סוגיה 1Sugya 1
שניים שלקחו פרה ובנה — סדר שחיטהTwo who bought a cow and its offspring — order of slaughter
Chullin 82a:9–10
הקודם בקנייה שוחט ראשון; אך זו הוראת בית־דין בלבד — ואם קדם השני ושחט, זריז ונשכר: לא עבר איסור ואכל בשר.The earlier buyer slaughters first; but that is only a court ruling — and if the second preceded, he is diligent and rewarded: he broke no prohibition and ate meat.
מקורות ותרגוםSources & translation
1 חולין פ״ב א — Chullin 82a:9
מַתְנִי׳ שְׁנַיִם שֶׁלָּקְחוּ פָּרָה וּבְנָהּ, אֵיזֶה שֶׁלָּקַח רִאשׁוֹן יִשְׁחוֹט רִאשׁוֹן, וְאִם קָדַם הַשֵּׁנִי – זָכָה.
משנה: שני בני אדם שקנו פרה ובנה (כל אחד חיה אחת). מי שקנה ראשון — שוחט ראשון, והשני ימתין למחר כדי לא לעבור על ״אותו ואת בנו״. אך אם קדם השני ושחט — זכה, ועתה הראשון הוא שימתין למחר.
MISHNA: With regard to two people who purchased a cow and its offspring, where each purchased one of the animals, whoever purchased his animal first shall slaughter it first, and the second one must wait until the next day to slaughter his animal, so as not to violate the prohibition of: It and its offspring. But if the second one preceded him and slaughtered his animal first, he benefitted, and the one who purchased the animal first may not slaughter it until the next day.
2 חולין פ״ב א — Chullin 82a:10
גְּמָ׳ אָמַר רַב יוֹסֵף: לְעִנְיַן דִּינָא תְּנַן, תְּנָא: אִם קָדַם הַשֵּׁנִי – הֲרֵי זֶה זָרִיז וְנִשְׂכָּר, זָרִיז – דְּלָא עֲבַד אִיסּוּרָא, וְנִשְׂכָּר – דְּקָאָכֵיל בִּשְׂרָא.
גמרא: רב יוסף — המשנה ש״הראשון קודם״ נאמרה רק לעניין דין (אם באו לבית־דין), אך אין איסור על השני להקדים. וכן שנו בברייתא: אם קדם השני — הרי זה זריז ונשכר; זריז — שלא עבר איסור, ונשכר — שאוכל בשר כבר היום.
GEMARA: Rav Yosef said: We learn in the mishna that the first purchaser is granted precedence only with regard to the matter of a court judgment, in case the two purchasers go to court each demanding to slaughter his animal first. But there is no prohibition against the second one slaughtering his animal first if no claim is brought to court. Likewise, a Sage taught in a baraita: If the second one preceded him and slaughtered his animal first, he is diligent and rewarded; he is diligent because he did not violate a prohibition, and he is rewarded because he eats meat already that day.
סוגיה 2Sugya 2
משנה: מלקות לפי סדר השחיטהMishna: lashes by order of slaughter
Chullin 82a:11–12
שחט אם ואחר־כך שני בניה — שמונים; שני בנים ואחר־כך האם — ארבעים; ובמחלוקת סומכוס: שחט אם ובת־בתה ואחר־כך הבת.Slaughter mother then two offspring — eighty; two offspring then mother — forty; and Sumakhos disputes the case of mother, granddaughter, then daughter.
מקורות ותרגוםSources & translation
1 חולין פ״ב א — Chullin 82a:11
מַתְנִי׳ שָׁחַט פָּרָה וְאַחַר כָּךְ שְׁנֵי בָּנֶיהָ – סוֹפֵג שְׁמוֹנִים, שָׁחַט שְׁנֵי בָּנֶיהָ וְאַחַר כָּךְ שְׁחָטָהּ – סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים, שְׁחָטָהּ וְאֶת בִּתָּהּ וְאֶת בַּת בִּתָּהּ – סוֹפֵג שְׁמוֹנִים.
משנה: שחט אם ואחר־כך שני בניה — סופג שמונים (שתי עבירות נפרדות). שחט שני בנים ואחר־כך את אמם — סופג ארבעים בלבד (מעשה אחד). שחט אם ואת בתה ואת בת־בתה (בזו אחר זו) — סופג שמונים, שעשה את שחיטת ״אם ובן״ פעמיים.
MISHNA: If one slaughtered a cow and thereafter slaughtered its two offspring on the same day, he incurs eighty lashes for two separate actions violating the prohibition against slaughtering the mother and the offspring on the same day. If one slaughtered its two offspring and thereafter slaughtered the mother cow, he incurs the forty lashes, as he performed a single prohibited act. If one slaughtered the mother and its daughter, and, later that day, slaughtered its daughter’s daughter, he incurs eighty lashes, as he has performed the act of slaughtering a mother and its offspring twice.
2 חולין פ״ב א — Chullin 82a:12
שְׁחָטָהּ וְאֶת בַּת בִּתָּהּ, וְאַחַר כָּךְ שָׁחַט בִּתָּהּ – סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים. סוֹמְכוֹס אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: סוֹפֵג שְׁמוֹנִים.
המשך המשנה: שחט אם ואת בת־בתה, ואחר־כך שחט את בתה (האמצעית) — סופג ארבעים בלבד, שכן זו עבירה אחת. סומכוס בשם ר׳ מאיר חולק: סופג שמונים, שבשחיטת הבת עבר פעמיים — היא בת לאם, ואם לבת־בת.
But if one slaughtered the mother and its daughter’s daughter and thereafter slaughtered its daughter, he incurs the forty lashes, as he performed a single prohibited act. Sumakhos says in the name of Rabbi Meir: He incurs eighty lashes for slaughtering the daughter on the same day as its calf and its mother, as that act comprises two separate violations of the prohibition.
סוגיה 3Sugya 3
׳לא תשחטו׳ — שני הסדרים ושני אנשים‘You shall not slaughter’ — both orders, two people
Chullin 82a:13–82b:4
מדוע לוקים אף ב״בנו ואותו״? ברייתא דורשת ״לא תשחטו״ בלשון רבים — האיסור בשני הסדרים ואף בשני שוחטים; וליבון מדוקדק של הצורך בלשון.Why lashes even for “offspring then it”? A baraita derives from the plural “you shall not slaughter” that the ban covers both orders and even two slaughterers; with a careful sifting of why the plural is needed.
מקורות ותרגוםSources & translation
1 חולין פ״ב א — Chullin 82a:13
גְּמָ׳ אַמַּאי? ״אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ״ אָמַר רַחֲמָנָא, וְלֹא בְּנוֹ וְאוֹתוֹ! לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דְּתַנְיָא: ״אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ״ – אֵין לִי אֶלָּא אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ, אוֹתוֹ וְאֶת אִמּוֹ מִנַּיִן?
גמרא: על המשנה שהשוחט שני בנים ואחר־כך אמם לוקה — שואלת: מדוע לוקה? הרי התורה אמרה ״אותו ואת בנו״ (האם ואחריו הבן), ולא ״בנו ואותו״! תשובה: לא תעלה על דעתך, שהרי שנינו: מ״אותו ואת בנו״ אין לי אלא אותו ואחריו בנו; אותו (הבן) ואחריו אמו — מניין?
GEMARA: With regard to the statement in the mishna that if one slaughters two calves and thereafter slaughters their mother he incurs the forty lashes, the Gemara asks: Why does he receive lashes? After all, the phrase: “It and its offspring” (Leviticus 22:28), is what the Merciful One states in the Torah, and not: Its offspring and it. The Gemara answers: That thought should not enter your mind, as it is taught in a baraita: From the phrase “it and its offspring” I have derived only that the prohibition includes slaughtering the animal itself first and its offspring afterward. From where do I derive that the prohibition also includes the case of slaughtering the offspring itself first and its mother afterward?
2 חולין פ״ב א — Chullin 82a:14
כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״לֹא תִשְׁחֲטוּ״ – הֲרֵי כָּאן שְׁנַיִם, הָא כֵּיצַד? אֶחָד הַשּׁוֹחֵט אֶת הַפָּרָה, וְאֶחָד הַשּׁוֹחֵט אֶת אִמָּהּ, וְאֶחָד הַשּׁוֹחֵט אֶת בְּנָהּ – שְׁנַיִם הָאַחֲרוֹנִים חַיָּיבִין.
המשך הברייתא: כשאומר הכתוב ״לא תשחטו״ (לשון רבים) — הרי כאן שני איסורים. כיצד? אחד שוחט את הפרה, ואחד את אמה, ואחד את בנה (כולם ביום אחד) — שני האחרונים חייבים: זה ששחט את האם אחרי הבת, וזה ששחט את הבן אחרי האם.
It is derived in the following manner: When the verse states: “You shall not slaughter [tishḥatu] both in one day” (Leviticus 22:28), this is referring to two people who are prohibited from slaughtering on the same day, as the word “slaughter” is phrased in the plural. How so? If, during the course of a single day, there is one person who slaughters the cow and then another who slaughters that cow’s mother, and then there is another person who slaughters that cow’s offspring, the two latter people are liable, the first of them for slaughtering the mother after its offspring was slaughtered, and the second person for slaughtering the offspring after its mother was slaughtered.
3 חולין פ״ב ב — Chullin 82b:1
הַאי מִיבְּעֵי לֵיהּ לְגוּפֵיהּ? אִם כֵּן, לִיכְתּוֹב ״לֹא תִשְׁחוֹט״, מַאי ״לֹא תִשְׁחֲטוּ״?
קושיא: הרי לשון ״תשחטו״ נצרכת לעצם האיסור (שלא לשחוט אם ובן ביום אחד), ואי אפשר לדרוש ממנה דין נוסף! תירוץ: אם כך, היה הכתוב צריך לכתוב ״לא תשחוט״ (יחיד); מדוע נכתב ״לא תשחטו״ (רבים)? — ללמד על שני שוחטים.
The Gemara challenges: That verse is necessary for the prohibition itself, and it cannot be used to teach this additional halakha. The Gemara explains: If so, that the verse teaches only the prohibition against slaughtering an animal and its offspring in one day, let the Torah write: You shall not slaughter [tishḥot], in the singular. For what reason did the Torah write: “You shall not slaughter [tishḥatu]” (Leviticus 22:28), in the plural? It is to teach that two different people are prohibited from slaughtering, as explained earlier.
4 חולין פ״ב ב — Chullin 82b:2
וְאַכַּתִּי מִיבְּעֵי לֵיהּ, דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״לֹא תִשְׁחוֹט״ הֲוָה אָמֵינָא: חַד – אִין, תְּרֵי – לָא.
דחייה: ועדיין לשון הרבים נצרכת! שאילו כתב ״לא תשחוט״ (יחיד), הייתי אומר: אדם אחד — כן אסור לשחוט אם ובן, אבל שניים (זה את האם וזה את הבן) — לא אסור.
The Gemara challenges: But, nevertheless, the plural is necessary, as had the Merciful One written in the Torah: You shall not slaughter [tishḥot] in the singular, I would say: With regard to one person, yes, it is prohibited to slaughter an animal and its offspring in a single day, but with regard to two, it is not prohibited for one of them to slaughter the mother and the other to then slaughter the offspring on the same day.
5 חולין פ״ב ב — Chullin 82b:3
כְּתַב רַחֲמָנָא ״לֹא תִשְׁחֲטוּ״, וַאֲפִילּוּ תְּרֵי! אִם כֵּן, לִכְתּוֹב ״לֹא יִשְׁחֲטוּ״!
יישוב: לכן כתבה התורה ״לא תשחטו״ (רבים) — ללמד שאף שניים אסורים. קושיא נוספת: אם רק זאת באה ללמד, היה לה לכתוב ״לא יִשׁחֲטוּ״ (נסתר), המלמד שהאיסור חל בין ביחיד בין בשניים — ורק שוחט הבן עובר.
Therefore, the Merciful One writes in the Torah: “You shall not slaughter [tishḥatu],” in the plural, indicating that even two individuals may not slaughter an animal and its offspring in a single day. The Gemara answers: If so, that only this is derived from the verse, let the Torah write: They shall not be slaughtered, indicating that whether by one individual or two, the slaughter of an animal and its offspring in a single day is prohibited, but only the one who slaughters the offspring has violated the prohibition.
6 חולין פ״ב ב — Chullin 82b:4
מַאי ״לֹא תִשְׁחֲטוּ״? שְׁמַע מִינַּהּ תַּרְתֵּי.
מסקנה: ומדכתבה ״לא תשחטו״ דווקא — שמע מינה תרתי: שהאיסור חל אף בשני שוחטים, ושחייבים בשני הסדרים — בין שחט אם אחרי הבן, בין בן אחרי האם.
What is meant by: “You shall not slaughter,” which indicates that two different people are prohibited from slaughtering? Conclude two conclusions from it: Conclude that the prohibition applies even if two people perform the two acts of slaughter, and that two cases are prohibited: Slaughtering the offspring after the mother, and slaughtering the mother after the offspring.
סוגיה 4Sugya 4
טעם סומכוס — שתי חטאות בהעלם אחדSumakhos’s reason — two sin-offerings in one lapse
Chullin 82b:5–13
אביי שואל את טעם סומכוס; רב יוסף: סומכוס סובר שאכל שני זיתי חלב בהעלם אחד חייב שתיים, ומביא ראיה ממשנת כלאים — ונדחית.Abaye asks Sumakhos’s reason; Rav Yosef: Sumakhos holds two olive-bulks of fat in one lapse incur two offerings, proving it from the kilayim mishna — which is rebutted.
מקורות ותרגוםSources & translation
1 חולין פ״ב ב — Chullin 82b:5
שְׁחָטָהּ וְאֶת בַּת בִּתָּהּ, אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב יוֹסֵף: מַאי טַעְמָא דְּסוֹמְכוֹס?
על דברי המשנה ״שחטה ואת בת־בתה ואחר־כך בתה — ארבעים, וסומכוס: שמונים״, שאל אביי את רב יוסף: מהו טעמו של סומכוס המחייב שמונים, אף שלכאורה זו עבירה אחת?
§ The mishna teaches: If one slaughtered the mother and its daughter’s daughter and thereafter slaughtered its daughter, he incurs the forty lashes. Sumakhos says in the name of Rabbi Meir: He incurs eighty lashes, because by slaughtering the daughter, he transgresses twice the prohibition of: Itself and its offspring. Abaye said to Rav Yosef: What is the reasoning for the opinion of Sumakhos that the transgressor incurs eighty lashes?
2 חולין פ״ב ב — Chullin 82b:6
קָא סָבַר סוֹמְכוֹס: אָכַל שְׁנֵי זֵיתֵי חֵלֶב בְּהֶעְלֵם אֶחָד – חַיָּיב שְׁתֵּי חַטָּאוֹת.
צד אחד בשאלה: שמא סומכוס סובר באופן כללי שמי שאכל שני זיתי חֵלב בהעלם אחד חייב שתי חטאות (כל זית עבירה בפני עצמה); ולפי זה, בהתראה והעבירה כפולה — לוקה כפול.
Does Sumakhos hold, in general, that if one unwittingly ate two olive-bulks of forbidden fat during one lapse of awareness he is liable to bring two sin offerings, since he transgressed the prohibition twice? If so, then in a case where one is forewarned that if he transgresses intentionally he will receive lashes and he then violates the same prohibition twice, as is the case in the mishna, he receives two sets of lashes.
3 חולין פ״ב ב — Chullin 82b:7
וּבְדִין הוּא דְּלַישְׁמְעִינַן בְּעָלְמָא, וְהַאי דְּקָא מַשְׁמַע לַן בְּהָא, לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחָן דְּרַבָּנַן, דְּאַף עַל גַּב דְּגוּפִין מוּחְלָקִין – פָּטְרִי רַבָּנַן.
המשך הצד הזה: ולפי כך, ראוי היה ללמדנו את דעת סומכוס במקרה כללי (כשני זיתי חלב); ומה שנשנה דווקא כאן — להודיעך כוחם של חכמים החולקים: אף שכאן הבהמות הן גופים מוחלקים (נפרדים), עדיין חכמים פוטרים מן הכפל.
And by right the mishna should have informed us of Sumakhos’s opinion in a general case, such as that of eating two olive-bulks of forbidden fat during a single lapse of awareness, but the reason that it teaches us this dispute in this situation, where one slaughters an animal and its daughter’s offspring and, later that day, slaughters its daughter, is to convey to you the far-reaching nature of the opinion of the Rabbis, that even though the two animals that caused the daughter to be forbidden are separate entities, the Rabbis still exempt the transgressor from a second set of lashes.
4 חולין פ״ב ב — Chullin 82b:8
אוֹ דִלְמָא קָסָבַר סוֹמְכוֹס: אָכַל שְׁנֵי זֵיתֵי חֵלֶב בְּהֶעְלֵם אֶחָד אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת, וְהָכָא הַיְינוּ טַעְמָא – הוֹאִיל וְגוּפִין מוּחְלָקִין? אֲמַר לֵיהּ: אִין, קָסָבַר אָכַל שְׁנֵי זֵיתֵי חֵלֶב בְּהֶעְלֵם אֶחָד חַיָּיב שְׁתֵּי חַטָּאוֹת.
צד שני: או שמא סומכוס סובר באופן כללי ששני זיתי חלב בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת, וכאן מחייב שמונים רק מפני שהבהמות גופים מוחלקים (נפרדים)? השיב רב יוסף: אכן — סומכוס סובר ששני זיתי חלב בהעלם אחד חייב שתי חטאות.
Or perhaps, Sumakhos holds in general that if one ate two olive-bulks of forbidden fat during one lapse of awareness, he is liable to bring only one sin offering. If so, one who transgresses intentionally after being forewarned receives only one set of lashes even if he transgresses the same prohibition twice. But here, in the mishna, this is the reason that the transgressor receives two sets of lashes: It is that the two animals that caused the daughter to be prohibited are separate entities. Rav Yosef said to Abaye: Yes, Sumakhos holds in general that if one ate two olive-bulks of forbidden fat during one lapse of awareness he is liable to bring two sin offerings.
5 חולין פ״ב ב — Chullin 82b:9
מִמַּאי? מִדִּתְנַן: הַזּוֹרֵעַ כִּלְאַיִם כִּלְאַיִם לוֹקֶה. מַאי לוֹקֶה? אִילֵּימָא לוֹקֶה אַחַת – פְּשִׁיטָא! וְעוֹד, מַאי כִּלְאַיִם כִּלְאַיִם? אֶלָּא פְּשִׁיטָא שְׁתֵּי מַלְקִיּוֹת.
ראיה לרב יוסף: מניין? ממשנה — הזורע כלאים כלאים (פעמיים) לוקה. מאי ״לוקה״? אם מלקות אחת — פשיטא (שהרי כבר בפעם אחת לוקה), ועוד, למה כפל ״כלאים כלאים״? אלא פשיטא — שתי מלקויות; הרי שעבירה כפולה מחייבת כפול.
The Gemara asks: From where does Rav Yosef derive this? He derives it from that which we learn in a baraita: One who sows diverse kinds, diverse kinds, i.e., he twice sows grain together with grape seeds, is flogged for violating the prohibition of diverse kinds. The Gemara asks: What is meant by: Is flogged? If we say it means that he is flogged one set of lashes, this is obvious. And additionally, if he receives only one set of lashes, what is the reason that the case of: Sowing diverse kinds twice, is mentioned, where he transgressed twice? Even if he transgressed only once, he receives lashes. Rather, it is obvious that he receives two sets of lashes.
6 חולין פ״ב ב — Chullin 82b:10
בְּמַאי עָסְקִינַן? אִילֵימָא בְּזֶה אַחַר זֶה וּבִשְׁתֵּי הַתְרָאוֹת – תְּנֵינָא: נָזִיר שֶׁהָיָה שׁוֹתֶה יַיִן כׇּל הַיּוֹם אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת, אָמְרוּ לוֹ: ׳אַל תִּשְׁתֶּה!׳ וְהוּא שׁוֹתֶה, ׳אַל תִּשְׁתֶּה!׳ וְהוּא שׁוֹתֶה – חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת. אֶלָּא פְּשִׁיטָא בְּבַת אַחַת וּבְהַתְרָאָה אַחַת.
בירור: באיזה אופן מדובר? אם בזה אחר זה ובשתי התראות — כבר שנינו זאת (נזיר): נזיר ששתה יין כל היום אינו חייב אלא אחת; אך אם אמרו לו ׳אל תשתה!׳ והוא שותה, ושוב התרו ושתה — חייב על כל אחת. אלא פשיטא שמדובר בבת אחת ובהתראה אחת — וזרע חיטה וחרצן ביד אחת, שעורה וחרצן בשנייה.
The Gemara asks: What are we dealing with? If we say that we are dealing with a case where one violates the prohibition twice, one time after the other and with two separate forewarnings, it is unnecessary for the baraita to teach this, as we already learn it in a mishna (Nazir 42a): A nazirite who was drinking wine all day is liable to receive only one set of lashes. If onlookers said to him: Do not drink, do not drink, forewarning him several times, and he drinks after each forewarning, he is liable to receive lashes for each and every drink. Rather, it is obvious that he violated the prohibition twice at the same time and with a single forewarning, i.e., after he was forewarned he sowed wheat together with a grape seed with one hand, and barley together with a grape seed with the other hand, and he receives two sets of lashes.
7 חולין פ״ב ב — Chullin 82b:11
מַנִּי? אִילֵּימָא רַבָּנַן דִּפְלִיגִי עֲלֵיהּ דְּסוֹמְכוֹס – הַשְׁתָּא, וּמָה הָתָם דְּגוּפִין מוּחְלָקִין פָּטְרִי רַבָּנַן, הָכָא לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?
קושיא: כדעת מי הברייתא? אם כרבנן החולקים על סומכוס (שפוטרים מן הכפל) — קל וחומר: ומה שם, שהבהמות גופים מוחלקים (נפרדים), בכל זאת פטרו רבנן; כאן בכלאים, שהזרעים אינם גופים נפרדים, לא כל שכן שיפטרו!
The Gemara asks: In accordance with whose opinion is this baraita? If we say it is in accordance with the opinion of the Rabbis who disagree with Sumakhos in the mishna, who hold that one who slaughters an animal and its daughter’s offspring and, later that day, slaughters its daughter receives only one set of lashes, that would not be reasonable: Now, if there, in the mishna, where there are animals that are separate entities, the Rabbis exempt him from a second set of lashes, since he violated a single prohibition with a single forewarning; here, in the baraita with regard to diverse kinds, where, unlike animals, seeds are not considered separate entities (see 83a), if one sows diverse kinds twice at the same time, should they not all the more so exempt him from a second set of lashes?
8 חולין פ״ב ב — Chullin 82b:12
אֶלָּא לָאו סוֹמְכוֹס הִיא? לָא, לְעוֹלָם רַבָּנַן, וּמִילְּתָא אַגַּב אוֹרְחֵיהּ קָא מַשְׁמַע לַן דְּאִיכָּא תְּרֵי גַּוְונֵי כִּלְאַיִם.
המשך: אלא, האם לא הברייתא היא כסומכוס (המחייב כפל אף בגוף אחד)? דחייה: לא — לעולם כרבנן, והכפל ״כלאים כלאים״ נשנה משום שהתרו בו לפני כל זריעה; ואגב אורחא משמיע שיש שני סוגי כלאים (חיטה־חרצן ושעורה־חרצן).
Rather, is it not that the ruling of the baraita with regard to diverse kinds is in accordance with the opinion of Sumakhos and teaches that, even with a single entity, one who violates the same prohibition twice receives two sets of lashes? The Gemara responds: No, actually the baraita with regard to diverse kinds is in accordance with the opinion of the Rabbis, and he was forewarned before each act of sowing, which is why he receives two sets of lashes. And although this statement is redundant, by repeating the phrase: Diverse kinds, it teaches us a matter in passing: That there are two categories of the prohibition of diverse kinds: Sowing wheat together with grape seed and sowing barley together with grape seed.
9 חולין פ״ב ב — Chullin 82b:13
וּלְאַפּוֹקֵי מִדְּרַבִּי יֹאשִׁיָּה, דְּאָמַר רַבִּי יֹאשִׁיָּה: עַד שֶׁיִּזְרַע חִטָּה וּשְׂעוֹרָה וְחַרְצָן בְּמַפּוֹלֶת יָד, קָא מַשְׁמַע לַן דְּכִי זָרַע חִטָּה וְחַרְצָן וּשְׂעוֹרָה וְחַרְצָן נָמֵי מִחַיַּיב.
ותכלית נוספת: להוציא מדעת ר׳ יאשיה, שאמר שאינו חייב על כלאי הכרם עד שיזרע חיטה ושעורה וחרצן יחד במפולת אחת; משמיענו שאף הזורע חיטה־חרצן לבד, או שעורה־חרצן לבד, חייב. ולפי זה לא נמצא מקור ברור לסומכוס.
And the baraita serves to exclude the opinion of Rabbi Yoshiya, as Rabbi Yoshiya says: One who sows diverse kinds is not liable by Torah law until he sows wheat, and barley, and grape seed with a single hand motion, i.e., by sowing in the vineyard he violates the prohibition of diverse kinds that applies to seeds and to the vineyard simultaneously. Therefore, it teaches us that when one sows only wheat and grape seed, or only barley and grape seed, he is liable as well. Consequently, a source clarifying Sumakhos’s opinion in a case where one violates the same prohibition twice during a single lapse of awareness, or with only a single forewarning when one violated the prohibition intentionally, has not been found.
סוגיה 5Sugya 5
ראיות לסומכוס — גידי הנשה והתראת ספקProofs for Sumakhos — sciatic nerves and uncertain forewarning
Chullin 82b:14–83a:5
שתי ברייתות גיד הנשה — ׳סופג שמונים׳ ור׳ יהודה ׳ארבעים׳; מנסים להוכיח מהן את סומכוס, ושתיהן נדחות בהעמדת ר׳ יהודה בהתראת ספק או בחֶסְרון כזית.Two sciatic-nerve baraitot — ‘eighty’ vs. R. Yehuda’s ‘forty’; attempts to prove Sumakhos from them, both rebutted by placing R. Yehuda in uncertain forewarning or lacking an olive-bulk.
מקורות ותרגוםSources & translation
1 חולין פ״ב ב — Chullin 82b:14
תָּא שְׁמַע: אָכַל מִזֶּה כְּזַיִת וּמִזֶּה כְּזַיִת – סוֹפֵג שְׁמוֹנִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵינוֹ סוֹפֵג אֶלָּא אַרְבָּעִים. הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא בְּזֶה אַחַר זֶה וּבִשְׁתֵּי הַתְרָאוֹת – מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה? הַתְרָאַת סָפֵק הִיא, וְשָׁמְעִינַן לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר: הַתְרָאַת סָפֵק לֹא שְׁמָהּ הַתְרָאָה.
ניסיון להוכיח מסומכוס: תא שמע ממשנת גיד הנשה — אכל מן הגיד שבירך הימין כזית, ומן הגיד שבירך השמאל כזית — סופג שמונים; ר׳ יהודה: אינו סופג אלא ארבעים. במה מדובר? אם בזה אחר זה ובשתי התראות — מהו טעם ר׳ יהודה? משום שזו התראת ספק (ספק אם הגיד האסור בימין או בשמאל), ושמענו לר׳ יהודה שהתראת ספק אינה שמה התראה.
The Gemara suggests: Come and hear a resolution from a mishna with regard to the prohibition against eating from the sciatic nerve (96a): If one ate an olive-bulk from this sciatic nerve in the right leg of an animal, and an olive-bulk from that sciatic nerve in the left leg of the same animal, he incurs eighty lashes. Rabbi Yehuda says: He incurs only forty lashes. The Gemara analyzes the mishna: What are the circumstances? If we say that he ate them one after the other and with two separate forewarnings, what is the reason for the opinion of Rabbi Yehuda? According to Rabbi Yehuda, it is an uncertain forewarning, as Rabbi Yehuda is uncertain whether the prohibition against eating from the sciatic nerve applies to the sciatic nerve of the right thigh or that of the left thigh (see 90b). And we have heard that Rabbi Yehuda says: An uncertain forewarning is not considered a forewarning.
2 חולין פ״ב ב — Chullin 82b:15
דְּתַנְיָא: הִכָּה אֶת זֶה וְחָזַר וְהִכָּה אֶת זֶה, קִלֵּל אֶת זֶה וְחָזַר וְקִלֵּל אֶת זֶה, אוֹ שֶׁהִכָּה שְׁנֵיהֶם בְּבַת אַחַת, אוֹ שֶׁקִּלֵּל שְׁנֵיהֶם בְּבַת אַחַת – חַיָּיב.
מקור לכך שר׳ יהודה פוטר בהתראת ספק (ברייתא): מי שמסופק מי משני אנשים אביו, והכה את זה וחזר והכה את זה, או קילל זה וחזר וקילל זה, או שהכה (או קילל) את שניהם בבת אחת — חייב, שהרי אחד מהם ודאי אביו (לתנא קמא).
As it is taught in a baraita: If one is uncertain which of two men is his father, and he struck this man and then struck that man, or cursed this man and then cursed that man, or struck both of them simultaneously, or cursed both of them simultaneously, in all these cases he is liable for violating the prohibition of: “And he that strikes his father, or his mother, shall be put to death” (Exodus 21:15), or that of: “And he that curses his father, or his mother, shall be put to death” (Exodus 21:17), as one of them is certainly his father.
3 חולין פ״ב ב — Chullin 82b:16
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּבַת אַחַת – חַיָּיב, בְּזֶה אַחַר זֶה – פָּטוּר. אֶלָּא פְּשִׁיטָא בְּבַת אַחַת וּבְהַתְרָאָה אַחַת.
המשך הברייתא: ר׳ יהודה אומר — בבת אחת חייב, אך בזה אחר זה פטור (כל התראה היא ספק). הרי שלר׳ יהודה התראת ספק אינה התראה. ומכאן שבמשנת גיד הנשה אי אפשר להעמיד בזה אחר זה; אלא פשיטא — בבת אחת ובהתראה אחת, ולכן ר׳ יהודה מחייב ארבעים בלבד.
Rabbi Yehuda says: Although if he struck or cursed both of them simultaneously he is liable, if he struck or cursed them one after the other, he is exempt, as each time he strikes or curses one of them he receives an uncertain forewarning, as perhaps this man is not his father, and one is liable only after receiving a definite forewarning. Consequently, if one was forewarned before eating from the sciatic nerve from the right leg, and afterward he was forewarned before eating from the sciatic nerve from the left leg, he would similarly be exempt as each of the forewarnings was uncertain. Rather, it is obvious that the case in the mishna is one where he partook of the two sciatic nerves simultaneously and with a single forewarning, and therefore, he incurs only forty lashes according to Rabbi Yehuda.
4 חולין פ״ב ב — Chullin 82b:17
וּמַאן תַּנָּא קַמָּא? אִילֵימָא רַבָּנַן דִּפְלִיגִי עֲלֵיהּ דְּסוֹמְכוֹס – הַשְׁתָּא, וּמָה הָתָם דְּגוּפִין מוּחְלָקִין פָּטְרִי רַבָּנַן, הָכָא לֹא כׇּל שֶׁכֵּן? אֶלָּא לָאו סוֹמְכוֹס הִיא!
קושיא: ומיהו התנא קמא של המשנה (המחייב שמונים בבת אחת והתראה אחת)? אם רבנן החולקים על סומכוס — קל וחומר: ומה שם, שהבהמות גופים נפרדים, פטרו רבנן מן הכפל; כאן בגיד הנשה, שאין כאן גופים נפרדים, לא כל שכן! אלא, האם לא סומכוס הוא — שמחייב כפל אף בעבירה אחת בהעלם אחד?
And who is the first tanna who holds that in such a case one receives eighty lashes? If we say that it is the Rabbis who disagree with Sumakhos in the mishna about the prohibition of: Itself and its offspring, that would conflict with their opinion: Now, if there, in the case of the mishna that discusses various animals that are separate entities, the Rabbis deem him exempt from a second set of lashes, here, in the mishna that discusses the sciatic nerve, where there are no separate animals, should they not all the more so exempt him from a second set of lashes? Rather, is the mishna not in accordance with the opinion of Sumakhos? Consequently, in his opinion one who eats the same prohibited item, such as an olive-bulk of forbidden fat, twice after a single forewarning receives two sets of lashes.
5 חולין פ״ב ב — Chullin 82b:18
לָא, לְעוֹלָם בְּזֶה אַחַר זֶה, וְרַבָּנַן, וְהַאי תַּנָּא סָבַר לַהּ כְּאִידַּךְ תַּנָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה.
דחייה: לא — לעולם המשנה מדברת בזה אחר זה (בשתי התראות), והתנא קמא הוא רבנן החולקים על סומכוס; ואשר לקושיא שר׳ יהודה פוטר בהתראת ספק — תנא זה סובר בדעת ר׳ יהודה כתנא אחר (החולק).
The Gemara responds: No, actually the case is one where he ate from the two sciatic nerves one after the other and received separate forewarnings, and the first opinion in that mishna is that of the Rabbis who disagree with Sumakhos with regard to: Itself and its offspring. And as for the difficulty that Rabbi Yehuda does not render one liable if the forewarning is an uncertain one, this tanna holds in accordance with the opinion of another tanna with regard to the opinion of Rabbi Yehuda.
6 חולין פ״ב ב — Chullin 82b:19
דְּאָמַר: הַתְרָאַת סָפֵק שְׁמָהּ הַתְרָאָה, דְּתַנְיָא: ״לֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ״ –
— תנא אחר זה סובר שלדעת ר׳ יהודה התראת ספק שמה התראה. כראיה לכך שנינו בברייתא על הפסוק בקרבן פסח: ״לא תותירו ממנו עד בוקר, והנותר ממנו עד בוקר באש תשרופו״ —
As that other tanna says that Rabbi Yehuda holds: An uncertain forewarning is considered a forewarning, as it is taught in a baraita: The verse states with regard to the Paschal offering: “And you shall not leave any of it until morning; but that which remains of it until morning you shall burn with fire” (Exodus 12:10).
7 חולין פ״ג א — Chullin 83a:1
בָּא הַכָּתוּב לִיתֵּן עֲשֵׂה אַחַר לֹא תַּעֲשֶׂה, לוֹמַר שֶׁאֵין לוֹקִין עָלָיו, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.
המשך הברייתא: בא הכתוב ליתן מצוות עשה (״תשרופו״) אחר לא־תעשה (״לא תותירו״), לומר שאין לוקין עליו — שכל לאו הניתק לעשה אין לוקין עליו; דברי ר׳ יהודה. ומשמע שאלמלא טעם זה היה לוקה — אף שההתראה (לפני בוקר) היא התראת ספק; הרי שהתראת ספק שמה התראה.
The verse comes to provide a positive mitzva to burn the leftovers, in the second part of the verse that states: “But that which remains of it until morning you shall burn with fire.” This positive mitzva is stated after the prohibition against leaving it over was stated in the first part of the verse, to say that one is not flogged for transgressing the prohibition. This is because any prohibition that can be rectified by the performance of a positive mitzva does not carry a punishment of lashes. This is the statement of Rabbi Yehuda. If not for this reason, Rabbi Yehuda evidently would hold that he receives lashes. The forewarning given in this case is uncertain, as he must be forewarned before morning, and at that time he might still consume it.
8 חולין פ״ג א — Chullin 83a:2
רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר: לֹא מִן הַשֵּׁם הוּא זֶה, אֶלָּא מִשּׁוּם דְּהָוֵה לֵיהּ לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה, וְכׇל לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה – אֵין לוֹקִין עָלָיו.
ר׳ יעקב חולק: אין הטעם משום ניתק לעשה, אלא משום שזהו לאו שאין בו מעשה (העבירה היא ההותרה, שהיא מחדל ולא מעשה), וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו. (לפי ר׳ יעקב אין ראיה להתראת ספק.)
Rabbi Ya’akov says: This is not for that reason [hashem]. Rather, it is because it is a prohibition that does not involve an action. The transgression is simply the failure to consume all the meat during the allotted time rather than the performance of an action. And one is not flogged for the violation of any prohibition that does not involve an action.
9 חולין פ״ג א — Chullin 83a:3
תָּא שְׁמַע: אָכַל שְׁנֵי גִידִין מִשְּׁתֵּי יְרֵכוֹת מִשְּׁתֵּי בְהֵמוֹת – סוֹפֵג שְׁמוֹנִים; רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵינוֹ סוֹפֵג אֶלָּא אַרְבָּעִים. הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא בְּזֶה אַחַר זֶה וּבִשְׁתֵּי הַתְרָאוֹת – מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר: אַרְבָּעִים וְתוּ לָא? אֶלָּא פְּשִׁיטָא בְּבַת אַחַת וּבַחֲדָא הַתְרָאָה.
ראיה נוספת לסומכוס: תא שמע מברייתא — אכל שני גידי הנשה משתי ירכות של שתי בהמות — סופג שמונים; ר׳ יהודה: ארבעים. במה מדובר? אם בזה אחר זה ובשתי התראות — מהו טעם ר׳ יהודה שאומר ארבעים ותו לא (והרי שתי בהמות נפרדות ושתי התראות)? אלא פשיטא — בבת אחת ובהתראה אחת.
The Gemara suggests: Come and hear a resolution with regard to the opinion of Sumakhos from a baraita discussing the sciatic nerve: If one ate two sciatic nerves from two thighs of two different animals, he incurs the penalty of eighty lashes; Rabbi Yehuda says: He incurs only forty lashes. The Gemara asks: What are the circumstances in this case? If we say that he ate them one after the other and with two separate forewarnings, what is the reasoning of the opinion of Rabbi Yehuda, who says: The violator receives forty lashes and nothing more? After all, he violates two separate prohibitions with two separate forewarnings. Rather, it is obvious that he ate them at the same time and with a single forewarning.
10 חולין פ״ג א — Chullin 83a:4
מַאן תַּנָּא קַמָּא? אִילֵימָא רַבָּנַן דִּפְלִיגִי עֲלֵיהּ דְּסוֹמְכוֹס – וּמָה הָתָם, דְּגוּפִין מוּחְלָקִין, פָּטְרִי רַבָּנַן, הָכָא לֹא כׇּל שֶׁכֵּן? אֶלָּא לָאו סוֹמְכוֹס הִיא!
קושיא כקודמת: מיהו התנא קמא? אם רבנן החולקים על סומכוס — קל וחומר: ומה שם, שהבהמות גופים נפרדים, פטרו רבנן; כאן בשני גידים, שאינם גופים נפרדים כל כך, לא כל שכן! אלא, האם לא סומכוס הוא?
Who is the first tanna, who holds that in such a case one receives eighty lashes? If we say that it is the Rabbis who disagree with Sumakhos in the mishna about: Itself and its offspring, that would contradict their opinion: Now, if there, in that mishna in a case where there are various animals that are separate entities, the Rabbis deem him exempt from a second set of lashes, here, in the baraita about two sciatic nerves, which are not separate entities, should they not all the more so deem him exempt from a second set of lashes? Rather, is it not Sumakhos who is the first tanna? Consequently, in his opinion one who eats the same prohibited item, such as an olive-bulk of forbidden fat, twice after a single forewarning receives two sets of lashes.
11 חולין פ״ג א — Chullin 83a:5
לְעוֹלָם בְּזֶה אַחַר זֶה, וּדְקָאָמְרַתְּ: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה? כְּגוֹן דְּלֵית בֵּיהּ כְּזַיִת, דְּתַנְיָא: אֲכָלוֹ וְאֵין בּוֹ כְּזַיִת – חַיָּיב, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד שֶׁיְּהֵא בּוֹ כְּזַיִת.
דחייה: לעולם המשנה מדברת בזה אחר זה (וחייב שמונים אף לרבנן); ואשר לקושיא מהו טעם ר׳ יהודה המחייב ארבעים בלבד — כגון שאין באחד הגידים כזית, ור׳ יהודה לשיטתו, כברייתא: אכלו (את הגיד) ואין בו כזית — חייב; ר׳ יהודה אומר: אינו חייב עד שיהא בו כזית.
The Gemara responds: Actually, he ate the two sciatic nerves one after the other with separate forewarnings, incurring two sets of lashes even according to the Rabbis who disagree with Sumakhos in the mishna about: Itself and its offspring. And as for that which you say: What is the reason of Rabbi Yehuda who holds that the transgressor incurs only a single set of lashes? This is a case where the volume of one of the sciatic nerves is not even an olive-bulk, and Rabbi Yehuda follows his line of reasoning, as it is taught in a baraita: If one ate the entire sciatic nerve, and its volume is not even an olive-bulk, he is liable to incur forty lashes; Rabbi Yehuda says: He is not liable unless it has a volume of at least an olive-bulk.