מפת הסוגיא — חולין פ״גSugya map — Chullin 83

משנה: בארבעה זמנים בשנה המוכר בהמה לחבירו חייב להודיעו: ״את אִמּה של בהמה זו מכרתי היום לשחיטה״, או ״את בִּתּה מכרתי לשחיטה״ — כדי שלא ישחט הקונה את שתיהן ביום אחד ויעבור על ׳אותו ואת בנו׳. ואלו הזמנים: ערב יו״ט אחרון של חג (הושענא רבה), ערב יו״ט ראשון של פסח, ערב שבועות, וערב ראש השנה. ולדברי ר׳ יוסי הגלילי, אף ערב יום הכיפורים בגליל.

MISHNA: On four occasions during the year one who sells an animal to another is required to inform him: I sold the mother of this animal today for the buyer to slaughter it,or: I sold the daughter of this animal today for the buyer to slaughter it. And those four occasions are: The eve of the last day of the festival of Sukkot, the eve of the first day of the festival of Passover, and the eve of Shavuot, and the eve of Rosh HaShana. And according to the statement of Rabbi Yosei HaGelili, the eve of Yom Kippur in the Galilee is included as well.

ר׳ יהודה מסייג: מתי חייב להודיע? כשאין רֶוַח (הפסק) בין מכירת האם למכירת הבת — ששתיהן נמכרו באותו יום. אבל אם יש רֶוַח בין המכירות, אין צריך להודיע, שמן הסתם כל לוקח שוחט ביום שקנה. ומודה ר׳ יהודה שאם מכר את האם לחתן ואת הבת לכלה — חייב להודיע אף בלא הפסק, שידוע ששניהם שוחטים ביום אחד לסעודת החתונה.

Rabbi Yehuda said: When must he inform the buyer on those days? He must do so at a time when the seller has no interval between the sale of the mother and the offspring, as they were both sold on that day. But if the seller has an interval between the sales, he does not need to inform the buyer, as presumably each buyer purchased the animal to slaughter it on the day he purchased it. And Rabbi Yehuda concedes that in a case where one sells the mother animal to the groom and the offspring to the bride, that even if he did not sell them on the same day, he must inform the buyer, as it is obvious that they are both planning to slaughter their animal on one day, for their wedding feast.

בארבעה פרקים אלו כופים את הטבח לשחוט אף בעל כורחו: אפילו שור שווה אלף דינרים והלוקח שילם רק דינר אחד — כופים את הטבח לשחוט ולתת לו דינר בשר. לפיכך, אם מת השור קודם השחיטה — מת לרשות הלוקח, והוא מפסיד דינרו. אבל בשאר ימות השנה אין כופים, וכל עוד לא משך הלוקח השור ברשות הטבח — לפיכך אם מת, מת לרשות המוכר, והוא מחזיר המעות.

On those four occasions, one compels the butcher to slaughter animals even against his will; even if there is a bull worth one thousand dinars and the buyer has only one dinar worth of meat, i.e., he already paid the butcher for one dinar’s worth of meat, one compels him to slaughter the animal and give him a dinar’s worth of meat. Therefore, if the bull dies before slaughter, although no act of acquisition was performed, it dies at the expense of the buyer, and he loses his dinar. But during the rest of the days of the year it is not so. On other days, until the buyer performs the act of pulling to assume ownership of the portion of the bull that he is purchasing, the bull remains in the butcher’s possession. Therefore, if the bull dies before the transaction is complete, it dies at the expense of the seller, who returns the buyer’s money.

גמרא: על המשנה — שעל המוכר מוטל להודיע — שנינו בברייתא: ממילא אין הקונה צריך לברר, ואם לא הודיעו המוכר, הקונה הולך ושוחט את הבהמה שקנה ואינו נמנע מכך.

GEMARA: The mishna teaches that on the four occasions mentioned it is the seller’s responsibility to inform the purchaser that the mother or offspring of the animal he is purchasing was sold that day. With regard to this it is taught: Consequently, the purchaser has no obligation to clarify the situation, and if the seller did not inform him, the purchaser may go and slaughter the animal he has purchased and need not refrain from doing so.

המשנה הביאה את דברי ר׳ יהודה ״אימתי״, ובכלל זה שמודה במוכר ׳האם לחתן והבת לכלה׳. שואלת הגמרא: למה נקטה דווקא ׳האם לחתן והבת לכלה׳, ולא ׳זו לחתן וזו לכלה׳? תירוץ: דבר אגב דרכו השמיע לנו — שדרך ארץ לטרוח בהכנות בבית החתן יותר מבבית הכלה, ולכן החתן קונה את האם (הגדולה) והכלה את הבת (הקטנה).

The mishna teaches that Rabbi Yehuda says: When must he inform the buyer on those days? It then teaches: And Rabbi Yehuda concedes that in a case where one sold the mother animal to the groom and the offspring to the bride, even if he did not sell them on the same day, he must inform the buyer. The Gemara asks: Why do I need to teach that the butcher sold specifically the mother animal to the groom and the offspring to the bride? It could have taught: He sold one to the groom and the other to the bride. The Gemara answers: It teaches us a related matter in passing, that it is proper conduct for the groom’s household to exert more effort than the bride’s household in the marriage preparations. Therefore, the groom purchases the mother, the larger animal, while the bride purchases the smaller animal, the offspring.

המשנה אמרה: בארבעה פרקים כופים את הטבח, ואם מת — מת ללוקח. קושיא: והרי הלוקח לא משך את הבהמה, ולא קנאה! יישוב רב הונא בשם רב: מדובר שמשך, ולכן קנה. קושיא על כך: אם כן, נדון את הסיפא — ״בשאר ימות השנה… אם מת מת למוכר״ — והרי גם שם משך, ומדוע מת למוכר?

§ The mishna teaches: On those four occasions, one compels the butcher to slaughter animals even against his will, and even if there is a bull worth one thousand dinars and the buyer has paid for only one dinar’s worth of meat, one compels him to slaughter the animal. Therefore, if the bull dies before slaughter, it dies at the expense of the buyer. The Gemara challenges: But the buyer did not yet pull the animal to effect acquisition; consequently, although he paid the seller, the animal is not his. Rav Huna said that Rav said: The case is where he pulled it, and thereby acquired it. The Gemara asks: If so, say the latter clause: But during the rest of the days of the year it is not so. Therefore, if the bull dies, it dies at the expense of the seller, who returns the buyer’s money. But according to Rav, didn’t the buyer pull the animal? If so, why is its death at the expense of the seller?

יישוב ר׳ שמואל בר רב יצחק: לעולם לא משך, ומדובר שהמוכר זיכה ללוקח על ידי אחֵר (ציווה אדם אחר לזכות בבשר עבור הלוקח שלא בידיעתו). בארבעה פרקים, שהוא זכות ללוקח (רוצה בשר למועד) — זכין לאדם שלא בפניו, וקנה. בשאר ימות השנה, שהוא חוב לו (אינו רוצה להפסיד) — אין חבין לאדם שלא בפניו, ולכן אם מת מת למוכר.

Rabbi Shmuel bar Rav Yitzḥak said: Actually, the case in the mishna is one where the buyer did not pull the animal, and it is a case where the seller transfers ownership to the customer by means of another person, i.e., by instructing another to acquire a dinar’s worth of the ox’s meat on the customer’s behalf, without having obtained the customer’s consent. Therefore, on those four occasions, where it is for the customer’s benefit, as he wants meat for the Festival, the principle: One can act in a person’s interest in his absence, applies. By contrast, during the rest of the days of the year, where it is to the customer’s disadvantage to acquire the meat before the bull is slaughtered, as he does not want to incur avoidable expenses, one cannot act to the disadvantage of another person in his absence. Therefore, if the bull dies, it is at the expense of the seller.

יישוב שלישי — ר׳ אלעזר בשם ר׳ יוחנן: בארבעה פרקים אלו העמידו חכמים את דבריהם על דין תורה, שלפיו מתן המעות קונה; ולכן תשלום הלוקח קונה לו את הבשר בלא צורך במשיכה.

Rabbi Elazar says that Rabbi Yoḥanan says that there is a different explanation: On those four occasions the Sages based their statement on the Torah law that giving money effects acquisition, and therefore, the payment of the buyer acquires the meat for him with no need for pulling.

שכך אמר ר׳ יוחנן: דבר תורה מעות קונות מטלטלין בלא משיכה. ומה טעם אמרו חכמים שמשיכה קונה? גזירה שמא ימשוך המוכר ידו מלהציל את החפץ לאחר שקיבל מעות, ויאמר ללוקח ״נשרפו חיטיך בעלייה״. בארבעה פרקים, לכבוד שמחת המועד, העמידו חכמים את דין תורה — שמעות קונות — וכופים את הטבח לשחוט.

As Rabbi Yoḥanan says: By Torah law, giving money effects the acquisition of movable property with no need for pulling. And what is the reason that the Sages said that pulling effects acquisition? It is a rabbinic decree lest the seller, once he receives the money, be unconcerned about the welfare of the movable property that he has sold, and, for example, not protect it from fire, so that he will say to the buyer: Your wheat was burned in the upper story of my house and I have no responsibility for it. For the benefit of rejoicing on the Festival, the Sages ordained that Torah law remains in effect on those four occasions and the buyer’s money effects acquisition, and one compels the butcher to slaughter animals even against his will.

משנה: ה׳יום אחד׳ הנאמר באיסור ׳אותו ואת בנו׳ — היום הולך אחר הלילה (היממה מתחילה בבוקר). לכן מותר לשחוט בהמה ביום ובנה בלילה שלאחריו, אך אסור לשחוט בלילה ולמחרת ביום. את זה דרש ר׳ שמעון בן זומא בגזירה שווה: נאמר במעשה בראשית ׳יום אחד׳, ונאמר ב׳אותו ואת בנו׳ ׳יום אחד׳ — מה ׳יום אחד׳ שבמעשה בראשית היום הולך אחר הלילה, אף כאן.

MISHNA: With regard to the phrase “one day” that is stated with regard to the prohibition against slaughtering an animal itself and its offspring, the day follows the night. Therefore, one may slaughter an animal during the day and slaughter its offspring that night, but one may not slaughter an animal at night and slaughter its offspring the following day. Rabbi Shimon ben Zoma derived this by means of a verbal analogy. It is stated in the act of Creation: “One day” (Genesis 1:5), and it is stated with regard to the slaughter of an animal itself and its offspring: “One day” (Leviticus 22:28). Just as concerning the phrase “one day” that is stated in the act of Creation, the day follows the night, so too concerning the phrase “one day” that is stated with regard to the slaughter of an animal itself and its offspring, the day follows the night.

גמרא: שנו חכמים בברייתא — את הדרשה הזו דרש בן זומא, לפי שכל הפרשה (ויקרא כ״ב, בקרבנות) אינה מדברת אלא בקדשים, ובקדשים הלילה הולך אחר היום (היממה מתחילה בערב). היה מקום לומר שאף ׳אותו ואת בנו׳ כן. לכן נצרכה גזירה שווה: נאמר כאן ׳יום אחד׳ ונאמר במעשה בראשית ׳יום אחד׳ — מה שם היום הולך אחר הלילה, אף כאן.

GEMARA: The Sages taught in a baraita: Rabbi Shimon ben Zoma taught this explanation: Because the entire section of the Torah where the prohibition: Itself and its offspring, appears speaks only about sacrificial animals, and with regard to sacrificial animals the night follows the day, one might have thought that even with regard to this prohibition it is so. Therefore, the following derivation is required: It is stated here, with regard to the slaughter of an animal and its offspring: “One day,” and it is stated in the act of Creation: “One day.” Just as concerning the phrase “one day” that is stated in the act of Creation, the day follows the night, so too concerning the phrase “one day” that is stated with regard to the slaughter of an animal itself and its offspring, the day follows the night.

רבי דורש דרשה אחרת מ׳יום אחד׳: הפסוק ׳לא תשחטו… ביום אחד׳ רומז ליום מיוחד הטעון כרוז — היינו שביום מיוחד יש להכריז ולהודיע כדי שלא ישחטו אותו ואת בנו ביום אחד. מכאן סמכו חכמים את ההלכה שבמשנה: בארבעה פרקים בשנה (שהם ימים מיוחדים) המוכר בהמה חייב להודיע ׳אמה מכרתי לשחוט׳.

§ Rabbi Yehuda HaNasi says: The verse: “You shall not slaughter it and its offspring both in one day” (Leviticus 22:28), is referring to a special day, and it indicates that a special day requires a proclamation to prevent buyers from slaughtering an animal together with its offspring on that day. From here is derived that which is stated in the mishna: On four occasions during the year, which are special days, one who sells an animal to another must inform him: I sold its mother for slaughter, or: I sold its offspring for slaughter.

נוסחת הסיום הנאמרת בגמר לימוד הפרק: ׳הדרן עלך אותו ואת בנו׳ — נחזור עליך, פרק ׳אותו ואת בנו׳. כאן מסתיים הפרק החמישי שבמסכת חולין, ומיד לאחריו מתחיל הפרק השישי — ׳כיסוי הדם׳.

(הדרן — chapter division; no Davidson translation)

משנה: מצות כיסוי הדם נוהגת בארץ ישראל ובחוצה לארץ, בזמן שבית המקדש קיים ובזמן שאינו קיים, בחולין אך לא במוקדשין (קרבנות), ונוהגת בחיה ובעוף, בין במצויים בבית בין בניצודים מן ההפקר. ונוהגת בכוי (בריה שספק חיה ספק בהמה) — מפני שהוא ספק, ומספק חייבים בכיסויו.

MISHNA: The mitzva of covering the blood after slaughter is in effect both in Eretz Yisrael and outside of Eretz Yisrael, both in the presence, i.e., the time, of the Temple and not in the presence of the Temple. And it is in effect with regard to non-sacred animals, but it is not in effect with regard to sacrificial ones. And it is in effect with regard to the slaughter of an undomesticated animal and a bird, with regard to animals and birds that are readily available in his home, and with regard to those that are not readily available and are hunted in the wild. And it is in effect with regard to a koy, because it is uncertain whether a koy is a domesticated animal and one is exempt from the covering of its blood or whether it is an undomesticated animal and one is obligated to cover it.

ואין שוחטים את הכוי ביום טוב, לפי שכיסוי דמו כרוך במלאכה (כריית עפר) המותרת ביו״ט רק כשיש חיוב ודאי, וכאן הוא ספק. ואם עבר ושחטו ביו״ט — אין מכסים את דמו עד לאחר החג.

And one may not slaughter a koy on a Festival, because covering its blood entails the performance of prohibited labor that is permitted only if there is a definite obligation to cover the blood. And if one slaughtered a koy on a Festival after the fact, one does not cover its blood until after the Festival.

גמרא: מדוע אין מכסים דם של מוקדשין (עוף קרבן)? אם נאמר משום דברי ר׳ זירא — קשה. שאמר ר׳ זירא: השוחט צריך לתת עפר למטה (מתחת לדם) ועפר למעלה, שנאמר ׳וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר׳ — לא נאמר ׳עפר׳ אלא ׳בעפר׳, ללמד שהדם צריך להיות מכוסה בתוך העפר, מלמטה ומלמעלה.

GEMARA: The Gemara asks: What is the reason one is not obligated to cover the blood of sacrificial birds? If we say it is because of the statement of Rabbi Zeira, that is difficult. As Rabbi Zeira says: One who slaughters a bird or an undomesticated animal must place earth beneath the blood and earth above it, as it is stated: “And he shall pour out its blood and cover it with earth” (Leviticus 17:13). It is not stated: Cover it with earth, but rather, “in earth,” indicating that the blood must be concealed inside the earth. The verse teaches that one who slaughters a bird or undomesticated animal must place earth beneath the blood and earth above the blood.

וכאן, בעוף קרבן שדמו ניתן על המזבח, אי אפשר לתת עפר מתחת לדם. כיצד יעשה? אם יניח עפר על המזבח ויבטלנו אליו (שלא ייטל משם) — הרי הוא מוסיף על בניין המזבח, וכתוב בבניין המקדש ׳הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד ה׳ עָלַי הִשְׂכִּיל׳ — שמידות המקדש וכליו ניתנו בנבואה ואין לשנותם.

The Gemara continues: And here, with regard to a bird offering, whose blood is presented on the altar, it is not possible for one to cover the blood with earth from beneath it. As how should one perform the covering of the blood? If one suggests that he should place earth on the altar and nullify that earth to the altar such that it will never be removed from there, this is unfeasible, since by nullifying the earth to the altar, he is adding to the structure of the altar. And it is written with regard to the construction of the Temple: “All was in writing, from the hand of the Lord, which He gave me to understand” (I Chronicles 28:19), indicating that the dimensions of the Temple and all the vessels within were given prophetically and are therefore not subject to change.

ואם יציע שלא יבטל את העפר אל המזבח (אלא יניחו ויטלנו אחר כך) — אף זה בעיה, שהעפר חוצץ בין דם העוף לבין המזבח, והרי הדם צריך להינתן על גוף המזבח ממש.

And if one suggests that he should not nullify the earth to the altar, this too is problematic, as the earth constitutes an interposition between the blood of the bird and the altar.

הגמרא דוחה את ההסבר מטעם ר׳ זירא: נכון שאי אפשר לתת עפר מתחת לדם העוף, אך אפשר לתת עפר מעליו — אם כן, יעשה לכל הפחות כיסוי מלמעלה! ומדוע פטרה המשנה לגמרי?

The Gemara explains why this statement of Rabbi Zeira does not sufficiently explain why one is not required to cover the blood of sacrificial birds. Granted that it is impossible to place earth beneath the blood of the bird, but it is possible to place earth above the blood of the bird. If so, let him perform a covering of the blood from above.

ראיה שכיסוי מלמעלה לבדו מועיל: והרי שנינו בברייתא — ר׳ יונתן בן יוסף אומר: שחט חיה (שדמה טעון כיסוי) ואחר כך שחט בהמה (שאין דמה טעון כיסוי) באותו מקום — פטור מלכסות, שדם החיה כוסה בדם הבהמה. אבל שחט בהמה ואחר כך חיה — חייב לכסות, אף שאין מתחת לדם החיה אלא דם הבהמה. הרי שמכסים אף בלא עפר מלמטה.

The Gemara explains this suggestion: Isn’t it taught in a baraita that Rabbi Yonatan ben Yosef says: If one slaughtered an undomesticated animal, whose blood requires covering, and thereafter slaughtered a domesticated animal, whose blood does not require covering, in the same location as the undomesticated animal, he is exempt from the obligation to cover the blood of the undomesticated animal, as it is covered with the blood of the domesticated animal. But if one slaughtered a domesticated animal and thereafter slaughtered an undomesticated animal he is obligated to cover the latter’s blood despite the fact that there is no earth, but rather blood of the domesticated animal, beneath it. It is evident from this baraita that the mitzva of covering the blood applies even when earth cannot be placed beneath the blood.

תירוץ — אבל פטור עוף מוקדש אף מכיסוי מלמעלה הוא מטעם אחר של ר׳ זירא: כל מנחה הראויה לבלילה (לערב שמן בסולת) — אין הבלילה מעכבת בה אף אם לא בללה; וכל שאינו ראוי לבלילה — הבלילה מעכבת. כך כאן: כששחט בהמה ואחר כך חיה, מאחר שהיה אפשר לכסות דם החיה תחילה — חייב; אבל בעוף מוקדש לעולם אי אפשר לקיים הכיסוי כראוי, ולכן פטור.

The Gemara responds: The exclusion of sacrificial birds from the mitzva of covering the blood, even from above, is in accordance with another statement of Rabbi Zeira, as Rabbi Zeira says with regard to meal offerings: For any measure of flour that is suitable for mixing with oil in a meal offering, the lack of mixing does not invalidate the meal offering. Even though there is a mitzva to mix the oil with the flour ab initio, the meal offering is fit for sacrifice even if the oil and the flour are not mixed together. And for any measure of flour that is not suitable for mixing with oil in a meal offering, the lack of mixing invalidates the meal offering. Similarly, if one slaughtered a domesticated animal and thereafter an undomesticated animal, since it was possible to cover the blood of the former before slaughtering the latter, which would allow the proper fulfillment of the mitzva of covering the blood, one is still obligated to cover the blood from above. By contrast, it is always impossible to properly perform the mitzva in the case of sacrificial birds.

קושיא נוספת: ועדיין, מדוע אין מכסים? יגרור (יקלף) את הדם מן המזבח ויכסנו במקום אחר! והרי שנינו במשנה: דם שניתז מחוץ לגומה ודם שעל הסכין — חייב לכסות. משמע שגוררים את הדם ומכסים אותו במקום אחר; אף כאן יגרור דם העוף מן המזבח ויכסנו.

The Gemara asks: Still, why is the mitzva of covering the blood not applicable to sacrificial birds? Let one scrape the blood off the altar and cover it elsewhere. Didn’t we learn in a mishna (87b): With regard to blood that spurts outside the pit in which the animal was slaughtered, and blood that remained on the slaughtering knife, one is obligated to cover it? Evidently, the halakha is that one may scrape off the blood and cover it in a location other than where it spilled out. Here too, let us scrape the blood of a sacrificial bird off the altar and cover it elsewhere.

תירוץ: אם מדובר בקדשי מזבח — אכן כך, גוררים ומכסים. אך כאן (במשנתנו הפוטרת מוקדשין מכיסוי) במה עוסקים? בקדשי בדק הבית — עופות שהוקדשו לתיקון הבית להימכר; אסור לשוחטם, ואם שחטם אסורים בהנאה. והתנא סובר ששחיטה שאינה ראויה (שאינה מתירה באכילה) פוטרת מכיסוי.

The Gemara answers: If the ruling of the mishna was dealing with items consecrated for the altar, indeed, the blood must be scraped off and covered elsewhere. But here we are dealing with items consecrated for Temple maintenance, i.e., birds donated to the Temple in order to be sold, the profits of which would be used for repairs. Such birds may not be slaughtered, and if one transgressed and slaughtered them it is prohibited to derive any benefit from them. The tanna of the mishna holds that the mitzva of covering the blood does not apply to a slaughtered animal that is forbidden for consumption.

קושיא: ואף בקדשי בדק הבית — יפדה אותם לאחר השחיטה ויכסה דמם! תירוץ: אי אפשר, שכן לפדיון הקדש בעינן ׳העמדה והערכה׳ — צריך להעמיד את הבהמה לפני הכהן ולהעריכה, ורק אז נפדית; ועוף שחוט אי אפשר להעמידו, ולכן אינו נפדה.

The Gemara challenges: But even if the mishna is dealing with birds consecrated for Temple maintenance, let one redeem them after they were slaughtered and then cover their blood. The Gemara responds: This is not feasible, because in order to redeem a consecrated animal we require setting and valuating, i.e., the animal must be stood before a priest in order to evaluate it and only then is it redeemed (see Leviticus 27:11–12). A slaughtered bird cannot be stood before the priest; consequently, it cannot be redeemed.

וכשיטת מי משנתנו? אם כר׳ מאיר האומר שהכול (אף קדשי בדק הבית) היו בכלל ׳העמדה והערכה׳ — ולכן אי אפשר לפדות העוף השחוט — קשה: הרי ר׳ מאיר אומר ששחיטה שאינה ראויה (להתיר באכילה) שמה שחיטה, ומחייבת בכיסוי! אם כן, יתחייב בכיסוי דם העוף אף שאינו נפדה.

The Gemara asks: But if the mishna is dealing with birds consecrated for Temple maintenance, in accordance with whose opinion is the mishna? If one suggests the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who says: Everything, i.e., animals consecrated both for the altar and for Temple maintenance, was included in the requirement of setting and valuating, and therefore the slaughtered birds may not be redeemed, this cannot be so. Doesn’t he also say that slaughter that is not fit to render the meat permitted is nevertheless considered a halakhic act of slaughter that requires the covering of the blood? If so, one should be obligated to cover the blood of the bird even if it is not redeemed.

ואם תאמר שמשנתנו כר׳ שמעון האומר ששחיטה שאינה ראויה אינה שמה שחיטה — וממילא העוף טעון פדיון כדי לכסות דמו — קשה אף זה: הרי ר׳ שמעון אומר שקדשי בדק הבית לא היו בכלל ׳העמדה והערכה׳, ואם כן יפדה את העוף השחוט ויכסה את דמו!

The Gemara continues: And if one suggests the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who says: Slaughter that is not fit to render the meat permitted is not considered a halakhic act of slaughter and therefore the bird would require redemption in order to cover its blood, this cannot be so. Doesn’t he also say that animals consecrated for Temple maintenance were not included in the requirement of setting and valuating? If so, let one redeem the slaughtered birds and cover their blood.

יישוב רב יוסף: משנתנו היא דעת רבי, והוא נוקט בה כשתי שיטות תנאים: בדין ׳שחיטה שאינה ראויה׳ סובר כר׳ שמעון (שאינה שמה שחיטה — ולכן אינה מחייבת בכיסוי), ובדין ׳העמדה והערכה׳ סובר כר׳ מאיר (שאף קדשי בדק הבית בכללה — ולכן אי אפשר לפדות העוף השחוט). נמצא שאין מכסים את דמו.

Rav Yosef said in reconciliation of this dilemma: The mishna’s ruling is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, and he formulates the mishna in accordance with the opinions of different tanna’im: With regard to the status of an act of slaughter that is not fit to render the meat permitted he holds in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, while with regard to the requirement of setting and valuating he holds in accordance with the opinion of Rabbi Meir. Therefore, since one cannot redeem a bird that was consecrated for Temple maintenance once it has been slaughtered, there is no obligation to cover its blood, as the slaughter was not fit to render the meat permitted.

ואם תרצה, אמור יישוב אחר: כל המשנה כר׳ שמעון, שקדשי בדק הבית נפדים אף לאחר שחיטה. ואף שלכאורה שחיטתם ראויה והיו צריכים להתחייב בכיסוי — שאני הכא, שאמר הכתוב ׳וְשָׁפַךְ… וְכִסָּה׳: רק מי שאינו מחוסר אלא שפיכה וכיסוי חייב בכיסוי; יצא דם זה (של עוף בדק הבית) שמחוסר שפיכה, פדייה וכיסוי — שלושה שלבים.

And if you wish, say instead that the entire mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who holds that birds consecrated for Temple maintenance may be redeemed even after their slaughter. And although it would seem that their slaughter is fit to render the meat permitted and that one should therefore be obligated in the mitzva of covering the blood, it is different here, as the verse states: “And he shall pour out its blood and cover it” (Leviticus 17:13). By juxtaposing “pour out” to “cover,” the verse indicates that the obligation to cover the blood applies only to blood that is lacking only pouring and covering, without any intervening step. Excluded is this blood of birds consecrated for Temple maintenance, which is lacking pouring, redeeming, and covering.

ועתה שהגעת לכך (לדרשת ׳ושפך וכיסה׳), אפשר אף לומר שמשנתנו עוסקת בקדשי מזבח. ולשאלה הקודמת — מדוע לא יגרור הדם מן המזבח ויכסנו? — התשובה: ׳ושפך… וכיסה׳, רק מי שאינו מחוסר אלא שפיכה וכיסוי חייב; יצא דם זה של קרבן עוף, שמחוסר שפיכה, גרירה וכיסוי.

The Gemara notes: And now that you have arrived at this explanation, you may even say that the mishna is referring to birds consecrated for the altar. As for the question asked earlier: Why not let one scrape the blood from the altar and then cover it? The verse states: “And he shall pour out its blood and cover it,” indicating that the obligation to cover the blood applies only to blood that is lacking only pouring and covering, without any intervening step. Excluded is this blood of bird offerings, which is lacking pouring, scraping, and covering.

מר בר רב אשי מביא מקור אחר לפטור מוקדשין מכיסוי: אמר הכתוב (במצות הכיסוי) ׳חַיָּה אוֹ עוֹף׳ — הקיש עוף לחיה: מה חיה אינה קודש (אין חיה קרֵבה על המזבח), אף העוף שבכתוב אינו קודש. נמצא שעוף מוקדש אינו בכלל מצות הכיסוי.

The Gemara cites another source for the exclusion of consecrated animals from the requirement of covering their blood: Mar bar Rav Ashi said that the verse states with regard to the mitzva of covering the blood: “An undomesticated animal or bird” (Leviticus 17:13). The juxtaposition of these two species intimates an analogy between them: Just as the undomesticated animal referred to in the verse is not consecrated, as undomesticated animals are never fit for sacrifice, so too, the bird referred to in the verse is not consecrated.

קושיא על ההיקש: אם דורשים שווה בשווה — מה חיה שאין כל מינהּ קרֵב למזבח, אף עוף שאין מינו קרֵב; אם כן אוציא ממצות הכיסוי אף תורים ובני יונה חולין, שהרי יש במינם קודש (תורים ובני יונה קרבים על המזבח)!

The Gemara asks: If it is so that the halakhot of slaughtering a bird are derived from those of an undomesticated animal, then say: Just as the verse is referring to an undomesticated animal, whose species cannot be consecrated as an offering, so too, the verse is referring only to a bird whose species cannot be consecrated as an offering. Therefore, I will exclude even non-sacred doves and pigeons, whose species can be consecrated.

דחייה: לא. ההיקש מלמד שהעוף כחיה לגמרי — מה חיה לא חילקת בין מיניה (כל חיה חולין חייבת בכיסוי), אף עוף לא תחלוק בו בין מיניו. לכן תורים ובני יונה חולין חייבים בכיסוי; רק עוף מוקדש עצמו פטור.

The Gemara rejects this possibility: No, the juxtaposition indicates that the halakha with regard to the slaughter of birds is entirely like that of an undomesticated animal. Therefore, just as in the case of an undomesticated animal, you did not differentiate between its various species and all non-sacred animals are included in the mitzva, so too, with regard to the bird mentioned in the verse, you should not differentiate between its various species.