סוגיה 2Sugya 2
ברייתא: אין נוהגין בהם קלות ראשThe baraita on synagogue reverence
Megillah 28a:25-28b:5
ברייתא מפרטת מה אסור ומה מותר בבית הכנסת מפני קדושתו; רבי יהודה מבחין בין יישוב לחורבן, הגמרא מתקנת ׳חיסור׳ בברייתא, ורב אסי מלמד על בתי הכנסת שבבבל ועל חומרת ה׳חשבונות׳.A baraita spells out what is forbidden and permitted in a synagogue on account of its sanctity; Rabbi Yehuda distinguishes use from ruin, the Gemara repairs a gap in the baraita's text, and Rav Asi teaches about Babylonian synagogues and the gravity of doing ׳accounts׳ in them.
מקורות ותרגוםSources & translation
1 מגילה כ״ח א — Megillah 28a:25
גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת אֵין נוֹהֲגִין בָּהֶן קַלּוּת רֹאשׁ. אֵין אוֹכְלִין בָּהֶן, וְאֵין שׁוֹתִין בָּהֶן,
גמרא: תנו רבנן — בבתי כנסיות אין נוהגין בהם קלות ראש: אין אוכלין בהם, ואין שותין בהם,
GEMARA: The Sages taught in a baraita: With regard to synagogues: One may not act inside them with frivolity. Therefore, one may not eat in them; nor may one drink in them;
2 מגילה כ״ח ב — Megillah 28b:1
וְאֵין נֵיאוֹתִין בָּהֶם, וְאֵין מְטַיְּילִין בָּהֶם, וְאֵין נִכְנָסִין בָּהֶן בַּחַמָּה מִפְּנֵי הַחַמָּה, וּבַגְּשָׁמִים מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים. וְאֵין מַסְפִּידִין בָּהֶן הֶסְפֵּד שֶׁל יָחִיד. אֲבָל קוֹרִין בָּהֶן, וְשׁוֹנִין בָּהֶן, וּמַסְפִּידִין בָּהֶן הֶסְפֵּד שֶׁל רַבִּים,
ואין מתקשטין בהם, ואין מטיילין בהם, ואין נכנסין בהם בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים, ואין מספידין בהם הספד של יחיד; אבל קוראין בהם (מקרא), ושונין בהם (משנה), ומספידין בהם הספד של רבים.
and one may not adorn oneself inside them; nor may one wander about inside them; nor may one enter them in the sun for protection from the sun, or in the rain to find shelter from the rain; nor may one offer a eulogy inside them for an individual, which is a private event. However, one may read the Bible inside them, and one may study halakhot inside them, and one may offer a eulogy inside them for a Torah scholar, if the public attends the eulogy.
3 מגילה כ״ח ב — Megillah 28b:2
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אֵימָתַי — בְּיִשּׁוּבָן, אֲבָל בְּחוּרְבָּנָן — מַנִּיחִין אוֹתָן וְעוֹלִין בָּהֶן עֲשָׂבִים, וְלֹא יִתְלוֹשׁ מִפְּנֵי עׇגְמַת נֶפֶשׁ.
אמר רבי יהודה: במה דברים אמורים — בזמן יישובן; אבל בחורבנן מניחין אותם ועולים בהם עשבים, ולא יתלוש מפני עוגמת נפש.
Rabbi Yehuda said: When does this apply? When the synagogues are occupied by the people using them. But when they are in a state of ruin, they should be left alone so that grass will sprout up inside them. And that grass should not be picked and removed, due to the anguish that it will bring to those who see it. It will remind them of the disrepair of the synagogue and the need to rebuild it.
4 מגילה כ״ח ב — Megillah 28b:3
עֲשָׂבִים מַאן דְּכַר שְׁמַיְיהוּ? חַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי: וּמְכַבְּדִין אוֹתָן וּמַרְבִּיצִין אוֹתָן כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲלוּ בָּהֶן עֲשָׂבִים. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אֵימָתַי — בְּיִשּׁוּבָן, אֲבָל בְּחוּרְבָּנָן — מַנִּיחִין אוֹתָן לַעֲלוֹת. עָלוּ בָּהֶן עֲשָׂבִים — לֹא יִתְלוֹשׁ, מִפְּנֵי עׇגְמַת נֶפֶשׁ.
מקשה הגמרא: ׳עשבים׳ — מי הזכיר את שמם בברייתא? אלא הברייתא חסרה, וכך יש לשנותה: ומכבדים אותם (מטאטאים) ומרביצים (מזלפים מים) כדי שלא יעלו בהם עשבים; אמר רבי יהודה: במה דברים אמורים — ביישובן, אבל בחורבנן מניחין אותם לעלות, ואם עלו בהם עשבים — לא יתלוש מפני עוגמת נפש.
The Gemara asks: Why did Rabbi Yehuda discuss the halakha about grass? Who mentioned anything about it? The Gemara explains: The text of the baraita is incomplete and is teaching the following: And among the other things that may be done in synagogues, they should also be sure to sweep them and to sprinkle their floors with water, in order that grass not sprout up in them. Rabbi Yehuda said: When does this apply? When the synagogues are occupied by the people using them, but when they are in a state of ruin, they should be left alone so that grass will sprout up inside them. If grass did sprout up, it should not be removed, due to the anguish that this will bring to those who see it.
5 מגילה כ״ח ב — Megillah 28b:3
עֲשָׂבִים מַאן דְּכַר שְׁמַיְיהוּ? חַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי: וּמְכַבְּדִין אוֹתָן וּמַרְבִּיצִין אוֹתָן כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲלוּ בָּהֶן עֲשָׂבִים. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אֵימָתַי — בְּיִשּׁוּבָן, אֲבָל בְּחוּרְבָּנָן — מַנִּיחִין אוֹתָן לַעֲלוֹת. עָלוּ בָּהֶן עֲשָׂבִים — לֹא יִתְלוֹשׁ, מִפְּנֵי עׇגְמַת נֶפֶשׁ.
מקשה הגמרא: ׳עשבים׳ — מי הזכיר את שמם בברייתא? אלא הברייתא חסרה, וכך יש לשנותה: ומכבדים אותם (מטאטאים) ומרביצים (מזלפים מים) כדי שלא יעלו בהם עשבים; אמר רבי יהודה: במה דברים אמורים — ביישובן, אבל בחורבנן מניחין אותם לעלות, ואם עלו בהם עשבים — לא יתלוש מפני עוגמת נפש.
The Gemara asks: Why did Rabbi Yehuda discuss the halakha about grass? Who mentioned anything about it? The Gemara explains: The text of the baraita is incomplete and is teaching the following: And among the other things that may be done in synagogues, they should also be sure to sweep them and to sprinkle their floors with water, in order that grass not sprout up in them. Rabbi Yehuda said: When does this apply? When the synagogues are occupied by the people using them, but when they are in a state of ruin, they should be left alone so that grass will sprout up inside them. If grass did sprout up, it should not be removed, due to the anguish that this will bring to those who see it.
6 מגילה כ״ח ב — Megillah 28b:4
אָמַר רַב אַסִּי: בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת שֶׁבְּבָבֶל, עַל תְּנַאי הֵן עֲשׂוּיִין. וְאַף עַל פִּי כֵן, אֵין נוֹהֲגִין בָּהֶן קַלּוּת רֹאשׁ. וּמַאי נִיהוּ — חֶשְׁבּוֹנוֹת.
אמר רב אסי: בתי הכנסת שבבבל על תנאי הם עשויים (שלא תחול עליהם קדושה גמורה, כדי שיהא מותר להשתמש בהם לצורכי הציבור); ואף על פי כן אין נוהגין בהם קלות ראש. ומהי קלות ראש זו — לעשות בהם חשבונות (של עסקים).
Rav Asi said: Synagogues in Babylonia are built from the outset with a stipulation that they not have the full sanctity of a synagogue, in order that it be permitted to use them for the community’s general needs. But nevertheless, one should not act inside them with frivolity. The Gemara explains: What is meant by this? One should not make business calculations in a synagogue.
7 מגילה כ״ח ב — Megillah 28b:5
אָמַר רַב אַסִּי: בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁמְּחַשְּׁבִין בּוֹ חֶשְׁבּוֹנוֹת — מְלִינִין בּוֹ אֶת הַמֵּת. מְלִינִין סָלְקָא דַעְתָּךְ? לָא סַגִּי דְּלָאו הָכִי? אֶלָּא, לְסוֹף שֶׁיָּלִינוּ בּוֹ מֵת מִצְוָה.
אמר רב אסי: בית כנסת שמחשבין בו חשבונות — סופו שילינו (יישארו) בו את המת בלילה. ׳מלינין׳ סלקא דעתך — וכי אין מוצא אחר? אלא לסוף, מחמת קלות הראש ימותו בעיר, ויהיה ביניהם מת מצוה (שאין לו קוברים) שיישאר ללון בבית הכנסת.
Rav Asi said: With regard to a synagogue in which people make business calculations, they will eventually keep a corpse inside it overnight. The Gemara questions the wording of this dictum: Can it really enter your mind to say that they will ever actually keep a corpse inside it overnight? Could it really be that there will not be any other alternative? Rather, Rav Asi means that as a punishment for acting with frivolity people in the community will die, including those who have no family, and so ultimately they will have to keep a corpse with no one to bury it [met mitzva] overnight in the synagogue.
סוגיה 3Sugya 3
פירוט הברייתא, כתר התורה, ומעלת לימוד הלכותThe baraita unpacked; the crown of Torah
Megillah 28b:6-29a:3
הגמרא עוברת סעיף-סעיף על הברייתא (היתר לחכמים, כניסה מפני גשם לשם הלימוד, קריאת אדם מבית הכנסת, והספד של רבים), משם אל מעשי הספד של חכמים, אל הדרשה על ׳כתר התורה׳ ועל מי שמשמש תלמיד חכם, ולבסוף — ביטול תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה ושיעור ׳כל צורכו׳.The Gemara works clause-by-clause through the baraita (the leniency for scholars, entering in the rain for the sake of study, summoning a person from the synagogue, and a public eulogy), then moves to eulogies of scholars, the homily on the ׳crown of Torah׳ and serving a Torah scholar, and finally — interrupting Torah study for a funeral or a bride and the measure of ׳enough.׳
מקורות ותרגוםSources & translation
1 מגילה כ״ח ב — Megillah 28b:6
וְאֵין נֵיאוֹתִין בָּהֶן. אָמַר רָבָא: חֲכָמִים וְתַלְמִידֵיהֶם מוּתָּרִין, דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מַאי בֵּי רַבָּנַן — בֵּיתָא דְרַבָּנַן.
׳ואין מתקשטין בהם׳ — אמר רבא: חכמים ותלמידיהם מותרים, שאמר רבי יהושע בן לוי: מהו ׳בי רבנן׳ (בית המדרש)? ׳ביתא דרבנן׳ — בית של החכמים, ולכן מותר להם להשתמש בו כבביתם.
§ The baraita taught: And one may not adorn oneself inside them. Rava said: The prohibition applies only to laypeople, but Torah scholars and their disciples are permitted to do so, as Rabbi Yehoshua ben Levi said: What is the meaning of the term: Bei of the Sages, which is used to describe a study hall? It is a shortened form of house [beita] of the Sages. In order to facilitate the constant presence of the Torah scholars in the study hall, it is permitted for them to use the hall as though it were their home.
2 מגילה כ״ח ב — Megillah 28b:7
וְאֵין נִכְנָסִין בָּהֶן בַּחַמָּה מִפְּנֵי הַחַמָּה וּבַגְּשָׁמִים מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים. כִּי הָא דְּרָבִינָא וְרַב אַדָּא בַּר מַתְנָה הֲווֹ קָיְימִי וְשָׁאֲלִי שְׁאֵילְתָּא מֵרָבָא, אֲתָא זִילְחָא דְמִיטְרָא, עָיְילִי לְבֵי כְנִישְׁתָּא אָמְרִי: הַאי דְּעָיְילִינַן לְבֵי כְנִישְׁתָּא לָאו מִשּׁוּם מִיטְרָא, אֶלָּא מִשּׁוּם דִּשְׁמַעְתָּא בָּעֲיָא צִילּוּתָא כְּיוֹמָא דְאִסְתָּנָא.
׳ואין נכנסין בהם בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים׳ — כאותה של רבינא ורב אדא בר מתנה, שהיו עומדים ושואלים שאלה מרבא; בא זילוח (סופת) גשם ונכנסו לבית הכנסת. אמרו: כניסתנו זו אינה מפני הגשם, אלא מפני שהשמועה (הלימוד) צריכה צלילות כיום שנושבת בו רוח צפונית (והשמים בהירים).
The baraita continued: And nor may one enter them in the sun for protection from the sun, or in the rain to find shelter from the rain. The Gemara explains: This is similar to that case of Ravina and Rav Adda bar Mattana. They were standing and asking a question of Rava, when a shower [zilḥa] of rain began to fall upon them. They all entered the synagogue, saying: Our having entered the synagogue is not due to the rain, that we stay dry; rather, it is due to the fact that the halakha we were discussing requires clarity like the day the north wind [istena] blows and the sky is perfectly clear. Therefore, we are entering the synagogue for the sake of studying Torah, which is certainly permitted.
3 מגילה כ״ח ב — Megillah 28b:8
אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי: אִי אִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְאִינִישׁ לְמִיקְרֵי גַּבְרָא מִבֵּי כְנִישְׁתָּא, מַאי? אֲמַר לֵיהּ: אִי צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן הוּא — לֵימָא הִלְכְתָא, וְאִי תַּנָּא הוּא — לֵימָא מַתְנִיתִין, וְאִי קָרָא הוּא — לֵימָא פְּסוּקָא. וְאִי לָא, לֵימָא לֵיהּ לְיָנוֹקָא: אֵימָא לִי פְּסוּקָיךְ. אִי נָמֵי, נִישְׁהֵי פּוּרְתָּא וְנֵיקוּם.
אמר לו רב אחא בריה דרבא לרב אשי: אם הוצרך אדם לקרוא איש מתוך בית הכנסת — מה יעשה (הרי אסור להיכנס סתם)? אמר לו: אם תלמיד חכם הוא — יאמר הלכה; אם תנא — יאמר משנה; אם בקיא במקרא — יאמר פסוק; ואם לאו — יאמר לתינוק: אֱמור לי פסוקך; ואם לא — ישהה מעט ואחר כך יקום וייצא.
Rav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ashi: If a person needs to summon an individual from inside a synagogue, what should he do, since it is not permitted to enter a synagogue just for that purpose? Rav Ashi said to him: If he is a young Torah scholar, let him recite a halakha upon entering the synagogue; and if he is a tanna who memorizes large numbers of mishnayot, let him recite various mishnayot; and if he is an expert in the Bible, let him recite a verse; and if he is not able to do even this, let him say to a child: Recite for me a verse that you have learned today. Alternatively, he should remain in the synagogue for a short time and only afterward stand up and leave.
4 מגילה כ״ח ב — Megillah 28b:8
אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי: אִי אִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְאִינִישׁ לְמִיקְרֵי גַּבְרָא מִבֵּי כְנִישְׁתָּא, מַאי? אֲמַר לֵיהּ: אִי צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן הוּא — לֵימָא הִלְכְתָא, וְאִי תַּנָּא הוּא — לֵימָא מַתְנִיתִין, וְאִי קָרָא הוּא — לֵימָא פְּסוּקָא. וְאִי לָא, לֵימָא לֵיהּ לְיָנוֹקָא: אֵימָא לִי פְּסוּקָיךְ. אִי נָמֵי, נִישְׁהֵי פּוּרְתָּא וְנֵיקוּם.
אמר לו רב אחא בריה דרבא לרב אשי: אם הוצרך אדם לקרוא איש מתוך בית הכנסת — מה יעשה (הרי אסור להיכנס סתם)? אמר לו: אם תלמיד חכם הוא — יאמר הלכה; אם תנא — יאמר משנה; אם בקיא במקרא — יאמר פסוק; ואם לאו — יאמר לתינוק: אֱמור לי פסוקך; ואם לא — ישהה מעט ואחר כך יקום וייצא.
Rav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ashi: If a person needs to summon an individual from inside a synagogue, what should he do, since it is not permitted to enter a synagogue just for that purpose? Rav Ashi said to him: If he is a young Torah scholar, let him recite a halakha upon entering the synagogue; and if he is a tanna who memorizes large numbers of mishnayot, let him recite various mishnayot; and if he is an expert in the Bible, let him recite a verse; and if he is not able to do even this, let him say to a child: Recite for me a verse that you have learned today. Alternatively, he should remain in the synagogue for a short time and only afterward stand up and leave.
5 מגילה כ״ח ב — Megillah 28b:9
וּמַסְפִּידִין בָּהֶן הֶסְפֵּד שֶׁל רַבִּים. הֵיכִי דָּמֵי הֶסְפֵּידָא דְרַבִּים? מַחְוֵי רַב חִסְדָּא: כְּגוֹן הֶסְפֵּידָא דְּקָאֵי בֵּיהּ רַב שֵׁשֶׁת. מַחְוֵי רַב שֵׁשֶׁת: כְּגוֹן הֶסְפֵּידָא דְּקָאֵי בֵּיהּ רַב חִסְדָּא.
׳ומספידין בהם הספד של רבים׳ — היכי דמי הספד של רבים? הראה (בידו) רב חסדא: כגון הספד שרב ששת עומד בו (שמחמת כבודו באים רבים); הראה רב ששת: כגון הספד שרב חסדא עומד בו.
The baraita continues: And one may offer a eulogy inside them for a Torah scholar if the public attends the eulogy. The Gemara asks: What are the circumstances of a eulogy for the public? Rav Ḥisda depicted a case: For example, a eulogy for a Torah scholar at which Rav Sheshet is present. Owing to his presence, many people will come. Rav Sheshet himself depicted another case: For example, a eulogy at which Rav Ḥisda is present.
6 מגילה כ״ח ב — Megillah 28b:10
רַפְרָם אַסְפְּדַהּ לְכַלְּתֵיהּ בְּבֵי כְנִישְׁתָּא, אָמַר: מִשּׁוּם יְקָרָא דִּידִי וּדְמִיתָא אָתוּ כּוּלֵּיהּ עָלְמָא. רַבִּי זֵירָא סַפְדֵיהּ לְהָהוּא מֵרַבָּנַן בְּבֵי כְנִישְׁתָּא, אֲמַר: אִי מִשּׁוּם יְקָרָא דִּידִי, אִי מִשּׁוּם יְקָרָא (דִּידֵיהּ) דְּמִיתָא, אָתוּ כּוּלֵּי עָלְמָא.
רפרם הספיד את כלתו בבית הכנסת ואמר: מפני כבודי וכבוד המתה יבואו כל העולם (והרי זה הספד של רבים). רבי זירא הספיד אחד מן החכמים בבית הכנסת ואמר: בין מפני כבודי בין מפני כבוד המת — יבואו כל העולם.
The Gemara offers another example: Rafram once eulogized his daughter-in-law inside a synagogue. He said: Due to my honor and the honor of the deceased, everyone will come to the eulogy. It will consequently be a public event, and it is therefore permitted to hold it in a synagogue. Similarly, Rabbi Zeira once eulogized a certain Sage inside a synagogue. He said: Whether due to my honor, or whether due to the honor of the deceased, everyone will come to the eulogy.
7 מגילה כ״ח ב — Megillah 28b:11
רֵישׁ לָקִישׁ סַפְדֵיהּ לְהָהוּא צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן דִּשְׁכִיחַ בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל דַּהֲוָה תָּנֵי הִלְכָתָא בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שׁוּרָתָא, אֲמַר: וַוי חָסְרָא אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל גַּבְרָא רַבָּה.
ריש לקיש הספיד תלמיד חכם צעיר שהיה מצוי בארץ ישראל, שהיה שונה הלכה בשורה העשרים וארבע (אחורי בית המדרש — לא מן הגדולים); אמר: ווי, חסרה ארץ ישראל אדם גדול.
Reish Lakish once eulogized a certain young Torah scholar who was frequently present in Eretz Yisrael and who used to study halakha in the twenty-fourth row of the study hall. He sat so far back because he was not one of the principal scholars. Nevertheless, when he died, Reish Lakish said: Alas, Eretz Yisrael has lost a great man.
8 מגילה כ״ח ב — Megillah 28b:12
הָהוּא דַּהֲוָה תָּנֵי הִלְכְתָא סִיפְרָא וְסִיפְרֵי וְתוֹסֶפְתָּא וּשְׁכֵיב, אֲתוֹ וַאֲמַרוּ לֵיהּ לְרַב נַחְמָן: לִיסְפְּדֵיהּ מָר! אֲמַר: הֵיכִי נִסְפְּדֵיהּ? הֵי צַנָּא דִּמְלֵי סִיפְרֵי דַּחֲסַר?!
לעומת זאת, אדם שהיה שונה הלכה, סִפרא וסִפרי ותוספתא, ומת; באו ואמרו לרב נחמן: יספידנו מר! אמר: כיצד אספידנו? ׳הי צנא דמלי סיפרי דחסר׳ — וכי אומַר ׳אבוי, סל מלא ספרים שחסר׳? (לא היה בקי בהם באמת).
In contrast, there was a certain man who used to study halakha, the Sifra, and the Sifrei, and the Tosefta, and he died. People came and said to Rav Naḥman: Let the Master eulogize him. He said to them: How can I eulogize him? Should I say: Alas, a basket filled with books is lost? This would not be true. Although the man studied many areas of Torah, he was not proficient in them.
9 מגילה כ״ח ב — Megillah 28b:13
תָּא חֲזִי מָה בֵּין תַּקִּיפֵי דְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל לַחֲסִידֵי דְבָבֶל.
בוא וראה מה בין תקיפי (קשי הלב) שבארץ ישראל לחסידי בבל — שאף ריש לקיש, שנודע בקשיותו, נהג כבוד יותר מרב נחמן, שנודע בחסידותו.
The Gemara compares the conduct of Reish Lakish in Eretz Yisrael to that of Rav Naḥman in Babylonia. Come and see what the difference is between the harsh scholars of Eretz Yisrael and the saintly ones of Babylonia. Although Reish Lakish was known for his harsh nature, he was still more respectful than Rav Naḥman, who was known for his saintliness.
10 מגילה כ״ח ב — Megillah 28b:14
תְּנַן הָתָם: וּדְאִשְׁתַּמַּשׁ בְּתָגָא — חָלֵף. תָּנֵי רֵישׁ לָקִישׁ: זֶה הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּמִי שֶׁשּׁוֹנֶה הֲלָכוֹת כִּתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה.
שנינו שם (אבות א׳:י״ג): ׳ודאישתמש בתגא — חָלֵף׳ (המשתמש בכתר התורה — חולף מן העולם). שנה (פירש) ריש לקיש: זה המשתמש (לצרכיו) במי ששונה הלכות — שהן כתרה של תורה.
We learned in a mishna there (Avot 1:13): And one who makes use of the crown [taga] of Torah learning will perish from the world. Reish Lakish taught: This is referring to one who allows himself to be served by one who studies halakhot, which is the crown of the Torah.
11 מגילה כ״ח ב — Megillah 28b:15
וְאָמַר עוּלָּא: לִשְׁתַּמַּשׁ אִינִישׁ בְּמַאן דְּתָנֵי אַרְבְּעָה, וְלָא לִשְׁתַּמַּשׁ בְּמַאן דְּמַתְנֵי אַרְבְּעָה. כִּי הָא דְּרֵישׁ לָקִישׁ הֲוָה אָזֵיל בְּאוֹרְחָא מְטָא עוּרְקְמָא דְמַיָּא, אֲתָא הָהוּא גַּבְרָא אַרְכְּבֵיהּ אַכַּתְפֵּיהּ וְקָא מְעַבַּר לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: קְרֵית? אֲמַר לֵיהּ: קָרֵינָא. תְּנֵית? תָּנֵינָא אַרְבָּעָה סִידְרֵי מִשְׁנָה. אֲמַר לֵיהּ: פְּסַלְתְּ לָךְ אַרְבְּעָה טוּרֵי וְטָעֲנַתְּ בַּר לָקִישׁ אַכַּתְפָּךְ?! שְׁדִי בַּר לָקִישָׁא בְּמַיָּא!
ואמר עולא: יִשתמש אדם במי ששונה (לומד לעצמו) ארבעה סדרים, ואל ישתמש במי שמַתְנֶה (מלמד) ארבעה לאחרים. כאותה של ריש לקיש, שהיה הולך בדרך והגיע לאגם מים; בא אדם והרכיבו על כתפו והעבירו. אמר לו: קראת (מקרא)? אמר: קראתי. שנית? שניתי ארבעה סדרי משנה. אמר לו: חצבת לך ארבעה הרים וטוענת את ׳בר לקיש׳ על כתפך?! — השלך את בן לקיש למים!
And Ulla said: It is better that a person should be served by one who studies four orders of the Mishna, and he should not allow himself to be served by one who teaches to others four orders of the Mishna, as in that case of Reish Lakish. He was traveling along the road when he reached a deep puddle of water. A certain man came and placed him upon his shoulders and began transferring him to the other side. Reish Lakish said to him: Have you read the Bible? He said to him: I have read it. He then asked: Have you studied the Mishna? He answered him: I have studied four orders of the Mishna. Reish Lakish then said to him: You have hewn these four mountains and yet you bear the weight of the son of Lakish upon your shoulders? It is inappropriate for you to carry me; throw the son of Lakish into the water.
11 מגילה כ״ח ב — Megillah 28b:16
אֲמַר לֵיהּ: נִיחָא לִי דַּאֲשַׁמְּעֵיהּ לְמָר. אִי הָכִי, גְּמוֹר מִינִּי הָא מִלְּתָא דְּאָמַר רַבִּי זֵירָא: בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הֵן הֶחֱמִירוּ עַל עַצְמָן שֶׁאֲפִילּוּ רוֹאוֹת טִיפַּת דָּם כְּחַרְדָּל יוֹשְׁבוֹת עָלָיו שִׁבְעָה נְקִיִּים.
אמר לו: נוח לי לשמש את מר (וכבוד הוא לי). אמר לו: אם כך, למַד ממני דבר זה שאמר רבי זירא — בנות ישראל הן החמירו על עצמן, שאפילו רואות טיפת דם כחרדל (קטנה), יושבות עליה שבעה נקיים (לפני טבילה).
The man said to Reish Lakish: It is pleasing for me to serve the Master in this way. Reish Lakish said to him: If so, learn from me this matter that Rabbi Zeira said. In this way you will be considered my disciple, and it will then be appropriate for you to serve me. Jewish women were strict upon themselves in that even if they see a spot of menstrual blood that is only the size of a mustard seed they wait on its account seven clean days before immersing themselves in a ritual bath to purify themselves.
12 מגילה כ״ח ב — Megillah 28b:17
תָּנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ: כׇּל הַשּׁוֹנֶה הֲלָכוֹת, מוּבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן עוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ״, אַל תִּקְרֵי ״הֲלִיכוֹת״ אֶלָּא ״הֲלָכוֹת״.
תנא דבי אליהו: כל השונה הלכות (בכל יום) — מובטח לו שהוא בן עולם הבא, שנאמר ׳הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ׳ — אל תקרא ׳הֲלִיכוֹת׳ אלא ׳הֲלָכוֹת׳.
The school of Eliyahu taught: Anyone who studies halakhot every day, he is guaranteed that he is destined for the World-to-Come, as it is stated: “His ways [halikhot] are eternal” (Habakkuk 3:6): Do not read the verse as halikhot [ways]; rather, read it as halakhot. Consequently, the verse indicates that the study of the halakhot brings one to eternal life.
13 מגילה כ״ח ב — Megillah 28b:18
תָּנוּ רַבָּנַן:
תנו רבנן:
The Sages taught in a baraita:
13 מגילה כ״ט א — Megillah 29a:1
מְבַטְּלִין תַּלְמוּד תּוֹרָה לְהוֹצָאַת הַמֵּת, וּלְהַכְנָסַת הַכַּלָּה. אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִילְעַאי שֶׁהָיָה מְבַטֵּל תַּלְמוּד תּוֹרָה לְהוֹצָאַת הַמֵּת וּלְהַכְנָסַת הַכַּלָּה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בְּשֶׁאֵין שָׁם כׇּל צוֹרְכּוֹ, אֲבָל יֵשׁ שָׁם כׇּל צוֹרְכּוֹ — אֵין מְבַטְּלִין.
מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת (ללוויה) ולהכנסת הכלה (לחופה). אמרו על רבי יהודה ברבי אילעאי שהיה מבטל תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת הכלה. במה דברים אמורים — כשאין שם כל צורכו (די אנשים למצווה); אבל יש שם כל צורכו — אין מבטלין.
One interrupts his Torah study to carry out the dead for burial and to escort a bride to her wedding. They said about Rabbi Yehuda, son of Rabbi Elai, that he would interrupt his Torah study to carry out the dead for burial and to escort a bride to her wedding. The Gemara qualifies this ruling: In what case is this statement said? Only where there are not sufficient numbers of other people available to perform these mitzvot and honor the deceased or the bride appropriately. However, when there are sufficient numbers, additional people should not interrupt their Torah study to participate.
14 מגילה כ״ט א — Megillah 29a:2
וְכַמָּה כׇּל צוֹרְכּוֹ? אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר אִינְיָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: תְּרֵיסַר אַלְפֵי גַּבְרֵי, וְשִׁיתָּא אַלְפֵי שִׁיפּוּרֵי. וְאָמְרִי לַהּ: תְּרֵיסַר אַלְפֵי גַּבְרֵי, וּמִינַּיְיהוּ שִׁיתָּא אַלְפֵי שִׁיפּוּרֵי. עוּלָּא אָמַר: כְּגוֹן דְּחָיְיצִי גַּבְרֵי מֵאֲבוּלָּא עַד סִיכְרָא.
וכמה הוא ׳כל צורכו׳? אמר רב שמואל בר איניא משמיה דרב: שנים עשר אלף איש, וששת אלפי שופרות (לתקוע אבל); ואמרי לה: שנים עשר אלף איש, ומהם ששת אלפים בשופרות. עולא אמר: כגון שחוצצים (עומדים בשורה) אנשים מן שער העיר עד מקום הקבורה.
The Gemara asks: And how many people are considered sufficient? Rav Shmuel bar Inya said in the name of Rav: Twelve thousand men and another six thousand men to blow horns as a sign of mourning. And some say a different version: Twelve thousand men, among whom are six thousand men with horns. Ulla said: For example, enough to make a procession of people all the way from the town gate [abbula] to the place of burial.
15 מגילה כ״ט א — Megillah 29a:2
וְכַמָּה כׇּל צוֹרְכּוֹ? אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר אִינְיָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: תְּרֵיסַר אַלְפֵי גַּבְרֵי, וְשִׁיתָּא אַלְפֵי שִׁיפּוּרֵי. וְאָמְרִי לַהּ: תְּרֵיסַר אַלְפֵי גַּבְרֵי, וּמִינַּיְיהוּ שִׁיתָּא אַלְפֵי שִׁיפּוּרֵי. עוּלָּא אָמַר: כְּגוֹן דְּחָיְיצִי גַּבְרֵי מֵאֲבוּלָּא עַד סִיכְרָא.
וכמה הוא ׳כל צורכו׳? אמר רב שמואל בר איניא משמיה דרב: שנים עשר אלף איש, וששת אלפי שופרות (לתקוע אבל); ואמרי לה: שנים עשר אלף איש, ומהם ששת אלפים בשופרות. עולא אמר: כגון שחוצצים (עומדים בשורה) אנשים מן שער העיר עד מקום הקבורה.
The Gemara asks: And how many people are considered sufficient? Rav Shmuel bar Inya said in the name of Rav: Twelve thousand men and another six thousand men to blow horns as a sign of mourning. And some say a different version: Twelve thousand men, among whom are six thousand men with horns. Ulla said: For example, enough to make a procession of people all the way from the town gate [abbula] to the place of burial.
16 מגילה כ״ט א — Megillah 29a:3
רַב שֵׁשֶׁת אָמַר: כִּנְתִינָתָהּ כָּךְ נְטִילָתָהּ. מָה נְתִינָתָהּ בְּשִׁשִּׁים רִיבּוֹא, אַף נְטִילָתָהּ בְּשִׁשִּׁים רִיבּוֹא. הָנֵי מִילֵּי לְמַאן דְּקָרֵי וְתָנֵי, אֲבָל לְמַאן דְּמַתְנֵי — לֵית לֵיהּ שִׁיעוּרָא.
רב ששת אמר: כנתינתה כך נטילתה — כשם שניתנה התורה בששים ריבוא, כך נטילתה (פטירת תלמיד חכם) בששים ריבוא. ואין דברים אלה אלא למי שקרא ושנה (לעצמו); אבל למי שמַתְנֶה (מלמד אחרים) — אין לו שיעור.
Rav Sheshet said: As the Torah was given, so it should be taken away, i.e., the same honor that was provided when the Torah was given at Mount Sinai should be provided when the Torah is taken through the passing away of a Torah scholar. Just as the Torah was given in the presence of six hundred thousand men, so too its taking should be done in the presence of six hundred thousand men. The Gemara comments: This applies to someone who read the Bible and studied halakhot for himself. But for someone who taught others, there is no limit to the honor that should be shown to him.