מפת הסוגיא — חולין מ״זSugya map — Chullin 47

ועוד אמר רבא: לריאה חמש אונות. כאשר הבהמה תלויה ופניה (פני הריאה) מופנים אל הבודק — שלוש אונות מימינו ושתיים משמאלו. אם חסרה אונה, או יש אונה יתרה, או שהאונות מחולפות (שתיים מימין ושלוש משמאל) — הבהמה טריפה.

§ And Rava says: The lung has five lobes [unnei]. When the animal hangs by its legs with its face toward the person checking it, he sees three lobes on his right and two on his left. If the animal is missing a lobe or has an extra lobe, or if the lobes were switched, with two on the right and three on the left, the animal is a tereifa.

מעשה בריאה בעלת אונה יתרה שהובאה לפני מרימר. רב אחא ישב בפתח. כשיצא בעל הבהמה שאלו רב אחא: מה אמר לך מרימר? השיב: הכשירהּ לי. תמה רב אחא (שהדבר נגד רבא) ואמר לו: חזור והכניסהּ לפניו! הבין מרימר מדוע נשאל שוב, ואמר לבעל הבהמה: לך אמור למי שיושב בפתח — אין הלכה כרבא באונה יתרה.

The Gemara relates that a certain lung that had an extra lobe was brought before Mareimar. Rav Aḥa was sitting at the door of Mareimar’s house. When the animal’s owner was leaving, Rav Aḥa said to him: What did Mareimar say to you? The man said to him: Mareimar deemed it kosher. Rav Aḥa was surprised by this, because it contradicts Rava’s statement, so he said to him: Turn around and bring the animal before him. The owner did so. Mareimar realized why he was being asked twice, and said to him: Go tell whomever is sitting at the door: The halakha is not in accordance with the opinion of Rava in the case of an animal that has an extra lobe.

ודבר זה (שהכשירו אונה יתרה) אמור דווקא כשהאונה היתרה עומדת בשורת האונות, מימין או משמאל; אבל אם היא נמצאת בין שני הצדדים (לא בשורה) — הבהמה טריפה.

The Gemara adds: And this statement applies only when the extra lobe stands in line with the other lobes, on the left or right. But if it is in between the two sides, the animal is a tereifa.

מעשה באונה יתרה שעמדה בין הצדדים, שהובאה לפני רב אשי; סבר רב אשי להטריפהּ. אמר לו רב הונא מר בר אויא: כל הבהמות הרועות בשדה כך יש להן (אונה כזו), והטבחים קוראים לה ״עינוניתא דוורדא״ (אונת הוורד הקטנה). ודבר זה (שכשרה) אמור דווקא כשהיא בצד הפנימי של הריאה, הפונה אל הלב.

The Gemara relates that a certain animal with an extra lobe in between the two sides was brought before Rav Ashi. Rav Ashi thought to deem it a tereifa. Rav Huna Mar bar Avya said to him: All those animals that graze outside in the fields have extra lobes like this, and butchers call it the little rose lobe. The Gemara adds: And this statement applies only when the extra lobe is on the inside face of the lung, facing the heart.

אבל אם האונה היתרה היא על גבּהּ (הצד החיצוני) של הריאה — אפילו קטנה כעלה של הדס, הבהמה טריפה.

But if it is on the back of the lung, even if it is as small as a myrtle leaf, the animal is a tereifa.

אמר רפרם: ריאה זו הדומה לאוּפְתָּא (חתיכת עץ) — טריפה. יש אומרים שהדמיון הוא במראֶהָ (חיוורת כעץ), ויש אומרים במישושה (קשה כעץ). יש אומרים שהיא נפוחה, ויש אומרים שהיא קלה (פחיזא), ויש אומרים שהיא חלקה (שׁיעא), שאין בה חיתוך וחלוקה לאונות.

§ Rafram says: This lung that is similar to a chip of wood renders the animal a tereifa. There are those who say that the similarity lies in its appearance, i.e., if it is pale like wood. And there are those who say that it lies in its feeling, i.e., if it is hard like wood. There are those who say that it is swollen. And there are those who say that it is light. And there are those who say that it is completely smooth, that it has no sectioning of lobes.

אמר רבא: ריאה שמראֶהָ כּחוֹל כחול־כהה (״כוחלא״) — כשרה; אבל אם מראֶהָ שחור כדיו (״דיותא״) — טריפה. שכן אמר רבי חנינא: דם הנראה שחור — אדום הוא ביסודו, אלא שלקה והשחיר; השחרות סימן ללקות, והריאה מקולקלת.

§ Rava says: If the lung assumed a dark color like eye shadow, the animal is kosher. If its color is black like ink, the animal is a tereifa. As Rabbi Ḥanina says: Menstrual blood that appears black is actually red, except that it decayed. Black color is therefore a sign of decay, and the lung is assumed to be defective.

ריאה ירוקה — כשרה, וכן אדומה — כשרה, ולומדים זאת ממעשה רבי נתן. כדתניא: רבי נתן אומר: פעם אחת הלכתי לכרכי הים, ובאה אישה לפניי שמלה בנה הראשון ומת, השני ומת; את השלישי הביאה לפניי. ראיתיו שהיה אדום (מרוב דם), אמרתי לה: בתי, המתיני לו עד שייבָּלַע בו דמו. המתינה, מלה אותו וחי, והיו קוראים אותו ״נתן הבבלי״ על שמי. הרי שאדמומיות עוברת ומתרפאת.

The Gemara continues: If the lung was green, the animal is kosher, as can be derived from the episode of Rabbi Natan. And if it was red, it is kosher, as can be derived from the episode of Rabbi Natan. As it is taught in a baraita: Rabbi Natan says: Once I went to the cities overseas, where one woman came before me who circumcised her first son and he died, and she circumcised her second son and he died, and out of concern that circumcising her third son might cause him to die as well, she brought him before me. I saw that he was red, so I said to her: My daughter, wait for him until his blood is absorbed into him. She waited for him until his blood was absorbed into him and then circumcised him, and he survived. And they would call him Natan the Babylonian after my name. This incident indicates that a red lung can heal.

ועוד פעם אחת הלכתי למדינת קפוטקיא, ובאה אישה לפניי שמלה בנה הראשון ומת, השני ומת; את השלישי הביאה לפניי. ראיתיו שהיה ירוק (חיוור), הצצתי בו ולא היה בו דם ברית (מיעוט דם). אמרתי לה: בתי, המתיני לו עד שיתמלא בו דמו. המתינה, מלה אותו וחי, והיו קוראים אותו ״נתן הבבלי״ על שמי. הרי שגם ירקות (חיוורון) חוזרת ומתרפאת.

Rabbi Natan further related: And on another occasion I went to the state of Cappadocia, and a woman came before me who circumcised her first son and he died, and she circumcised her second son and he died. Out of concern that circumcising her third son might cause him to die as well, she brought him before me. I saw that he was green, i.e., pale. I looked at him and saw that he did not have the blood of circumcision in him, i.e., he had a deficiency of blood such that no blood would emerge from the circumcision. I said to her: My daughter, wait until his blood enters him. She waited for his blood to increase and then circumcised him, and he survived. And they would call his name Natan the Babylonian after my name. This incident indicates that a green lung can heal as well.

אמר רב כהנא: ריאה שמראֶהָ ככבד (אדמדם־חום) — כשרה; אבל אם מראֶהָ כבשׂר — טריפה. וסימן לזכור שהבשׂר טריפה: הכתוב ״וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה״ (שמות כב).

Rav Kahana says: If the lung has an appearance like the liver, the animal is kosher. If it has an appearance like flesh, the animal is a tereifa. And your mnemonic to remember that the latter is a tereifa is the verse: “You shall not eat any flesh that is torn of animals [tereifa] in the field” (Exodus 22:30).

אמר רב סמא בנו של רבא: ריאה שמראֶהָ ככשׁוּת (צמח מטפס), או כמוריקא (כרכום־זעפרן), או כחלמון ביצה — טריפה (כל אלו גוני ירוק־צהוב לקויים). ואם כן, הירוקה שכשרה — כיצד נראית? ככרתי (ירוק עז של כרשה).

Rav Sama, son of Rava, says: This lung whose appearance resembles dodder, or saffron, or has a yellow color such as that of an egg yolk, renders the animal a tereifa. Since all of these appearances are various shades of green, the Gemara asks: But the green lung that is kosher, what is it like? The Gemara responds: It is like a leek.

אמר רבינא: אם יש מקום אטום בריאה שאינו מתנפח — מביאים סכין וקורעים אותו. אם יש בו מוגלה — ודאי שנאטם מחמת המוגלה, וכשרה. ואם אין בו מוגלה — מניחים על הפתח נוצה או רוק ומנפחים את הריאה: אם הנוצה מתנדנדת או הרוק מבעבע (סימן שאוויר מגיע לשם) — כשרה, ואם לא — יש פגם, וטריפה.

§ Ravina says: If there was a sealed area in the lung that does not inflate, we bring a knife and tear it open. If there is pus in the sealed area, then it was definitely sealed due to the pus, and the animal is kosher. But if we do not find pus there, we lay a feather or saliva on the opening and inflate the lung. If the saliva bubbles or the feather moves, the animal is kosher, since some air does reach the area, and if not, there is some defect in the lung, and the animal is a tereifa.

אמר רב יוסף: קרום שעלה (על נֶקֶב) מחמת מכה בריאה — אינו נחשב קרום, שכן אינו מתקיים. ועוד אמר רב יוסף: ריאה המשמיעה קול בשעת ניפוח (״דאוושׁא״) — אם יודעים מהיכן הקול, מניחים שם נוצה או גבעול או רוק: אם מבעבע (שהאוויר יוצא משם) — טריפה, שהריאה ניקבה בשני הקרומים; ואם לא — כשרה. ואם אין יודעים מהיכן הקול — מביאים גיגית מים פושרים ומניחים בתוכה את הריאה.

Rav Yosef says: A membrane that appeared due to a wound in the lung, i.e., a scab that covered a perforation through the lung, is not considered a true membrane, since it does not last. And Rav Yosef says: With regard to this lung that emits a sound when inflated, if we know from where it emits a sound, we set a feather, or straw, or saliva on that point. If the saliva bubbles when the lung is inflated, the animal is a tereifa, since this proves that the lung is perforated through both membranes. And if not, the animal is kosher. And if we do not know from where it emits a sound, we bring a basin of tepid water and set the lung inside it.

אין בודקים במים חמים — מפני שהם מכווצים את הריאה וסוגרים את הנֶקֶב; ולא במים קרים — מפני שהם מקשים את הריאה ועלולים לבקעהּ; אלא בודקים במים פושרים. אם מבעבע — טריפה, ואם לא — כשרה, שכן ברור שרק הקרום הפנימי ניקב והחיצון שלם, והקול שנשמע הוא רוח (זיקא) הנעה בחלל שבין שני הקרומים.

One cannot place it in hot water, as it causes the lung to contract, closing the perforation. And one cannot place it in cold water, as it hardens the lung and may cause it to crack. Rather, we check it in tepid water. If the water bubbles, the animal is a tereifa. And if not, the animal is kosher, since it is apparent that only the inner membrane is perforated and the outer membrane is not perforated, and the fact that it emits a sound is due to the air moving in the space between the two membranes.

אמר עולא בשם רבי יוחנן: ריאה שנימוחה מבפנים ובשרה נשפך כמים מקיתון (כד) — כשרה. משמע שרבי יוחנן סובר: חיסרון מבפנים אינו נחשב חיסרון; רק חיסרון בדופן או בקרום הריאה מטריף.

§ Ulla says that Rabbi Yoḥanan says: An animal with a lung that liquefied and can be poured out like water from a jug is kosher. The Gemara notes: Evidently, Rabbi Yoḥanan holds that a deficiency on the inside of an organ is not considered a deficiency. Only a deficiency in the wall or membrane of an organ renders an animal a tereifa.

הקשה רבי אבא לעולא ממשנתנו: ״הריאה שניקבה או שחסרה — טריפה״. מהי ״חסרה״? אם תאמר שחסרה מבחוץ — הרי זה ממש כ״ניקבה״ (וכפל לשון מיותר)! אלא בהכרח שחסרה מבפנים — ושמע מינה שחיסרון מבפנים שמו חיסרון, ומטריף, נגד רבי יוחנן!

Rabbi Abba raised an objection to Ulla from the mishna, which states: The lung that was perforated or that was missing a piece renders the animal a tereifa. What is the case of a lung that was missing a piece? If we say that it was missing a piece on the outside, this is the same as if it was perforated, since any missing piece of the lung wall would constitute a perforation. Rather, is it not referring to a missing piece on the inside? If so, learn from the mishna that a deficiency on the inside of an organ is considered a deficiency to render the animal a tereifa.

משיבים: לא; לעולם המשנה עוסקת בחסרה מבחוץ, ומה שהקשית שזה כ״ניקבה״ — לא קשה, כי נצרך לדעת רבי שמעון, האומר שאין הריאה טריפה אלא אם ניקבה עד בית הסמפונות. בא הכתוב לחדש: דין רבי שמעון אמור דווקא בנֶקֶב שאין בו חיסרון; אבל נֶקֶב שיש עמו חיסרון בשר — אפילו רבי שמעון מודה שטריפה, אף שלא הגיע לסמפונות.

The Gemara responds: No, the mishna actually is referring to a missing piece on the outside. And with regard to that which you said: This is the same as if it was perforated, one may respond that no, it is necessary to mention both cases to account for the opinion of Rabbi Shimon in the mishna, who says: It is not a tereifa until the lung is perforated through to the bronchi. By mentioning both cases, the mishna teaches that this statement of Rabbi Shimon applies only to a small perforation that does not constitute a deficiency. But in the case of a perforation so large that it constitutes a deficiency, even Rabbi Shimon concedes that it renders the animal a tereifa even if the perforation does not reach the bronchi.

מעשה: רבי חנניה חלה; נכנסו לבקרו רבי נתן וכל גדולי הדור. הביאו לפניו ריאה שנשפכה כקיתון, והכשירהּ. הרי ראיה לדברי עולא ורבי יוחנן.

The Gemara relates that Rabbi Ḥananya became sick. Rabbi Natan and all the eminent scholars of the generation entered before him to visit. They brought before him a lung that could be poured out like water from a jug, and he deemed the animal kosher.

אמר רבא: ריאה שנשפכה כשרה רק אם הסמפונות (צינורות האוויר) עדיין קיימים ולא נימוחו; שאל רב אחא בנו של רבא את רב אשי: מניין נדע אם הסמפונות קיימים? השיב לו: מביאים צלחת חרס מצופה (״צעא דקוניא״) ושופכים לתוכה את החומר שנשפך; אם יש בו פסים לבנים (שׁוריָיקי חיוורי) — סימן שהסמפונות נימוחו, וטריפה; ואם לא — כשרה.

Rava said: This is the halakha only if the bronchi still exist and only the flesh of the lung has liquefied. Rav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ashi: From where do we know whether the bronchi still exist? Rav Ashi said to him: We bring a glazed earthenware vessel with no cracks, so the contents can be observed, and we pour the lung into it. If there are white streaks in it, the animal is a tereifa, as the white streaks are remains of the liquefied bronchi. And if not, the animal is kosher.

אמר רב נחמן: ריאה שבשרה נימוק (נמס) אך קרומה החיצוני קיים — כשרה. וברייתא מסייעת: ריאה שנימוקה וקרומה קיים — אפילו אם החלל שנתרוקן מן הבשר מחזיק רביעית (לוג) נוזל — כשרה. (תחילת רשימת ״ניטלה״.)

Rav Naḥman says: If the lung was partially atrophied and only part of the flesh remains, but its membrane still exists, the animal is kosher. The Gemara notes: This is also taught in a baraita: If the lung was atrophied, but its membrane still exists, even if the space vacated by the atrophied lung can hold a quarter-log of fluid, the animal is kosher.

אם ניטלה שלפוחית (כיס) שלהּ — כשרה. אם התליע הכבד שלהּ (התמלא תולעים) — זה היה מעשה, ועלו אנשי עסיא (מקום) שלוש פעמים ברגלים אל הסנהדרין ביבנה לשאול על דינו; ברגל השלישי, לאחר שהתיישבו בדבר — התירוהו להם.

If its womb was removed, the animal is kosher. If its liver became infested by worms, with regard to this there was an incident, and the residents of Asia Minor went up on three occasions to the great Sanhedrin in Yavne to inquire with regard to the halakha. On the first two occasions they did not receive an answer; on the third occasion, after the Sanhedrin had deliberated, they permitted the animal to them.