מפת הסוגיא — חולין ע״וSugya map — Chullin 76

משנה: בהמה שנחתכו רגליה האחוריות — אם נחתכו מן ה״ארכובה״ (פרק הברך) ולמטה, כשרה; מן הארכובה ולמעלה, פסולה (טריפה). וכן בהמה שניטל ממנה ״צומת הגידין״ (מקום התקבצות הגידים בשוק) — טריפה.

MISHNA: With regard to an animal whose hind legs were severed, if they were severed from the leg joint and below, the animal is kosher; from the leg joint and above, the animal is thereby rendered a tereifa and is not kosher. And likewise, an animal whose convergence of sinews in the thigh was removed is a tereifa and is not kosher.

נשבר עצם האֵבר (ולא נחתך לגמרי) ואחר כך נשחטה הבהמה: אם רוב הבשר שסביב העצם קיים — שחיטת הבהמה מטהרת אף את האֵבר מטומאת אֵבר מן החי; ואם לאו — אין שחיטתו מטהרתו.

If the bone of a limb was broken but the limb was not completely severed, and the animal was then slaughtered, if the majority of the flesh surrounding the bone is intact, the slaughter of the animal renders it permitted; but if not, its slaughter does not render it permitted.

גמרא: רב יהודה בשם רב בשם ר׳ חייא: ״למטה״ שבמשנה — למטה מן הארכובה, ״למעלה״ — למעלה מן הארכובה. ובאיזו ארכובה מדובר? בארכובה התחתונה, ה״נמכרת עם הראש״ — היא חיבור עצם השוק התחתון לעצם האמצעי. נמצא שטריפה רק אם נחתך בעצם האמצעי או העליון.

GEMARA: Rav Yehuda says that Rav says that Rabbi Ḥiyya says: When the mishna makes reference to the leg being severed from the leg joint and below, it means that the cut was below the leg joint, and when it says that if it was severed from the leg joint and above it is a tereifa, it means that the cut was above the leg joint. And with regard to which leg joint did they say this? With regard to the leg joint that is sold together with the head of the animal. This is the lower leg joint that connects the lower bone, or metatarsus, and middle bone, or tibia. Accordingly, the animal is a tereifa only if the leg was severed in the middle bone or upper bone.

עולא בשם ר׳ אושעיא חולק: המשנה מדברת על הארכובה העליונה — זו שבדרך כלל אינה ניכרת מבחוץ, אך בגמל היא בולטת. היא חיבור עצם הירך העליון לעצם האמצעי. נמצא שטריפה רק אם נחתך בעצם העליון.

Ulla says that Rabbi Oshaya says: The mishna is referring to the leg joint that in most animals cannot be seen from the outside, but the corresponding joint in the leg of a camel is prominent and conspicuous. This is referring to the joint between the upper bone, or femur, and middle bone, or tibia. Accordingly, the animal is a tereifa only if it was severed in the upper bone.

עולא מקשה על רב יהודה: לשיטתי שהארכובה היא העליונה — חיתוך בעצם האמצעי אינו מטריף, ולכן צריך המשנה להוסיף ״וכן צומת הגידין״ ללמד שניטל צומת הגידין (שבעצם האמצעי) מטריף. אך לשיטתך שהארכובה התחתונה, וכבר חיתוך באמצעי מטריף — מה מוסיף ״וכן צומת הגידין״?

Ulla said to Rav Yehuda: Granted, according to my opinion, as I say it means the joint whose corresponding joint in the leg of a camel is conspicuous, i.e., the upper joint, this explanation is consistent with that which the mishna teaches: And likewise, an animal whose convergence of sinews in the thigh was removed is not kosher. The convergence of sinews lies on the lower part of the middle bone. Since I hold that if the middle bone is severed, this does not render the animal a tereifa, it is necessary for the mishna to teach that nevertheless, if that bone was severed at the point of the convergence of sinews, this would render it a tereifa. But according to your opinion that the mishna is referring to the lower joint, and if the middle bone is severed, this renders the animal a tereifa, what is the purpose of teaching: And likewise, an animal whose convergence of sinews in the thigh was removed is not kosher?

תירוץ רב יהודה: המשנה כוללת שני מקרים — חיתוך מעל הרכובה התחתונה בלא צומת הגידין, וניטל צומת הגידין בלא חיתוך הרכובה. הקשה עולא: והרי המשנה אומרת ״נחתכו״ — משמע חיתוך שלם, הכולל בהכרח גם את צומת הגידין! ורב יהודה שתק, שלא היה לו יישוב.

Rav Yehuda said to Ulla: According to my opinion, the mishna is referring to two cases: The first is where the leg was severed above the lower leg joint, in the middle bone, without the removal of the convergence of sinews in the thigh, and the second is where the convergence of sinews in the thigh was removed without the leg above the leg joint being severed. Ulla then asked Rav Yehuda: But the mishna teaches: Were severed, indicating that the leg was entirely severed, which perforce includes the convergence of sinews. Rav Yehuda was silent, as he did not have a resolution.

לאחר שעולא יצא, אמר רב יהודה בלבו: למה לא תירצתי לו כך — ״למטה״ היינו למטה מן הארכובה התחתונה, ו״למעלה״ היינו בעצם האמצעי, מעל צומת הגידין? לפי זה היה צורך ללמד ש״צומת הגידין״ עצמו מטריף.

After Ulla left, Rav Yehuda said to himself: What is the reason that I did not say to him the following resolution: When the mishna states that if the leg was severed below the leg joint the animal is kosher, it means below the lower leg joint, and when it says that if it was severed above it is a tereifa, it means in the middle bone above the convergence of sinews in the thigh. Accordingly, it would still be necessary to teach that if the convergence of sinews in the thigh was removed, this would render it a tereifa.

חזר רב יהודה והרהר: טוב שלא אמרתי לו זאת — שכן כשם שלקושיה הראשונה השיבני ״נחתכו קתני״, כך גם כאן היה דוחה: ״מן הארכובה ולמעלה״ קתני — לשון הכוללת את כל העצם האמצעי, ובכללו אזור צומת הגידין; ושוב היה התירוץ נדחה.

Rav Yehuda then said to himself: It is good that I did not suggest this resolution, as did I not initially say a resolution to him, and he said to me that it was refuted by the fact that the mishna teaches: Were severed, which clearly indicates that it was severed completely? Here too, he could have said: You cannot explain the mishna as referring only to severing the leg above the convergence of sinews, as the mishna teaches: From the lower leg joint and above, which clearly includes the entire middle bone, including the area of the convergence of sinews.

רב פפא שונה את הדברים אחרת: רב יהודה בשם רב בשם ר׳ חייא: ״למטה״ — למטה משניהם, מן הארכובה ומצומת הגידין (העצם התחתון); ״למעלה״ — למעלה משניהם (העצם העליון). והמשנה מוסיפה שבעצם האמצעי טריפה רק אם ניטל צומת הגידין. והארכובה עצמה — כעולא בשם ר׳ אושעיא, היא העליונה.

Rav Pappa teaches the previous discussion like this: Rav Yehuda says that Rav says that Rabbi Ḥiyya says: When the mishna refers to severing the leg below, it means severing below both the leg joint and the convergence of sinews in the thigh, i.e., the lower bone was severed, and when it refers to severing the leg above, it means severing above both the leg joint and the convergence of sinews in the thigh, i.e., the upper bone was severed. And then the mishna adds that with regard to the middle bone, it is only a tereifa when the convergence of sinews was removed. And this explanation assumes that the leg joint itself is referring to the upper leg joint, in accordance with that which Ulla said that Rabbi Oshaya said, i.e., that it means the joint whose corresponding joint in the leg of a camel is conspicuous.

קושיא על רב פפא: וכי ייתכן דבר כזה — שאם חותך גבוה יותר (בעצם האמצעי מעל צומת הגידין) הבהמה חיה, ואם חותך נמוך יותר (על צומת הגידין) היא מתה? תמוה שחיתוך נרחב יותר יזיק פחות.

The Gemara questions Rav Pappa’s explanation of the opinions of Ulla and Rav Yehuda: But is there any possibility that if one went higher up the leg and severed the middle bone above the convergence of sinews, it would live, i.e., the animal would not be a tereifa, but if one went down the leg and severed it on the convergence of sinews, it would be a tereifa and would die within twelve months? It is illogical that severing more of the leg is less life-threatening for the animal.

יישוב רב אשי: וכי מדמים טריפות זו לזו? אין אומרים בדיני טריפות ״זו דומה לזו״, שכן אֵיברים שונים מגיבים אחרת — חותכה במקום אחד ומתה, וחותכה במקום אחר (אף נרחב יותר) וחיה.

Rav Ashi said: Are you comparing different types of tereifot to one another? One cannot say with regard to tereifot that this is similar to that, as different areas of an animal’s body react differently: One cuts it from here, at a low point on the animal’s body, and it could die; and one cuts it from there, at a higher point, and it could live.

ואלו הם הגידים שבכלל ״צומת הגידין״ שניטלם מטריף? שלוש דעות: רבה בשם רב אשי — הגידים שמן העצם וכלפי חוץ; רבה בר רב הונא בשם רב אשי — אלו הסמוכים לעצם; רבא בריה דרבה בר רב הונא בשם רב אסי — אף אלו שמעל עצם ה״ערקום״ (עצם קטן שבין העצם התחתון לאמצעי).

§ The Gemara asks: And which parts are included in the convergence of sinews in the thigh, such that if they are removed it renders the animal a tereifa? The sinews at the bottom of the bone cleave to it, as there is no flesh on that part of the bone. A short distance above that they separate from the bone and then they diverge from each other as they enter the flesh. Rabba says that Rav Ashi says: Those which are off the bone, before they diverge. Rabba bar Rav Huna says that Rav Ashi says: Those which are adjacent to the bone. Rava, son of Rabba bar Rav Huna, says that Rav Asi says: The convergence of sinews begins even lower and includes those which are above the arkum bone, a small bone that lies between the lower bone and the middle bone of the leg.

אחד החכמים ישב לפני ר׳ אבא ואמר: צומת הגידין כולל אף את גידי עצם הערקום עצמו. אמר להם ר׳ אבא: אל תשמעו לו (זו דעה מחמירה מדי); כך אמר רב יהודה — צומת הגידין הוא במקום שהטבחים פותחים בו את הרגל. ודין זה כדעת רבא בריה דרבה בר רב הונא בשם רב אסי.

The Gemara relates: One of the Sages sat before Rabbi Abba, and he sat and said: The convergence of sinews includes the sinews of the arkum bone itself. Rabbi Abba said to his students: Do not listen to that Sage, as his ruling is too stringent. This is what Rav Yehuda said: It is in the place where butchers split open the animal’s leg. The Gemara comments: And this is the same as that which Rava, son of Rabba bar Rav Huna, says that Rav Asi says, i.e., that it includes the sinews above the arkum.

רב יהודה בשם שמואל: ״צומת הגידין״ — המקום שבו הגידים מתקבצים ונראים כאחד. ועד היכן הוא נמשך? רב יעקב מסר בשם רב יהודה בשם שמואל: ממקום שהגידים צומתין (מתקבצים) עד המקום שבו הם מתפשטים ונבלעים בתוך הבשר.

Rav Yehuda says that Shmuel says: The convergence of sinews in the thigh that they spoke of in the mishna is the place where the sinews converge and appear as though they are a single entity. The Gemara asks: And until how far does it extend? One of the Sages, and his name is Rav Ya’akov, said to them: When we were studying in the school of Rav Yehuda, he said to us: Hear from me a matter that I heard from a great man, and who is he? Shmuel. The convergence of sinews that they spoke of is the place where the sinews converge, and it extends from the place where they converge until the place where they diverge and are subsumed within the flesh.

וכמה אורך יש לצומת הגידין? אביי: ארבעה טפחים בשור. ובבהמה דקה (כבש ועז)? אביי: אין שיעור קבוע — כל זמן שהגידים בולטים ואינם נבלעים בבשר, הם בכלל צומת הגידין; משנבלעו — אינם.

The Gemara asks: And how far is this? Abaye said: Four handbreadths in an ox. The Gemara asks: What is the measure in a small domesticated animal? Abaye said: There is no set measure; rather, as long as the sinews are prominent and are not subsumed within the flesh, they are part of the convergence of sinews in the thigh, but once they are subsumed they are not considered part of the convergence of sinews in the thigh.

המשך סימני אביי: גידים קשים — בכלל צומת הגידין, רכים — אינם; עבים — בכלל, דקים — אינם; לבנים — בכלל, שאינם לבנים — אינם.

Abaye adds: The sinews that are hard are part of the convergence of sinews in the thigh; those that are soft are not part of the convergence of sinews. Those that are thick are part of the convergence of sinews; those that are thin are not part of the convergence of sinews. Those that are white are part of the convergence of sinews; those that are not white are not part of the convergence of sinews.

מר בר רב אשי מוסיף: כיון שהגידים צלולים (שקופים), הרי הם בכלל צומת הגידין — אף על פי שאינם לבנים ממש.

Mar bar Rav Ashi said: Once the sinews begin to be translucent, even if they are not actually white, they are considered part of the convergence of sinews.

אמימר בשם רב זביד: צומת הגידין שלושה חוטים — אחד עבה ושניים דקים. נפסק העבה — הלך ״רוב בניין״ (שהוא עבה משניהם); נפסקו הדקים — הלך ״רוב מניין״; בשני המקרים טריפה. מר בר רב אשי שונה לקולא: נפסק העבה — עדיין יש רוב מניין (שני הדקים); נפסקו הדקים — עדיין יש רוב בניין (העבה); ובשני המקרים כשרה.

§ With regard to the removal of the convergence of sinews in the thigh, which renders the animal a tereifa, Ameimar says in the name of Rav Zevid: There are three strands, i.e., sinews; one is thick and the other two are thin. If the thick sinew was severed, a majority of the structure of the convergence of sinews is gone, as the thick sinew is thicker than the other two combined. If the thin ones were severed, then a majority of the number of sinews is gone. If either type of majority has been severed, the animal is rendered a tereifa. Conversely, Mar bar Rav Ashi teaches a lenient version of this ruling: If the thick sinew was severed, since there is a majority of the number of sinews that remains, the animal is not a tereifa. Likewise, if the thin ones were severed, since there is a majority of the structure that remains intact, the animal is not a tereifa.

בעופות שישה־עשר חוטים, ונפסק אחד מהם — טריפה. מר בר רב אשי סיפר: עמדתי לפני אבי (רב אשי), והביאו לפניו עוף, ובדק ומצא בו חמישה־עשר חוטים בלבד. היה אחד שונה מחבריו; פירקוֹ ומצא שהוא בעצם שני חוטים — והרי שישה־עשר.

The Gemara comments: All this applies to animals, whereas with regard to birds, there are sixteen strands; if even one of them is severed, it is a tereifa. Mar bar Rav Ashi said: I was standing before father, i.e., Rav Ashi, and they brought before him a bird, and he examined it to see if it was a tereifa and found fifteen sinews. There was one of them that was different from the others; he broke it apart and it was found to be composed of two sinews.

רב יהודה בשם רב: צומת הגידין שאמרו שמטריף — בנפסק ״רובו״. ומהו ״רובו״? רוב אחד מן החוטים. רב יהודה: כשאמרתי זאת לפני שמואל אמר לי: הרי שלושה חוטים הם, וכשנפסק אחד מהם לגמרי עדיין נשארו שניים — ולכן כשרה (בעי רוב מניין שלם).

The Gemara returns to the issue of the convergence of sinews in an animal. Rav Yehuda says that Rav says: The convergence of sinews in the thigh of which the Sages spoke, stating that if it is severed the animal is a tereifa, is referring to the severing of the majority of it. Rav Yehuda added: What is the meaning of the majority of it? This means the majority of one of the sinews. Rav Yehuda further stated: When I stated this halakha in the name of Rav before Shmuel, he said to me: Since they are three sinews, when one of them is severed entirely, there are still two remaining, which means that the majority of the convergence of sinews is intact. Therefore, the animal is still kosher.

דיוק מדברי שמואל: הטעם שכשרה הוא שנשארו שניים שלמים, הא אם אין שניים — טריפה. ובזה חולק שמואל על רבנאי, שאף הוא אמר בשם שמואל: צומת הגידין, אפילו לא נשתייר ממנה אלא כעובי חוט הסרבל (החוט שסוגרים בו צוארון המעיל) — כשרה.

The Gemara infers from Shmuel’s statement: The reason the animal is not a tereifa is only that there are two remaining, from which it may be inferred that if there are not two remaining it is not kosher, despite the fact that the other sinew is intact. The Gemara notes: And according to this version of his opinion, Shmuel disagrees with the opinion of Rabbenai, who also stated his ruling in Shmuel’s name. As Rabbenai says that Shmuel says: With regard to the convergence of sinews in the thigh, even if only one sinew remains of it, which is as thick as the string used to close the neckline of a cloak [hasarbal], the animal is kosher.

גרסה אחרת: מהו ״רובו״? רוב כל אחד ואחד מן החוטים. רב יהודה: כשאמרתי זאת לפני שמואל אמר לי: הרי שלושה הם, ויש שליש מכל אחד ואחד — ודי בכך. ולפי גרסה זו שמואל מסייע לרבנאי שאמר בשמו: אפילו לא נשתייר אלא כחוט הסרבל — כשרה.

And some say that there is a different version of this discussion. Rav Yehuda said: What is the meaning of a majority of it? This means a majority of each and every one of the sinews. Rav Yehuda added: When I stated this halakha in the name of Rav before Shmuel, he said to me: Since they are three sinews, there is one-third of each and every one, and that should be sufficient. There is no need for a majority of each sinew to remain. The Gemara notes: Rav Yehuda’s statement in the name of Shmuel supports the opinion of Rabbenai, as Rabbenai says that Shmuel says: With regard to the convergence of sinews in the thigh of which the Sages spoke, even if there remains of each of the three sinews only as much as the thickness of the string used to close the neckline of a cloak, the animal is kosher. This also indicates that there is no need for a majority of the sinew to remain.

רב מבאר את המשנה ״נשבר העצם״: נשבר למעלה מן הארכובה — אם רוב הבשר קיים, זה וזה (הבהמה והאֵבר) מותרים; ואם לאו — זה וזה אסורים (הבהמה טריפה). נשבר למטה מן הארכובה — אם רוב הבשר קיים, שניהם מותרים; ואם לאו — רק האֵבר אסור, אך הבהמה מותרת (שאין שבירה למטה מטריפה).

Rav says: If the bone was broken above the leg joint and then the animal was slaughtered, if a majority of the flesh around the break is intact, both this, the animal itself, and that, the limb, are permitted. The break does not render the animal a tereifa and the limb is not regarded as a hanging limb; therefore it is permitted by the slaughter of the animal. But if not, i.e., if a majority of the flesh around the break is not intact, both this and that, the animal and the limb, are prohibited. If the bone was broken below the leg joint, then if a majority of the flesh is intact, both this and that are permitted; if not, then the limb itself is prohibited from the area of the break and below, as it is not permitted by the slaughter of the animal, but the rest of the animal is permitted.

שמואל חולק: בין שנשבר למעלה ובין שנשבר למטה — אם רוב הבשר קיים, זה וזה מותרים; ואם לאו, האֵבר אסור והבהמה מותרת. לדעתו אף שבירה למעלה מן הארכובה אינה מטריפה את הבהמה, אלא אם כן נחתך האֵבר לגמרי.

And Shmuel says: Whether the break is above or below the leg joint, the halakha is the same: If a majority of the flesh is intact, both this and that, the limb and the animal, are permitted. If the majority of the flesh is not intact, the limb is prohibited and the animal is permitted. Even if the leg was broken above the leg joint the animal does not become a tereifa unless the leg was entirely severed.

רב נחמן מקשה על שמואל: אם תתיר את הבהמה ואת האֵבר תאסור, יאמרו הבריות ״אֵבר ממנה מוטל באשפה, והיא עצמה מותרת״? — ויבואו להתיר אף כשנחתך האֵבר לגמרי. אמר לו רב אחא בר רב הונא: אם כן, אף לרב יקשה כן — שהרי בשבירה למטה רב מתיר את הבהמה ואוסר את האֵבר!

Rav Naḥman objects to this ruling of Shmuel: If one permits the animal despite the fact that its leg is prohibited, people will say: A limb from the animal is placed in the garbage, as it is prohibited, and yet the animal itself is permitted? They may then mistakenly conclude that even if that leg had been completely severed from the animal, the animal would be permitted. Rav Aḥa bar Rav Huna said to Rav Naḥman: This concern also exists according to the opinion of Rav, in a case where the bone is broken below the joint and the flesh is not intact. Rav rules in that case that the animal is permitted and the limb is prohibited. But is there not the concern that people will say: A limb from this animal is placed in the garbage, and the animal itself is permitted?

השיב רב נחמן: כך כיוונתי — שיאמרו ״אֵבר שאילו ניטל הבהמה תֶיעשה טריפה (׳שחיה ממנה׳) מוטל באשפה, והיא מותרת״. חשש זה קיים רק לשמואל, המתיר אף בשבירה למעלה מן הארכובה — מקום שחיתוך שלם בו מטריף; אך לרב, המתיר רק בשבירה למטה (שאין בה טריפה כלל), אין החשש.

Rav Naḥman said to him: This is what I meant to say: People will say: A limb from which this animal lives, i.e., which if removed, renders the animal a tereifa, is placed in the garbage, and the animal itself is permitted? The concern exists only according to the opinion of Shmuel, who permits the animal even when the break is above the joint, as were it severed there, the animal would thereby be rendered a tereifa. People may mistakenly equate the case where the bone was broken and the case where it was severed and permit both. The concern does not exist according to the opinion of Rav, as he permits the animal only in a case where the bone is broken below the joint, and even if it were severed there that would not render it a tereifa.

שלחו מארץ ישראל פסק במחלוקת: הלכה כרב (שלמעלה מן הארכובה, באין רוב בשר, הבהמה אסורה). חזרו ושלחו: כשמואל. שוב חזרו ושלחו: כרב — שהבהמה טריפה, והוסיפו שהאֵבר עצמו אינו מיטהר בשחיטה אלא מטמא טומאת אֵבר מן החי במשא.

§ With regard to this dispute, they sent a ruling from there, Eretz Yisrael: The halakha is in accordance with the opinion of Rav that if the bone was broken above the leg joint, if a majority of the flesh around the break is not intact, both the animal and the limb are prohibited. They then sent a ruling: The halakha is in accordance with the opinion of Shmuel that only the limb is prohibited. They then a ruling: The halakha is in accordance with the opinion of Rav that the animal is a tereifa, and they added that the limb itself is not rendered pure by the slaughter; rather, it imparts the impurity of a limb from a living animal by carrying. The animal itself, though, is rendered pure from the impurity of a carcass and is prohibited only as a tereifa.

רב חסדא מקשה מברייתא (מדף עג): ר׳ מאיר השיב לחכמים — לא! אם שחיטת טריפה מטהרת אותה ואת האֵבר המדולדל (תלוי) בה, שהם ״דבר שגופה״, וכי תטהר את העובר שאינו מגופה? — הרי שלכולי עלמא האֵבר המדולדל של טריפה מיטהר בשחיטה, ודלא כפסק ששלחו.

Rav Ḥisda raises an objection from a baraita cited earlier (73a) concerning whether the slaughter of a mother animal can render pure a limb of its fetus that was extended outside the womb even though the act of slaughter cannot render the fetus permitted for consumption. The Rabbis brought proof for their opinion that this limb is rendered pure from the halakha that a tereifa is rendered pure by slaughter even though it is not thereby permitted for consumption. Rabbi Meir responded: No, even if the slaughter of a tereifa renders the animal itself pure, and likewise, the slaughter of any animal renders pure the limb that was partially cut from it but still hangs from it from imparting the impurity of a carcass, despite the fact that this animal or limb is prohibited for consumption, that is so with regard to something that is part of its own body. Does it necessarily follow that it should also render pure the limb of its fetus, which is something that is not part of its own body? It is explicit in Rabbi Meir’s claim that the hanging limb of a tereifa is rendered pure by the slaughter of the animal.

אמר לו רבה: למה לך לחפש קושיות מברייתות שאינן ידועות לכל? הקשֵה ממשנה מפורשת! אֵבר או בשר מדולדלים בבהמה שנשחטה — הוכשרו לקבל טומאה בדמהּ, דברי ר׳ מאיר; ר׳ שמעון אומר: לא הוכשרו. משמע שלכל הדעות אין דינם כאֵבר מן החי (שאינו צריך הכשר), אלא הם מיטהרים בשחיטה.

Rabba said to Rav Ḥisda: Why are you searching after refutations from baraitot that are not known by all? You can raise a conclusive refutation from the mishna (127b): With regard to the limb or flesh of an animal that was partially severed but remains hanging from it, if the animal was slaughtered, the limb and the flesh were thereby rendered susceptible to contracting the impurity of food by the blood of the animal, as blood is one of the seven liquids that render foods susceptible to impurity; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Shimon says: They were not rendered susceptible with the blood of the slaughtered animal. It is evident that according to all opinions in the mishna, the hanging limb and flesh are not regarded as a limb or flesh from a living animal, which would not need to be rendered susceptible to impurity, as they impart their own impurity.

השיב רב חסדא: את המשנה אפשר לדחות, כפי שדחינו אותה כבר לעיל (דף עג): המחלוקת אם הוכשר בדם נאמרה רק בבשר המדולדל, אך אֵבר מדולדל בבהמה ששחטוה אכן דינו כאֵבר מן החי. ולכן בחר להקשות דווקא מן הברייתא.

Rav Ḥisda said to Rabba: The difficulty from the mishna can be refuted, as we refuted it earlier (73a), by claiming that the dispute about the blood rendering the animal susceptible to impurity concerns only the hanging flesh, but that a hanging limb from an animal that was slaughtered does have the status of a limb from a living animal and the associated impurity.

כשעלה ר׳ זירא לארץ ישראל, מצא את רב ירמיה יושב ואומר את שמועת רב (שלמעלה מן הארכובה, באין רוב בשר, הבהמה טריפה). אמר לו: יישר כוחך, וכן תרגם ״אריוך״ בבבל. ומיהו אריוך? שמואל. והקשו: והרי שמואל חולק על רב! ותירצו: שמואל חזר בו והודה לרב.

The Gemara relates that when Rabbi Zeira ascended to Eretz Yisrael he found Rav Yirmeya sitting and saying this halakha of Rav, i.e., that if the bone is broken above the leg joint and the flesh is not intact, the animal is a tereifa. Rabbi Zeira said to him: You have spoken well, and Aryokh interpreted the matter likewise in Babylonia. The Gemara asks: Who is Aryokh? It is Shmuel. But that is difficult, as Shmuel disagrees with Rav concerning this issue. The Gemara explains: Shmuel retracted his opinion in favor of that of Rav.

ברייתא: נשבר העצם ויצא לחוץ — אם עור ובשר חופים את רובו, מותר; ואם לאו, אסור. וכמה ״רובו״? רב דימי בשם ר׳ יוחנן: רוב עוביו של העצם; ויש אומרים: רוב היקפו. רב פפא: הואיל ולא הוכרע — מצריכים גם רוב עוביו וגם רוב היקפו.

§ The Sages taught in a baraita: In a case where the bone broke and protruded outward, if skin and flesh cover a majority of the bone the animal is permitted; if not, it is prohibited. The Gemara asks: And how much is a majority of a bone? When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Yoḥanan says: A majority of its width, and some say that he said: A majority of its circumference. Rav Pappa said: Therefore, as there is no clear ruling on the matter, we require that the bone be covered by a majority of its width, and we also require that it be covered by a majority of its circumference.

עולא בשם ר׳ יוחנן: לעניין זה עור הרי הוא כבשר — אם ניטל הבשר אך העור חופה את רוב העצם, כשרה. רב נחמן לעולא: ולמה לא יאמר המאסטר שהעור ״מצרף״ לבשר (היינו רק יחד הם חופים), שהרי הברייתא שונה ״עור ובשר״? השיב לו עולא: אנו שונים את הברייתא ״עור או בשר״ — כל אחד לעצמו.

Ulla said that Rabbi Yoḥanan said: Skin is like flesh with regard to this issue, i.e., if the flesh has been removed but the skin covers a majority of the bone, the animal is kosher. Rav Naḥman said to Ulla: And let the Master say that skin combines with flesh, i.e., that if flesh and skin together cover a majority of the bone the animal is kosher, as the tanna of the above baraita teaches: Skin and flesh, which indicates that skin alone is ineffective. Ulla said to him: We learned that the baraita states: Skin or flesh.

גרסה אחרת: עולא בשם ר׳ יוחנן — עור מצטרף לבשר (יחד חופים את הרוב, אך עור לבדו אינו מועיל). רב נחמן לעולא: ולמה לא יאמר שהעור ״משלים״ לבשר לחומרא — שרק אם רוב הכיסוי בשר והשאר עור כשרה, אך מחצה בשר ומחצה עור אינה כשרה?

Some say that there is a different version of this discussion: Ulla said that Rabbi Yoḥanan said: Skin combines with flesh. Rav Naḥman said to Ulla: And let the Master say that skin completes the amount of flesh required, and this is a stringent ruling. This would mean that if the majority of the bone is covered mostly with flesh and the rest of the majority is covered with skin the animal is kosher, but if the majority is covered half with flesh and half with skin, it is not kosher.

השיב עולא: אני יודע מעשה — גוזל שהיה בבית ר׳ יצחק ונשבר רגלו, ודינו היה ״עור מצרף לבשר״ (יחד חופים את הרוב), ובא לפני ר׳ יוחנן והכשירו. אמר לו רב נחמן: גוזל אמרת? גוזל שעורו רך שונה — עורו נחשב כבשר, ואין ראיה משם.

Ulla said to him: I know my ruling from the following incident: As there was a certain fledgling that was in the house of Rabbi Yitzḥak, and its leg broke, and it was a situation where the skin combined with flesh to cover the majority of the bone. And Rabbi Yitzḥak came before Rabbi Yoḥanan and he deemed the bird kosher. Rav Naḥman said to him: Do you speak of a fledgling? The halakha in the case of a fledgling is different, as its skin is soft and is considered like flesh.

מעשה בגידים רכים שצירופם לבשר חפה את רוב העצם השבור, ובאו לפני רבה. אמר רבה: מה יש לחוש להם? חדא — שאמר ר׳ יוחנן: גידים שסופם להקשות (להיעשות קשים) דינם כבשר.

The Gemara further relates: There was a case involving certain soft sinews that combined with flesh to cover the majority of a broken bone, and they came before Rabba for a ruling. Rabba said: What concern is there with the sinews in this case? First, there is no concern, because Rabbi Yoḥanan says: With regard to sinews that will ultimately harden,

המשך דברי ר׳ יוחנן: גידים שסופם להקשות — נמנים עליהם בקרבן פסח (אדם נמנה על שֵׂה לאוכלם), משמע שדינם כבשר. ועוד טעם להקל: התורה חסה על ממונם של ישראל.

one may be registered as part of a group that will eat the Paschal offering on their account, i.e., even if those sinews are the only part of the lamb he will eat. Evidently, such sinews are regarded as flesh. And furthermore, the Torah spared the money of the Jewish people, and one must tend toward leniency.

רב פפא הקשה לרבה: והרי ריש לקיש חולק על ר׳ יוחנן וסובר שאין נמנים על גידים אלו (שסופם להקשות, ואינם כבשר), ונמצא שהעצם אינו חפוי בבשר — ואיסור טריפה הוא מן התורה! ואיך אתה אומר ״מה יש לחוש״? ושתק רבה.

Rav Pappa said to Rabba: But Rabbi Shimon ben Lakish disagrees with Rabbi Yoḥanan and holds that one may not be registered for those sinews, as they will eventually harden and are therefore not considered flesh. And therefore, the broken bone in this case is not covered by flesh and the animal is prohibited by Torah law as a tereifa, and yet you say: What concern is there with the sinews in this case? Rabba was silent.

ולמה שתק רבה? והרי אמר רבא: אין הלכה כריש לקיש נגד ר׳ יוחנן אלא בשלוש הלכות בלבד (המנויות ביבמות לו), וזו אינה מהן! היה לרבה לדחות את קושיית רב פפא — שאין הלכה כריש לקיש כאן.

The Gemara asks: And why was Rabba silent? But doesn’t Rava say that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Lakish in his disputes with Rabbi Yoḥanan only with regard to these three matters, i.e., three matters that are mentioned in Yevamot 36a, and not in other cases? If so, Rabba could simply have replied that the halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Lakish with regard to this issue.

תירוץ: כאן שונה — שר׳ יוחנן עצמו חזר בו והודה לריש לקיש; שכשהקשה עליו ריש לקיש, אמר לו ר׳ יוחנן: אל תקניטני, בלשון יחיד אני שונה הלכה זו (כדעת יחיד, ולא להלכה). נמצא שאף ר׳ יוחנן מודה שאין דין זה הלכה, ולכן שתק רבה.

The Gemara answers: Here, with regard to sinews that will ultimately harden, it is different, as Rabbi Yoḥanan retracted his ruling in favor of the opinion of Rabbi Shimon ben Lakish, as when Rabbi Shimon ben Lakish raised a difficulty against Rabbi Yoḥanan’s opinion, Rabbi Yoḥanan said to him: Do not provoke me by asking questions to refute my opinion that the fact that the sinews will ultimately harden is disregarded, as I teach it in explanation of a lone opinion (see Pesaḥim 84a). Even Rabbi Yoḥanan conceded that the opinion he expressed was only according to one Sage, but is not the halakha.

מעשה בעצם שנשבר ויצא לחוץ, והיה ברובו חפוי עור ובשר, אלא שניטל ממנו פירור עצם קטן (״קורטיתא״). בא הדבר לפני אביי, והשהה את תשובתו שלושה רגלים — עד שייכנסו החכמים ויוכל להיוועץ בהם.

The Gemara relates: There was a certain case in which a bone in an animal’s leg broke and protruded outward. This bone was mostly covered with flesh and skin, but a small piece [kurtita] of the bone had been removed from it. The case came before Abaye, who delayed his response until three pilgrimage Festivals had passed, when the Sages gathered together and he could ask them.

רב אדא בר מתנא אמר לבעל הבהמה: לך אל רבא בריה דרב יוסף בר חמא, ש״חריף סכינו״ (מהיר וחד בהוראה). בא לפניו, ואמר רבא: הואיל ושנינו בברייתא ״נשבר העצם ויצא לחוץ״ — אם רובו חפוי כשרה, ומה לי אם פירור העצם נפל לגמרי, ומה לי אם הוא במקומו? בשניהם מותר.

Rav Adda bar Mattana said to the owner of the animal: Go before Rava, son of Rav Yosef bar Ḥama, whose knife is sharp, i.e., he has insight into halakhic matters and decides matters quickly, and ask him to decide your case. The owner came before Rava to seek his opinion. Rava said to him: Since we learned in the baraita (76b): If the bone broke and protruded outward, if skin and flesh cover a majority of the bone the animal is permitted, what difference is there to me if the bone fell out, and what difference is there to me if it is in its place? In either case, the animal is permitted.

רבינא לרבא שאל ספקות בבשר החופה: ״מתלקט״ — הבשר מפוזר, ואילו צוברים אותו היה רוב; ״מתרוסס״ — מרוסק ודק; ״מתמסמס״ — נמוח. מהו? ושאלו: היכי דמי מתמסמס? אמר רב הונא בריה דרב יהושע: כל בשר שהרופא ״קודרו״ (חותכו ומסירו כדי שיתרפא המקום).

With regard to a case where flesh covers the majority of a broken bone, Ravina said to Rava: If the flesh was torn in pieces and spread over the area, and if gathered it would constitute a majority, what is the halakha? Similarly, if the flesh was pulverized and thin, what is the halakha? If it was decomposed, what is the halakha? The Gemara asks: What are the circumstances of this case in which the flesh is decomposed? Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: This is referring to any kind of flesh that the doctor cuts away [kodro] and removes to enable the surrounding area to heal.

עוד נסתפקו: בשר החופה את העצם — ניקב מהו? נקלף מעל העצם מהו? נסדק מהו? ניטל השליש התחתון שבעוביו (הסמוך לעצם) מהו? — ספקות שלא נפשטו.

A dilemma was raised before the Sages: If the flesh that covers the bone was perforated, what is the halakha? Likewise, if the flesh was peeled off the bone, what is the halakha? If it was cracked, what is the halakha? If the bottom third of the width of the flesh, i.e., the part that is adjacent to the bone, was removed, what is the halakha?

תא שמע לפשוט: שאמר עולא בשם ר׳ יוחנן ״עור הרי הוא כבשר״ — משמע שכל כיסוי מועיל. ודחו: דלמא מדובר במקום שלא היה בו בשר מעולם אלא עור בלבד (כגון סמוך לברך, ש״קנה משכא דידיה״ — העור מחזיק מקומו); אך במקום שיש בשר, צריך דווקא בשר בריא.

The Gemara suggests: Come and hear, as Ulla says that Rabbi Yoḥanan says: Skin is like flesh. This would appear to indicate that any covering is sufficient. The Gemara refutes this proof: Perhaps Rabbi Yoḥanan was referring to a specific case where there was never flesh on the bone, but only skin, e.g., adjacent to the knee, where the skin holds its own place close to the bone. This ruling may not apply in an area where there was flesh. Perhaps in such a place the bone must be covered by flesh that is still healthy.

רב אשי: כשהיינו בבית רב פפי נסתפקנו — נקדר הבשר סביב כעין טבעת (ורוב היקף העצם עדיין חפוי), מהו? ופשטנו מדברי רב יהודה בשם רב: שאלתי דבר זה לחכמים ולרופאים, ואמרו — מסרטים את הבשר בעצם חד ומעלה ארוכה (מתרפא), אבל בברזל אין עושים שזורף ומדלקֵ. אמר רב פפא: וזה דווקא כשהבשר עדיין ״קנה גרמא דידיה״ — אחוז יפה בעצמו, שאז מתרפא.

Rav Ashi said: While we were studying in Rav Pappi’s study hall, we raised a dilemma: If the flesh and skin were cut in the shape of a ring around the break, and yet most of the circumference of the bone is surrounded by flesh, what is the halakha? And we resolved this dilemma from this statement that Rav Yehuda says that Rav says: I asked about this matter to the Sages and to the doctors, what to do when a bone breaks and the surrounding flesh has been cut away, and they said: One makes an incision in it with a sharp piece of bone to help the blood flow and then congeal, and in this manner the wound will heal. The Gemara notes: But one should not make the incision with an iron implement, as it will cause inflammation. Rav Pappa said: And this advice should be implemented only in a case where one can see that the bone is holding firmly onto its flesh, as only in such a case will the flesh heal.