מפת הסוגיא — חולין נ״חSugya map — Chullin 58

רב הונא: כל בריה שאין בה עצם אינה מתקיימת שנים עשר חודש. רב פפא: שמע מינה הימנו טעם דברי שמואל — קישות (מין מלפפון) שהתליעה בעודה מחוברת לקרקע, התולעת אסורה (שהיא שרץ הארץ); ואילו לאחר שנתלשה, התולעת מותרת.

§ Rav Huna says: Any creature that has no bones cannot last twelve months. Rav Pappa said: One may learn from Rav Huna’s statement about that which Shmuel says: If a serpent melon became infested by worms while attached to the ground [be’ibbeha], the worm is prohibited for consumption, in accordance with the verse: “And every swarming thing that swarms upon the earth is a detestable thing; it shall not be eaten” (Leviticus 11:41).

לפי כלל זה: תמרים המאוחסנים בכד מותרים לאחר שנים עשר חודש — שכן התולעים שבהם אין להן עצם, ואינן מתקיימות י״ב חודש; משכך, כל תולעת שנמצאת בהם נוצרה לאחר התלישה ומותרת.

These dates stored in a jar are permitted after remaining there for twelve months of the year. Since worms have no bones, they cannot last twelve months. Consequently, any worms found in the dates must have hatched after they were picked and are therefore permitted.

רב: אין יתוש בן יומו — כלומר היתוש מת קודם שמלאו לו יום; ואין זבוב בן שנה — שהזבוב אינו מאריך ימים שנה תמימה.

Rav says: There is no one-day-old mosquito, since all mosquitoes die before they have lived a day. And there is no one-year-old fly.

רב פפא הקשה לאביי מלשון הבריות: ״שבע שנים כעסה היתושה על בן זוגה״ — שאמרה לו: ראיתי בן מחוזא רוחץ במים, יצא ונתעטף בסדינים, וישבת עליו ומצצת ממנו, ולא הודעת לי. משמע שיתוש חי שבע שנים! אביי השיב: ולטעמך, הרי אומרים ״שישים מנה ברזל תלויים בקורנס היתוש״ — וכי יש כך? והיתוש עצמו כמה משקלו? אלא הכוונה למנים שלהם הזעירים; אף כאן — לשנים שלהם, לא לשנות אדם.

Rav Pappa said to Abaye: But isn’t there the adage that people say that the female mosquito revolted against the male mosquito seven years, since she said to him: I saw a townsman swimming in the water, and he came out and wrapped himself in sheets, and you sat on him and sucked blood from him, and you did not inform me? Apparently, some boneless creatures can survive at least seven years. Abaye said to him: And according to your reasoning, what about that adage that people say: Six thousand iron dinars hang in a mosquito’s mallet, i.e., its bite is powerful? Is there really such a thing? How much does the mosquito itself weigh? Rather, the saying must be referring to hundreds of their own dinars, i.e., the mosquitoes’ coins. Here, too, the adage is referring to their own years, not human years.

שנינו במשנה (בכורות מ.): בהמה בעלת חמש רגליים, או שאין לה אלא שלוש — הרי זה מום, ופסולה לקרבן. רב הונא: לא נאמר דין המום אלא בחסר או יתר ביד (רגל קדמית), אבל חסר או יתר ברגל (אחורית) — טריפה. מאי טעמא? כל אבר יתר כנטול דמי: בהמה שניטלה רגלהּ האחורית טריפה, אף היתר ברגל טריפה.

§ We learned in a mishna elsewhere (Bekhorot 40a): With regard to an animal with five legs, or one that has only three, this is a blemish, and the animal may not be brought as an offering. Rav Huna said: They taught this halakha only in a case where the animal was missing or had an additional foreleg. But if it was missing or had an additional hind leg, it is also a tereifa. What is the reason? It is that any extra limb is considered like a removed limb. An animal whose foreleg was removed is kosher, but if its hind leg was removed it is a tereifa; the same applies if it had an extra leg.

בהמה שהיו לה שני עיוורים (סניא דיבי — שני מבואות סתומים של המעי, ׳ceca׳), הביאוה לרבינא וטרפהּ מדין רב הונא: שכן בהמה שחסר לה אחד מהם טריפה, ואף היתר טריפה. ואם שני העיוורים נפתחים זה לזה ומתערבים, כשרה — שהם נחשבים אבר אחד.

The Gemara recounts the case of a certain animal that had two ceca. They brought it to Ravina, and he deemed it a tereifa based on the statement of Rav Huna that an extra limb is like a missing limb. Since an animal missing a cecum is a tereifa, an animal with an extra cecum is likewise a tereifa. The Gemara adds: But if they empty into each other, such that food can move freely between them, the animal is kosher, because they are considered one organ.

בהמה שהיה לה צינור (גובתא) יוצא מבית הכוסות אל ההמסס, סבר רב אשי לטרפהּ כיתר אבר. אמר לו רב הונא מר בר חייא: כל חיות הבר כך הן — צינור זה מצוי בהן בטבע, ואין לטרוף.

The Gemara recounts the case of a certain tube that exited from the reticulum into the omasum. Rav Ashi thought to deem the animal a tereifa. Rav Huna Mar bar Ḥiyya said to Rav Ashi: All animals that dwell outside have tubes like this, and one need not be concerned.

בהמה שהיה לה צינור עובר מבית הכוסות אל הכרס, סבר מר בר רב אשי להכשירהּ כמקרה הקודם. אמר לו רב אושעיא: וכי כל המקרים נארגו במסכת אחת? היכן שנאמר במפורש שהוא טבעי — נאמר; היכן שלא נאמר — לא נאמר, ובהמה זו טריפה.

The Gemara recounts the case of a certain tube that passed from the reticulum to the rumen. Mar bar Rav Ashi thought to deem the animal kosher, as in the above case. Rav Oshaya said to him: Is that to say all such cases are woven in one weave? Where it was stated that such an organ is normal, it was stated; where it was not stated, it was not stated. This animal is a tereifa.

העיד נתן בר שילא, ראש הטבחים של ציפורי, לפני רבי: שני בני מעיים (מעיים) היוצאים מן הבהמה כאחד — טריפה, אבל כיוצא בהם בעוף — כשרה (שכך דרכו). במה דברים אמורים? כשיוצאים בשני מקומות נפרדים; אבל יוצאים במקום אחד וכלין (חוזרים ומתאחדים) בתוך כאצבע — כשרה.

Natan bar Sheila, head of the butchers of Tzippori, testified before Rabbi Yehuda HaNasi about two intestines that exit the abomasum of the animal as one, that this renders the animal a tereifa. But if this phenomenon occurs likewise in a bird, it is kosher, because it is common in birds. In what case is this statement said, i.e., that two intestines render an animal a tereifa? It is said in a case where they exit at two different points. But if they exit at one point, adjacent to each other, and they end, i.e., they merge into one intestine, within a fingerbreadth, the animal is kosher.

נחלקו רב אמי ורב אסי בפירוש ׳כלין עד כאצבע׳: חד אמר — דווקא כשחזרו שני המעיים ונתערבו (נתאחדו) למעי אחד; וחד אמר — כשרה אף על פי שלא חזרו ונתערבו.

Rav Ami and Rav Asi disagree with regard to this halakha. One says: It is kosher when the two intestines exit at one point only in a case where they subsequently merge into one intestine; and one says: It is kosher even if they do not subsequently merge.

בשלמא למאן דאמר דווקא חזרו ונתערבו — מובן מה ששנינו ״עד כאצבע״, שבתוך כאצבע צריכים להתאחד. אלא למאן דאמר אף בלא שנתערבו, מהו ״עד כאצבע״? עד כאצבע מלמטה — כל זמן שמתאחדים קודם האצבע התחתונה הסמוכה לפי הטבעת, כשרה.

The Gemara asks: Granted, according to the one who says that it is kosher only in a case where they subsequently merge, this explanation is consistent with that which the baraita teaches: Within a fingerbreadth. That is, the two intestines must merge within a fingerbreadth for the animal to be kosher. But according to the one who says: It is kosher even if they do not subsequently merge, what is the meaning of the phrase: And they end within a fingerbreadth? The Gemara responds: It means within a fingerbreadth below. As long as the intestines merge before the final fingerbreadth near the anus, the animal is kosher.

המשנה: רבי יהודה אומר — עוף שניטלה נוצתו (הפלומה המכסה גופו) פסולה וטריפה, כבהמה שהופשט עורה. רבי יוחנן: רבי יהודה ורבי ישמעאל אמרו דבר אחד. רבי יהודה — כדבריו כאן; רבי ישמעאל — ששנינו: הנוצה מצטרפת לבשר לכזית לעניין פיגול. משמע ששניהם סוברים שהנוצה כעור הבהמה.

§ The mishna states: Rabbi Yehuda says: If the down covering its body was removed, it is a tereifa and unfit for consumption, like an animal whose hide was removed. With regard to this, Rabbi Yoḥanan says: Rabbi Yehuda and Rabbi Yishmael said the same thing. Rabbi Yehuda said that which we said here, that the removal of the feathers is like removal of the hide. Rabbi Yishmael agrees, as we learned in a baraita: Rabbi Yishmael says: The down joins the flesh to constitute an olive-bulk for purposes of piggul. If a priest pinches the nape of the neck of a bird with intent to consume a combined olive-bulk of its meat and its down beyond the permitted time, the offering is rendered piggul. Evidently, both Rabbi Yehuda and Rabbi Yishmael agree that the down of a bird is considered like the hide of an animal.

רבא: דילמא לא היא, ושמא נחלקו. רבי יהודה אמר שהנוצה כעור רק לעניין טריפה — שכן בלעדיה אין דבר המגן על העוף וחייו בסכנה; אבל לעניין פיגול סובר כחכמים שאינה מצטרפת. ורבי ישמעאל אמר שמצטרפת רק לעניין פיגול — שהיא ראויה לאכילה; אבל לעניין טריפה סובר שאינה מגנה, ונטילתה אינה מסכנת.

Rava said: Perhaps it is not so, and they disagree. Perhaps Rabbi Yehuda says that the down is like the hide of an animal here only with regard to a tereifa, since when the down is removed, there is nothing that protects the bird, and its life is in danger; but with regard to piggul, he holds in accordance with the opinion of the Rabbis that the down is not treated like the hide of an animal, because piggul applies only if one had intent to consume an item that is normally consumed. And perhaps Rabbi Yishmael says so there only with regard to piggul, since he holds that the down is in fact fit for consumption; but with regard to a tereifa, he holds that the down does not protect the bird, and its removal does not endanger it.

המשנה: בהמה אחוזת דם (חולה מריבוי דם), מעושנת (שאפה עשן), מצוננת (שחלתה מקור), שאכלה הרדופני (צמח רעיל), שאכלה צואת תרנגולים, או ששתתה מים רעים — אף שהיא חולה, כשרה, שלא ניקב בה דבר. אבל אכלה סם המוות, או שהכישהּ נחש — מותרת מדין טריפה, אך אסורה באכילה מפני סכנת נפשות לאוכל.

MISHNA: With regard to an animal that is congested with excess blood, or that was smoked, i.e., that suffered from smoke inhalation, or that was chilled and subsequently became sick, or that ate oleander, which is poisonous, or that ate the excrement of chickens, or that drank foul water, although in all these cases the animal is in danger, it is kosher. By contrast, if the animal ate deadly poison, or if a snake bit the animal, with regard to the prohibition of tereifa, consumption of the animal would be permitted, but it is prohibited due to the threat to one’s life if he eats it.

גמרא. שמואל: אם הלעיטו את הבהמה חלתית (צמח חריף ביותר), טריפה. מאי טעמא? שהחלתית מנקבת את מעיה — ונקב במעיים מטריף.

GEMARA: Shmuel says: If one fed an animal asafoetida, a very sharp plant, it is a tereifa. What is the reason? Since it perforates its intestines.

רב שיזבי הקשה מברייתא: אחוזת הדם… ושהלעיטוה תיעה, חלתית ופלפלין, אכלה סם המוות — כשרה; הכישה נחש או נשכה כלב שוטה — מותרת מטריפה ואסורה מסכנת נפשות. נמצא קשיא: חלתית (כשרה בברייתא) על חלתית (טריפה אצל שמואל); וקשיא סם המוות (כשר בברייתא) על סם המוות (אסור במשנה).

Rav Sheizvi raises an objection from a baraita: An animal that is congested with excess blood, or that suffered from smoke inhalation, or that ate poisonous oleander, or that ate the excrement of roosters, or that drank foul water, or if one fed it tia, asafoetida, or peppers, or if it ate deadly poison, it is kosher. But if a snake bit the animal, or if a mad dog bit it, with regard to the prohibition of tereifa its consumption is permitted, but it is nevertheless prohibited due to the threat to one’s life. The statement of the baraita concerning an animal that was fed asafoetida poses a difficulty to Shmuel’s statement that asafoetida renders the animal a tereifa, and the statement concerning deadly poison poses a difficulty to the mishna’s statement that deadly poison renders the animal prohibited due to the threat to one’s life.

תירוץ: חלתית אחלתית לא קשיא — הברייתא בעלין (רכים, פחות חריפים, ולכן כשרה), ושמואל בקרטין (פירורים חדים המנקבים, ולכן טריפה). סם המוות אסם המוות לא קשיא — הברייתא בסם שהוא מוות לבהמה בלבד (וכשרה), והמשנה בסם שהוא מוות לאדם (ואסורה). ושואלת: סם המוות לבהמה היינו הרדופני? ומשיבה: שני גווני סם המוות הם.

The Gemara responds: The apparent contradiction between one statement about asafoetida and the other statement about asafoetida is not difficult. Here, the baraita is referring to a case where the animal ate asafoetida leaves, which are less dangerous. There, Shmuel is referring to a case where the animal ate slivers of asafoetida, which are very sharp. Likewise, the apparent contradiction between one statement about deadly poison and the other statement about deadly poison is not difficult. This statement of the baraita that it is permitted is referring to a case where the animal consumed poison that is deadly only to itself. That statement of the mishna that it is prohibited is referring to a case where it consumed poison deadly to a person. The Gemara asks: Poison deadly to an animal is the same as oleander; why should the baraita mention both? The Gemara responds: The tanna is referring to two types of deadly poison.

הברייתא הזכירה ׳תיעה׳. שואלת הגמרא: מהי תיעה? אמר רב יהודה:

The above baraita teaches that if an animal was fed tia, it is kosher. The Gemara asks: What is tia? Rav Yehuda said:

— עיקר (שורש) של צמח מר. זוהי ׳תיעה׳ שבברייתא.

It is the root of a bitter vegetable.

אגב החלתית: רב יהודה — האוכל שלוש שקלים (משקל) חלתית על קיבה ריקה, עורו נושר מחמת החום. רבי אבהו: מעשה בי שאכלתי שקל אחד של חלתית, ואלמלא ישבתי במים להתקרר היה עורי נושר; וקיימתי בעצמי ״החכמה תחיה בעליה״ (קהלת ז).

Rav Yehuda says: This individual who eats the weight of three shekel of asafoetida on an empty heart, i.e., stomach, his skin sheds due to the fever he contracts. Rabbi Abbahu said: There was an incident in which I was involved, wherein I ate the weight of one shekel of asafoetida, and had I not immediately sat in water to cool off, my skin would have shed. And I thereby fulfilled with regard to myself that which the verse states: “Wisdom preserves the life of him that has it” (Ecclesiastes 7:12).

רב יוסף: האוכל שש עשרה ביצים, וארבעים אגוזים, ושבע פרידות צלף, ושותה רביעית דבש בתקופת תמוז (הקיץ) על קיבה ריקה — נעקרים חוטי לבו (גידי הלב). מימרת רפואה הסוגרת את הסוגיה.

Rav Yosef says: This individual who eats sixteen eggs and forty nuts and seven fruits of the caper bush, and he drinks a quarter-log of honey in the season of Tammuz, i.e., summer, all on an empty heart, i.e., stomach, his heartstrings are uprooted.