סוגיה 1Sugya 1
סנפיר וקשקשת — ולמה כתבה תורה את שניהםFins and scales — why the Torah wrote both
Chullin 66a:9–66b:5
דג שעתיד לגדל או להשיר קשקשים — כשר; כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר, ודי בקשקשת לטהר. אם כן למה כתבה תורה ׳סנפיר׳? כדי ״להגדיל תורה ויאדיר״.A fish that will grow or shed scales is kosher; whatever has scales has fins, so a scale alone suffices. Why then did the Torah write ‘fins’? To “magnify Torah and make it glorious.”
מקורות ותרגוםSources & translation
1 חולין ס״ו א — Chullin 66a:9
וּבַדָּגִים כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת. תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין לוֹ עַכְשָׁיו וְעָתִיד לְגַדֵּל לְאַחַר זְמַן, כְּגוֹן הַסּוּלְתָּנִית וְהָעַפְיָאן – הֲרֵי זֶה מוּתָּר. יֵשׁ לוֹ עַכְשָׁיו וְעָתִיד לְהַשִּׁירָן בְּשָׁעָה שֶׁעוֹלֶה מִן הַמַּיִם, כְּגוֹן
המשנה: דג כשר — כל שיש לו סנפיר (כנף שחייה) וקשקשת. ברייתא: דג שאין לו קשקשים עכשיו אך עתיד לגדלם, כגון הסולתנית והעפיאן — מותר. וכן דג שיש לו קשקשים עכשיו אך עתיד להשירם בשעה שעולה מן המים, כגון —
§ The mishna states: And with regard to fish, any fish that has a fin and a scale is kosher. The Sages taught in a baraita: If a fish does not have scales now but will grow them after a period of time, such as the sultanit and afyan fish, it is permitted. Likewise, if it has scales now but will shed them when it is caught and rises from the water, such as
2 חולין ס״ו ב — Chullin 66b:1
אֲקוּנָס וַאֲפוּנָס כְּסֶפַּתְיָאס וְאֶכְּסְפַּטְיָאס וַאֲטוּנָס – הֲרֵי זֶה מוּתָּר.
המשך הברייתא: כגון האקונס והאפונס והכספתיאס והאכספטיאס והאטונס — מותר. הרי שהולכים אחר העתיד.
the akunas, and the afunas, and the kesaftiyas, and the akhsaftiyas, and the atunas, it is permitted.
3 חולין ס״ו ב — Chullin 66b:2
תְּנַן הָתָם: כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ קַשְׂקֶשֶׂת יֵשׁ לוֹ סְנַפִּיר, וְיֵשׁ שֶׁיֵּשׁ לוֹ סְנַפִּיר וְאֵין לוֹ קַשְׂקֶשֶׂת. יֵשׁ לוֹ קַשְׂקֶשֶׂת וְיֵשׁ לוֹ סְנַפִּיר – דָּג טָהוֹר, יֵשׁ לוֹ סְנַפִּיר וְאֵין לוֹ קַשְׂקֶשֶׂת – דָּג טָמֵא.
שנינו במשנה אחרת (נדה נא ב): כל שיש לו קשקשת יש לו גם סנפיר, אך יש שיש לו סנפיר ואין לו קשקשת. דג שיש לו קשקשת וסנפיר — טהור; ויש לו סנפיר אך אין לו קשקשת — טמא. נמצא שהקשקשת היא הסימן המכריע.
We learned in a mishna elsewhere (Nidda 51b): Any fish that has scales certainly has fins, but there are fish that have fins and do not have scales. Any fish that has scales and fins is a kosher fish. If it has fins but no scales, it is a non-kosher fish.
4 חולין ס״ו ב — Chullin 66b:3
מִכְּדֵי אַקַּשְׂקֶשֶׂת קָא סָמְכִינַן, לִיכְתּוֹב רַחֲמָנָא קַשְׂקֶשֶׂת וְלָא לִיכְתּוֹב סְנַפִּיר! אִי כְּתַב רַחֲמָנָא קַשְׂקֶשֶׂת וְלָא כְּתַב סְנַפִּיר, הֲוָה אָמֵינָא: מַאי קַשְׂקֶשֶׂת? סְנַפִּיר, וַאֲפִילּוּ דָּג טָמֵא. כְּתַב רַחֲמָנָא סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת.
קושיא: הואיל ועיקר הסימן הוא הקשקשת (שכל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר), תכתוב התורה ׳קשקשת׳ בלבד ולא ׳סנפיר׳! תירוץ: אילו כתבה ׳קשקשת׳ לבד, הייתי אומר ׳קשקשת׳ פירושו סנפיר, ואתיר אף דג טמא; לכן כתבה ׳סנפיר וקשקשת׳ — שלא לטעות.
The Gemara asks: Now, since we rely only on scales to deem a fish kosher, presuming that if it has scales it must have fins as well, let the Merciful One write only “scales” as the sign of a kosher fish and let Him not write “fins” at all. The Gemara responds: If the Merciful One had written: Scales [kaskeset], and had not written: Fins [senappir], I would say: What is kaskeset? It is fins. And I would thereby come to permit even non-kosher fish. Therefore, the Merciful One stated: “Senappir and kaskeset,” to leave no room for error.
5 חולין ס״ו ב — Chullin 66b:4
וְהַשְׁתָּא דִּכְתַב רַחֲמָנָא סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת, מִמַּאי דְּקַשְׂקֶשֶׂת לְבוּשָׁא הוּא, דִּכְתִיב ״וְשִׁרְיוֹן קַשְׂקַשִּׂים הוּא לָבוּשׁ״, וְלִיכְתּוֹב רַחֲמָנָא קַשְׂקֶשֶׂת וְלָא לִיכְתּוֹב סְנַפִּיר?
קושיא נוספת: עכשיו שכתבה התורה ׳סנפיר וקשקשת׳, מניין שקשקשת היא לבוש (הקשקשים שעל גוף הדג) ולא הסנפיר? שנאמר ״ושריון קשקשים הוא לבוש״. ואם כן יכלה התורה לכתוב ׳קשקשת׳ בלבד — ושוב למה ׳סנפיר׳?
The Gemara asks: But now that the Merciful One has written: “Senappir and kaskeset,” from where is it derived that kaskeset denotes clothing, i.e., scales, rather than fins? As it is written: “And he was clad with a coat of scale armor [kaskasim]” (I Samuel 17:5). And if it is certain that kaskeset refers to scales, the question resurfaces: Let the Merciful One write only “kaskeset,” and let Him not write “senappir.”
6 חולין ס״ו ב — Chullin 66b:5
אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ, וְכֵן תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר״.
מסקנה: ר׳ אבהו, וכן תנא דבי ר׳ ישמעאל: הקדוש ברוך הוא רצה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר ״יגדיל תורה ויאדיר״. לכן כתבה התורה את שני הסימנים אף שאחד מספיק.
Rabbi Abbahu said, and so the tanna of the school of Rabbi Yishmael taught: The Holy One, Blessed be He, wished to bestow good upon the Jewish people. Therefore, He made their Torah abundant, as it is written: “The Lord was pleased, for His righteousness’ sake, to make Torah great and glorious” (Isaiah 42:21). He consequently expanded some aspects of the Torah more than strictly necessary.
סוגיה 2Sugya 2
עשה ולא תעשה, וכלל ופרט וכלל במימותPositive and negative mitzva, and the waters midrash
Chullin 66b:6–67a:4
התורה כתבה את האיסור בעשה ובלאו — לעבור בשניהם. ומדרש ׳כלל ופרט וכלל׳ קובע: דג בלא סימנים אסור בכל מים נובעים (ימים, נחלים, חריצין), אך מותר בכלים ובבורות שיחין ומערות.The Torah wrote the rule positively and negatively — to transgress on both. A generalization-detail-generalization midrash fixes: a fish lacking signs is forbidden in all flowing water (seas, rivers, trenches), but permitted in vessels and in pits, ditches and caves.
מקורות ותרגוםSources & translation
1 חולין ס״ו ב — Chullin 66b:6
תָּנוּ רַבָּנַן: מִמַּשְׁמָע שֶׁנֶּאֱמַר ״אֱכוֹל אֶת שֶׁיֵּשׁ לוֹ״, שׁוֹמֵעַ אֲנִי ״אַל תֹּאכַל אֶת שֶׁאֵין לוֹ״, וּמִמַּשְׁמָע שֶׁנֶּאֱמַר ״אַל תֹּאכַל אֶת שֶׁאֵין לוֹ״, שׁוֹמֵעַ אֲנִי ״אֱכוֹל אֶת שֶׁיֵּשׁ לוֹ״. וְלָמָּה שְׁנָאָן? לַעֲבוֹר עָלָיו בַּעֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה.
ברייתא: התורה כתבה את הסימן גם בעשה (״אכול את שיש לו״) וגם בלאו (״אל תאכל את שאין לו״). מכל אחד לבדו ניתן להסיק את חברו — ולמה כפלתם? כדי שהאוכל דג טמא יעבור גם בעשה וגם בלא תעשה.
§ The Sages taught in a baraita: The Torah states the prohibition of non-kosher fish both positively and negatively: “These may you eat of all that are in the waters: Whatever has fins and scales…them you may eat. And all that have not fins and scales…they are a detestable thing unto you” (Leviticus 11:9–10). From the implication of that which is stated: Eat fish that have these signs, I would derive the inverse: Do not eat fish that do not have them. And from the implication of that which is stated: Do not eat fish that do not have them, I would derive the inverse: Eat fish that have them. If so, why did the Torah teach both of them? It is in order to indicate that one who eats non-kosher fish transgresses, on its account, both a positive mitzva and a prohibition.
2 חולין ס״ו ב — Chullin 66b:7
״תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם״, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? שֶׁיָּכוֹל הוֹאִיל וְהִתִּיר בִּמְפוֹרָשׁ וְהִתִּיר בִּסְתָם, מָה כְּשֶׁהִתִּיר בִּמְפוֹרָשׁ לֹא הִתִּיר אֶלָּא בְּכֵלִים, אַף כְּשֶׁהִתִּיר בִּסְתָם לֹא הִתִּיר אֶלָּא בְּכֵלִים. מִנַּיִן לְרַבּוֹת בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת, שֶׁשּׁוֹחֶה וְשׁוֹתֶה מֵהֶן וְאֵינוֹ נִמְנָע? תַּלְמוּד לוֹמַר ״תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם״.
קושיא: ״תאכלו מכל אשר במים״ — מה בא ללמד? יכולתי לחשוב שכשם שההיתר המפורש (לדגים בלא סימנים) הוא רק בכלים, אף ההיתר הסתום רק בכלים. מניין לרבות שגם בבורות שיחין ומערות אדם שוחה ושותה ואינו נמנע מן השרצים? תלמוד לומר ״תאכלו מכל אשר במים״.
Given that the verse states: “Whatever has fins and scales…them may you eat,” what is the meaning when the verse states: “These may you eat of all that are in the waters?” Why is this necessary? It is necessary, as without this verse one might have thought: Since the Torah permitted creeping creatures of the water without fins and scales explicitly and also permitted them implicitly, one can infer: Just as when the Torah permitted such creatures explicitly, it permitted them only when in vessels, so too, when it permitted them implicitly, it permitted them only in vessels. From where is it derived to include as kosher even those in pits, ditches, and caves, that one may bend down and drink from them and need not refrain from drinking the creeping creatures in them? The verse states: “These may you eat of all that are in the waters,” to indicate that this is permitted.
3 חולין ס״ו ב — Chullin 66b:8
הֵיכָן הִתִּיר בְּכֵלִים? דִּכְתִיב: ״אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם וְגוֹ׳״, בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים הוּא דְּכִי אִית לֵיהּ – אֱכוֹל, דְּלֵית לֵיהּ – לָא תֵּיכוֹל, הָא בְּכֵלִים – אַף עַל גַּב דְּלֵית לֵיהּ – אֱכוֹל.
בירור: היכן התירה התורה דגים שאין להם סימנים בכלים? שנאמר ״את זה תאכלו מכל אשר במים… בימים ובנחלים״ — דווקא בימים ובנחלים, אם יש לדג סימנים אכול ואם אין לו אל תאכל; אבל בכלים — אף שאין לו סימנים, מותר.
The Gemara elaborates: Where did the Torah permit them in vessels? It did so in the following verse, as it is written: “These may you eat of all that are in the waters: Whatever has fins and scales in the waters, in the seas, and in the rivers, them may you eat.” It would have been sufficient to write simply: “In the waters.” The addition of “in the seas and in the rivers” indicates that it is only in the seas and in the rivers that when it has fins and scales you may eat it, and that you may not eat one that does not have them. But with regard to a creeping creature found in vessels, even if it does not have fins and scales you may eat it.
4 חולין ס״ו ב — Chullin 66b:9
אֵימָא: בְּכֵלִים – אַף עַל גַּב דְּאִית לֵיהּ לָא תֵּיכוֹל? לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דִּכְתִיב: ״וְכֹל אֲשֶׁר אֵין לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים מִכֹּל שֶׁרֶץ הַמַּיִם״ – בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים דְּלֵית לֵיהּ לָא תֵּיכוֹל, הָא בְּכֵלִים – אַף עַל גַּב דְּלֵית לֵיהּ אֱכוֹל.
קושיא: אדרבה, אימא להפך — שבכלים אף דג שיש לו סימנים אסור? תירוץ: לא תעלה כן על דעתך, שנאמר ״וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת… בימים ובנחלים״ — דווקא בימים ובנחלים דג שאין לו סימנים אסור, אבל בכלים אף דג שאין לו סימנים מותר.
The Gemara objects: One could just as easily say the opposite: You may eat a fish that has these signs only when it is found in seas and rivers, but in vessels, even if it has fins and scales, you may not eat it. The Gemara responds: This should not enter your mind, as it is written: “And all that have not fins and scales in the seas, and in the rivers, of all that swarm in the waters, and of all the living creatures that are in the waters, they are a detestable thing to you.” The verse indicates that it is only in the seas and in the rivers that you may not eat a fish that does not have fins and scales. But you may eat a creeping creature found in vessels, even if it does not have fins and scales.
5 חולין ס״ו ב — Chullin 66b:10
וְאֵימָא: ״בַּמַּיִם״ – כָּלַל, ״בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים״ – פָּרַט, כְּלָל וּפְרָט – אֵין בַּכְּלָל אֶלָּא מַה שֶּׁבַּפְּרָט; יַמִּים וּנְחָלִים – אִין, נְעִיצִין וַחֲרִיצִין – לֹא.
דחייה: ניתן להוכיח את היתר הבורות אחרת — ״במים״ כלל, ״בימים ובנחלים״ פרט; כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט — ימים ונחלים אסורים בדג בלא סימנים, אך נעיצין וחריצין (תעלות) לא. אם כן הפסוק ״תאכלו מכל אשר במים״ מיותר.
The Gemara objects: But one can prove whether it is permitted to drink from pits, ditches, and caves differently. Say instead that the phrase “whatever has fins and scales in the waters” is a generalization, and the phrase “in the seas and in the rivers” is a detail. In any instance of a generalization and a detail, the generalization only includes that which is spelled out in the detail. Therefore, in the seas and rivers, yes, one may eat only fish with fins and scales, but in water channels and trenches, as well as pits, ditches, and caves, this restriction does not apply. Consequently, the clause “These may you eat of all that are in the waters” is unnecessary.
6 חולין ס״ו ב — Chullin 66b:11
״בַּמַּיִם״ – חָזַר וְכָלַל.
תירוץ: המילה ״במים״ חוזרת פעמיים בפסוק. בחזרה השנייה כלל שוב — ונמצא ״כלל ופרט וכלל״ ולא ״כלל ופרט״; לכן צריך את הפסוק ״תאכלו מכל אשר במים״ ללמד שדגים בבורות מותרים.
The Gemara responds: This deduction is not sound. The term “in the waters” appears twice in the verse. When the verse repeated it, it then generalized again. Consequently, there are two generalizations and one detail in the verse, making it an instance of a generalization, a detail, and a generalization, which includes all cases similar to the detail, including pits, ditches, and caves, indicating that the restriction applies to them as well. Therefore, the clause “These may you eat of all that are in the waters” is necessary to teach that all fish in pits, ditches, and caves are permitted.
7 חולין ס״ו ב — Chullin 66b:12
הָנֵי תְּרֵי כְּלָלֵי דִּסְמִיכִי לַהֲדָדֵי נִינְהוּ, אָמַר רָבִינָא: כִּדְאָמְרִי בְּמַעְרְבָא, כׇּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא שְׁנֵי כְּלָלוֹת הַסְּמוּכִין זֶה לָזֶה –
קושיא: אך שני ה״כללים״ (״במים״, ״במים״) סמוכים זה לזה לפני הפרט, ואין זה ״כלל ופרט וכלל״ אלא ״כלל וכלל ופרט״! אמר רבינא: כדאמרי במערב (ארץ ישראל), כל מקום שאתה מוצא שני כללות הסמוכים זה לזה —
The Gemara asks: How can this verse be an instance of a generalization, a detail, and a generalization? These are two generalizations that are adjacent to each other. Both instances of the term “in the waters” precede the detail, such that the verse is actually a generalization, a generalization, and a detail. Ravina said: As they say in the West, Eretz Yisrael: Wherever you find two generalizations juxtaposed one with the other, followed by a specific detail,
8 חולין ס״ז א — Chullin 67a:1
הַטֵּל פְּרָט בֵּינֵיהֶם וְדוּנֵם בִּכְלָל וּפְרָט וּכְלָל, ״בַּמָּיִם״ – כָּלַל, ״בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים״ – פָּרַט, ״בַּמַּיִם״ – חָזַר וְכָלַל.
המשך דברי רבינא: הטל את הפרט ביניהם, ודון אותם בכלל ופרט וכלל — ״במים״ כלל, ״בימים ובנחלים״ פרט, ״במים״ חזר וכלל. וכך נדרש הפסוק כדין כלל ופרט וכלל.
place the detail between the two generalizations and then expound them as a generalization, and a detail, and a generalization. Therefore, the first instance of the phrase “in the waters” is a generalization. The phrase “in the seas and in the rivers” is a detail. And by the second instance of the phrase “in the waters,” it then generalized again.
9 חולין ס״ז א — Chullin 67a:2
כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל – אִי אַתָּה דָן אֶלָּא כְּעֵין הַפְּרָט, מָה הַפְּרָט מְפוֹרָשׁ מַיִם נוֹבְעִים, אַף כֹּל מַיִם נוֹבְעִים. מַאי רַבִּי? חֲרִיצִין וּנְעִיצִין לְאִיסּוּרָא, וּמַאי מַיעֵט? בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת לְהֶתֵּירָא.
מדרש: בכלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט — מה הפרט (ימים ונחלים) מים נובעים, אף כל מים נובעים בכלל. מה ריבה? חריצין ונעיצין (תעלות זורמות) לאיסור. ומה מיעט? בורות שיחין ומערות (מים עומדים) להיתר.
Therefore, as in any instance of a generalization, and a detail, and a generalization, you may deduce that the verse is referring only to items similar to the detail. Just as the detail, seas and rivers, is referring explicitly to flowing water, so too, fish without fins and scales found in all flowing water are forbidden. What does this include? It includes trenches and water channels, to prohibit fish without fins and scales found in them. And what does it exclude? It excludes pits, ditches, and caves, which are collections of still water, to permit all fish found in them.
10 חולין ס״ז א — Chullin 67a:3
וְאֵימָא: מָה הַפְּרָט מְפוֹרָשׁ – מַיִם גְּדֵלִין עַל גַּבֵּי קַרְקַע, אַף כֹּל מַיִם גְּדֵלִין עַל גַּבֵּי קַרְקַע. וּמַאי רַבִּי? אֲפִילּוּ בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת לְאִיסּוּרָא, וּמַאי מַיעֵט? מַיעֵט כֵּלִים!
דחייה: אימא להפך — מה הפרט מים הגדלים (מצויים) על הקרקע, אף כל מים שעל הקרקע בכלל; ואז ריבה אף בורות שיחין ומערות לאיסור, ולא מיעט אלא כלים בלבד.
The Gemara asks: But why not say: Just as the detail refers explicitly to water that grows, i.e., is found, on the ground, so too, it includes all water that grows on the ground? And what would this include? It would include even pits, ditches, and caves, to prohibit fish found in them that do not have fins and scales. And what would it exclude? It would exclude only those found in vessels.
11 חולין ס״ז א — Chullin 67a:4
אִם כֵּן, ״תֹּאכְלוּ״ מַאי אַהֲנִי לֵיהּ?
מסקנה: אם תפרש כך, ״תאכלו מכל אשר במים״ מה הועיל? הרי כלים ממילא היו ממועטים, שאינם דומים כלל לימים ונחלים. על כורחך הפסוק בא למעט בורות שיחין ומערות להיתר, וחריצין בלבד לאיסור.
The Gemara responds: If so, what use is the phrase “These may you eat of all that are in the waters”? Even without it, vessels would be excluded, since they are not at all similar to seas and rivers. Rather, the phrase “These may you eat of all that are in the waters” serves to indicate that only trenches and water channels are considered similar to the detail, but all fish found in pits, ditches, and caves are permitted.