מפת הסוגיא — חולין נ״הSugya map — Chullin 55

המשנה: ״ניטל הטחול״ — כשרה. רב עוירא בשם רבא: לא שנו שהבהמה כשרה אלא כשניטל הטחול לגמרי, אבל אם ניקב — טריפה.

§ The mishna states: If the spleen was removed the animal remains kosher. Rav Avira says in the name of Rava: The Sages taught that it is kosher only when the spleen was removed, but if it was perforated, it is a tereifa.

רבי יוסי בר אבין (ויש אומרים רבי יוסי בר זבידא) הקשה ממשנה: החותך חתיכות מעובר שבמעי הבהמה לפני שחיטה — מותרות באכילה מכוח שחיטת האם; אך החותך מן הטחול או הכליות — אסור באכילה, שאבר מן החי אינו ניתר בשחיטה. ומדייקים: דווקא החתיכה אסורה, אך הבהמה עצמה מותרת — משמע שטחול שנחתך אינו עושה טריפה.

Rabbi Yosei bar Avin, and some say Rabbi Yosei bar Zevida, raises an objection from a mishna in the next chapter (68a): If, prior to slaughtering an animal, one severs pieces from a fetus that is in the womb and leaves those pieces in the womb, their consumption is permitted by virtue of the slaughter of the mother animal (see 69a). By contrast, if one severs pieces of the spleen or of the kidneys of an animal and then slaughters it, then even if those pieces are left inside the animal their consumption is prohibited, because an organ severed from a living being is not permitted by the subsequent slaughter of the animal. One can infer from the mishna that the animal itself is permitted even when part of the spleen was severed. Evidently, such an animal is not a tereifa.

תירוץ: באמת הוא הדין שאף הבהמה אסורה, אלא שמכיוון שהרישא נקטה ״מותר באכילה״, נקטה הסיפא בלשון מקבילה ״אסור באכילה״. ואם תרצה: ניקוב לחוד ונחתך לחוד — ניקב הטחול טריפה, אבל נחתך אינו טריפה.

The Gemara responds: The same is true of the animal, and even the animal is prohibited. But since the mishna taught in the first clause, with regard to the parts of the fetus: Their consumption is permitted, it taught in the last clause with regard to the parts of the spleen: Their consumption is prohibited, to contrast between them. Or, if you wish, say instead that a perforated spleen is a discrete case, in which the animal is a tereifa, and a cut spleen is a discrete case, in which the animal is not.

המשנה: ״ניטלו הכליות״ — כשרה. רכיש בר פפא בשם רב: בהמה שלקתה (חלתה) אפילו בכוליא אחת — טריפה. אמרו בארץ ישראל: ודווקא כשהגיע הליקוי —

§ The mishna states: If the kidneys were removed the animal remains kosher. Rakhish bar Pappa said in the name of Rav: If an animal was diseased in even one kidney, the animal is a tereifa. In the West, Eretz Yisrael, they say: And this applies only in a case where the disease reached

— למקום החריץ. והיכן מקום החריץ? המקום הלבן שתחת המותניים. רב נחוניא: שאלתי את כל מומחי הטריפות שבארץ ישראל, ואמרו לי שההלכה כרכיש בר פפא — שכליה שלקתה טריפה — ואין ההלכה כרב עוירא, שאמר שטחול שניקב טריפה.

the location of the crevice. And where is the location of the crevice? This is a reference to the white matter under the loins. Rav Neḥunya said: I asked all the authorities on tereifot of the West, and they said to me: The halakha is in accordance with the opinion of Rakhish bar Pappa in the name of Rav that a diseased kidney renders an animal a tereifa, but the halakha is not in accordance with the opinion of Rav Avira that a perforated spleen renders the animal a tereifa.

ואף בדברי רב עוירא לא אמרנו שאין הלכה כמותו אלא בניקב הטחול בצדו הדק התחתון; אבל בצדו העבה העליון — טריפה. ואם נשתייר מן הטחול שלא ניקב כעובי דינר זהב — כשרה.

The Gemara adds: And even with regard to the opinion of Rav Avira, we said that the halakha is not in accordance with his opinion only if the spleen was perforated in its narrow, lower end, but if it was perforated in its thick, upper end, the animal is a tereifa. And even if it was perforated in its thick end, if it was not perforated completely and a layer of the spleen as thick as a gold dinar remains intact, the animal is kosher.

אמרו בארץ ישראל כלל: כל מום הפוסל בריאה — כשר כשהוא בכוליא; שהרי נקב פוסל בריאה אך כשר בכוליא. וכל שכן מקום שהמום כשר בריאה — כשר בכוליא.

§ They say in the West, Eretz Yisrael: Any injury that renders an animal unfit for consumption when occurring in the lung is kosher when occurring in the kidney. For example, a perforation renders an animal unfit when occurring in the lung (see 42a), but the animal is kosher if it occurs in the kidney. And it follows that all the more so, where an animal is kosher despite an injury in the lung, it will remain kosher despite a similar injury in the kidney.

רבי תנחומא מקשה: וכי כלל הוא? והרי מוגלא (ליחה) — כשרה בריאה ופוסלת בכוליא; ומים צלולים — כשרים בשתיהן. אלא אמר רב אשי: וכי מדמים טריפה אחת לחברתה? אין אומרים בטריפות ״זו דומה לזו״, שהרי חותך את הבהמה במקום אחד ומתה, וחותכה במקום אחר וחיה — כל אבר ודינו.

Rabbi Tanḥuma objects to this: And is this an established principle? But what about a case of pus, where the animal is kosher if it occurs in the lung and unfit for consumption if it occurs in the kidney? And what about clear fluid, which is kosher both here and there, i.e., whether occurring in the lungs or the kidney? Rather, Rav Ashi said: Are you comparing tereifot to one another? One cannot say with regard to tereifot: This is similar to that, as one cuts an animal from here, in one place, and it dies, while one cuts it from there, in another place, and it lives. Certain injuries may compromise the kidney but not the lung, or vice versa.

ומה שאמרו שמים זכים (צלולים) כשרים — לא אמרו אלא כשהם צלולים, אבל עכורים — טריפה. ואף כשהם צלולים לא אמרו אלא כשאינם מסריחים, אבל מסריחים — טריפה.

The Gemara notes: And with regard to clear fluid found in the lungs or kidney, which is kosher, we said so only in a case where the fluid was unclouded, but if it was clouded, the animal is a tereifa. And even when the fluid was unclouded, we said the animal is kosher only if the fluid is not fetid, but if it is fetid, the animal is a tereifa.

כוליא שהקטינה (התכווצה ממחלה): בבהמה דקה (כצאן) — טריפה אם הקטינה עד כשיעור פול; ובבהמה גסה (כבקר) — עד כשיעור ענבה בינונית.

The Gemara continues to discuss cases of tereifot due to the kidneys: With regard to a kidney that shrank, in small animals, such as sheep, the animal is a tereifa if it shrank until the size of a bean; in large animals, such as cattle, the animal is a tereifa if it shrank until the size of an intermediate-sized grape.

המשנה: ״ניטל הלחי התחתון״ — כשרה. רבי זירא: לא שנו שכשרה אלא כשיכולה לחיות על ידי שמאכילים אותה ומפטמים אותה (לעיטה והמראה); אבל אם אינה יכולה לחיות אף כך — טריפה.

§ The mishna states: If the animal’s lower jaw was removed, it remains kosher. With regard to this, Rabbi Zeira says: The Sages taught this only when the animal is able to live by placing food in its mouth or stuffing it down its throat. But if it cannot live by placing or stuffing food into it, it is a tereifa.

המשנה: ״ניטלה האם שלה״ (הרחם) — כשרה. תנא: אבר זה שלושה שמות לו — היא ה״אם״, היא ה״טרפחת״, והיא ה״שלפוחית״.

§ The mishna states: If its womb [em] was removed, the animal remains kosher. A Sage taught: The em is synonymous with the tarpaḥat, and it is synonymous with the shalpuḥit.

המשנה: ״וחרותה בידי שמים״ — כשרה. ברייתא: איזוהי חרותה? כל שצמקה (התכווצה) ריאתה. אם אירע הדבר בידי שמים (כגון מפחד רעמים) — כשרה; בידי אדם שהבעית אותה — טריפה. רבי שמעון בן אלעזר: אף אם צמקה בידי כל בריה (כשאגת אריה).

§ The mishna states: Or if its lung shriveled [ḥaruta] by the hand of Heaven, the animal is kosher. The Sages taught in a baraita: Which is a ḥaruta? It is any animal whose lung shriveled. If this occurred by the hand of Heaven, e.g., if the lung shriveled from fright of thunder and lightning, the animal is kosher. But if it happened by the hands of a person who frightened it, e.g., if it witnessed another animal being slaughtered, it is a tereifa. Rabbi Shimon ben Elazar says: Even if the lung shriveled by the hands of any creature, e.g., if it was frightened by a lion’s roar.

נסתפקו בני הישיבה: דברי רבי שמעון בן אלעזר ״אף בידי כל הבריות״ — האם הם מוסבים על הרישא (בידי שמים) ולהקל, שאף שאגת אריה ככוח שמים וכשרה; או על הסיפא (בידי אדם) ולהחמיר, שאף בידי בריה טריפה?

A dilemma was raised before the Sages: Is the statement of Rabbi Shimon ben Elazar referring to the first clause of the baraita, in which case the statement is a leniency, and even the roar of a lion is considered by the hand of Heaven? Or perhaps it is referring to the latter clause, and the statement is a stringency, and a lung shriveled by the hand of any creature renders the animal a tereifa?

תא שמע מברייתא: ״חרותה בידי אדם — טריפה, רבי שמעון בן אלעזר אומר: אף בידי כל הבריות״. שנינו את דבריו סמוך ל״בידי אדם״ — משמע שעל הסיפא קאי ולהחמיר.

The Gemara suggests: Come and hear a proof, as it is taught in the above baraita: A lung that was shriveled by the hands of a person renders the animal a tereifa. Rabbi Shimon ben Elazar says: Even by the hands of any creature. Evidently, Rabbi Shimon ben Elazar is referring to the latter clause.

רבה בר בר חנה הלך במדבר ומצא אילים שצמקה ריאתם. בא ושאל בבית המדרש כיצד לבדוק. אמרו לו: בקיץ — הבא כלים לבנים, מלאם מים קרים, והנח בהם הריאות מעת לעת. אם חזרו ונתמלאו — בידי שמים היא וכשרה, ואם לאו — טריפה. בחורף — הבא כלים שחורים, מלאם מים פושרים, והנח מעת לעת; חזרה — כשרה, ואם לאו — טריפה.

The Gemara recounts: Rabba bar bar Ḥana was walking in the desert, and he found certain rams whose lungs were shriveled. He came and asked in the study hall how one can determine the cause of the shriveling. The Sages said to him: In the summer, bring white vessels and fill them with cold water and set the lungs in them for a twenty-four-hour period. If they go back to appearing healthy, i.e., if they expand, one knows that it was by the hand of Heaven and the animals are kosher; but if they do not expand, the animals are tereifa. In the winter, bring dark vessels and fill them with tepid water, and set the lungs in them for a twenty-four-hour period. If they go back to appearing healthy, they are kosher; but if not, they are tereifa.

המשנה: הגלודה (בהמה שהופשט כל עורה) — רבי מאיר מכשיר וחכמים פוסלים. ברייתא: וכבר העידו אלעזר ספרא ויוחנן בן גודגדא על הגלודה שפסולה. רבי שמעון בן אלעזר: חזר בו רבי מאיר והודה שפסולה.

§ The mishna states: In the case of an animal whose hide was removed, Rabbi Meir deems it kosher, and the Rabbis deem it a tereifa. With regard to this, the Sages taught: In the case of an animal whose hide was removed, Rabbi Meir deems it kosher, and the Rabbis deem it a tereifa and unfit for consumption. And Elazar the scribe and Yoḥanan ben Gudgeda already testified before the Sages with regard to an animal whose hide was removed that it is unfit for consumption. Rabbi Shimon ben Elazar said: Rabbi Meir retracted his statement.

קושיא: מכלל דברי רשב״א שחזר בו משמע שמתחילה חלק רבי מאיר. והתניא: רשב״א עצמו אמר ״לא נחלקו רבי מאיר וחכמים על הגלודה שפסולה״, וכבר העיד רבי אושעיא בשם רבי טרפון שפסולה, ואם נשתייר בה עור כסלע — כשרה. רב נחמן בר יצחק: ״לא נחלקו״ אין פירושו שלא חלק מעולם, אלא שלא עמד רבי מאיר במחלוקתו וחזר בו.

The Gemara objects: By inference, one may conclude that according to Rabbi Shimon ben Elazar, Rabbi Meir initially disagreed with regard to an animal whose hide was removed. But isn’t it taught in a baraita: Rabbi Shimon ben Elazar said: Rabbi Meir and the Sages did not disagree with regard to an animal whose hide was removed, and all agree that it is unfit for consumption. And Rabbi Oshaya, son of Rabbi Yehuda the spice merchant, already testified before Rabbi Akiva in the name of Rabbi Tarfon with regard to an animal whose hide was removed that it is unfit for consumption. And if a piece of hide the same size as a sela remained intact, the animal is kosher. The Gemara explains the objection: The phrase: Did not disagree, indicates that Rabbi Meir never disagreed with the Sages. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: What is the meaning of the phrase: Did not disagree? It means that Rabbi Meir did not stand firm in his disagreement and retracted.

אמר מר (בברייתא): אם נשתייר בה עור כשיעור סלע — כשרה. הגמרא שואלת: היכן צריך השיור להיות? רב יהודה בשם שמואל: על פני כל השדרה.

The Gemara analyzes the baraita: The Master said: If a piece of hide the same size as a sela remained intact in the animal, it is kosher. The Gemara asks: Where must this piece of hide be? Rav Yehuda said that Shmuel said: The piece of hide must be along the entire spine.

נסתפקו: האם די בעור ארוך וצר שכשמצרפים את שטחו עולה כסלע, או שצריך רוחב סלע ממש על פני כל השדרה? תא שמע: רבי נהוראי ביאר בשם שמואל — ברוחב כסלע על פני כל השדרה כולה.

A dilemma was raised before the Sages: Does Shmuel mean that it is kosher if a long and thin strip of hide remains along the spine, such that when one combines its area, it will constitute the same size as a sela? Or perhaps it is kosher only if the remaining hide is the width of a sela along the entire spine? The Gemara responds: Come and hear proof from that which Rabbi Nehorai explained in the name of Shmuel: It must be the width of a sela along the entire spine.

רבה בר בר חנה: די בעור כסלע על ראשי הפרקים (קצות העצמות). רבי אלעזר בן אנטיגנוס בשם רבי אלעזר ברבי ינאי: מקום הטבור.

Rabba bar bar Ḥana says: There must be a piece of hide the size of a sela on the tips of all segments of the spine and on the tips of the femur and tibia. Rabbi Elazar ben Antigonus says in the name of Rabbi Elazar, son of Rabbi Yannai: The piece of hide must be the width of a sela at the place of its navel.

בעי רבי ינאי ברבי ישמעאל: אם ניטל דווקא עור מקום השדרה וכל שאר העור קיים, או מקום הטבור וכל השאר קיים, או ראשי הפרקים וכל השאר קיים — מהו? תיקו, ולא נפשט הספק.

Rabbi Yannai, son of Rabbi Yishmael, raises a dilemma: If all the hide covering the place of the spine was removed, but all of the remaining hide was intact, or if the hide covering the place of its navel was removed but all of the remaining hide was intact, or if the hide covering all the tips of the segments were removed but all of the remaining hide was intact, what is the halakha? The Gemara responds: The dilemma shall stand unresolved.

רב: כל חלק מן העור (כשיעור סלע) מציל את הגלודה מטריפה, חוץ מעור בית הפרסות (סמוך לטלפיים), שאינו נחשב עור. רבי יוחנן: אף עור בית הפרסות מציל.

Rav says: Any portion of the hide that is the size of a sela saves an animal whose hide was removed from becoming a tereifa, except for the hide of the hooves, which is not considered hide. And Rabbi Yoḥanan says: Even the hide of the hooves saves it.

רבי אסי שאל את רבי יוחנן: עור בית הפרסות מהו שיציל בגלודה? אמר לו: מציל. הקשה לו: והרי לימדתנו במשנה שעור בית הפרסות הוא מאלו ש״עורותיהן כבשרן״, ואינו עור! אמר לו: אל תקניטני — משנה זו אני שונה בלשון יחיד, כדעת רבי שמעון בלבד.

The Gemara recounts: Rabbi Asi asked Rabbi Yoḥanan: With regard to the hide of the hooves, what is the halakha? Does it save an animal whose hide was removed if a piece of it the size of a sela remains? Rabbi Yoḥanan said to him: It saves the animal. Rabbi Asi said to him: But didn’t you teach us, our teacher, the following mishna (122a): These are the entities whose hide is like their flesh in terms of halakhic status, in that it transmits ritual impurity…the skin of a head of a young calf, and the hide of the hooves? Evidently, the hide of the hooves is considered like flesh and not true skin. Rabbi Yoḥanan said to him: Do not trouble me by invoking that mishna, as I teach it in the singular. Only according to one Sage, Rabbi Shimon, is the hide of the hooves not true skin; according to the Rabbis, it is considered true skin.

ראיה לכך שיש מי ששונה שעור בית הפרסות כבשר: ברייתא — השוחט עולה על מנת להקטיר כזית מן העור שתחת האליה חוץ למקומו — פסול ואין בו כרת, וחוץ לזמנו — פיגול וחייבים עליו כרת. הרי שעור רך זה נחשב כבשר לדעת חכמים.

As it is taught in a baraita: One who slaughters a burnt offering with intent to burn an olive-bulk of the hide beneath the tail outside its designated area, i.e., outside the Temple courtyard, renders the offering unfit, but there is no liability for excision from the World-to-Come [karet] for one who partakes of the offering. If he had intent to burn it beyond its designated time, then it is rendered piggul, and one is liable to receive karet for partaking of it. This halakha usually applies to an offering’s flesh but not its hide. Since the hide beneath the tail is soft, it is treated like part of the flesh. This is the opinion of the Rabbis.

לעומת הברייתא הקודמת (כחכמים), אליעזר בן יהודה איש איבלים בשם רבי יעקב, וכן רבי שמעון בן יהודה איש כפר עיכוס בשם רבי שמעון: אחד עור בית הפרסות, ואחד עור ראש העגל הרך, ואחד העור שתחת האליה, וכל אותם שמנו חכמים אצל טומאה ״שעורותיהן כבשרן״ —

Eliezer ben Yehuda of Evlayim said in the name of Rabbi Ya’akov, and so says Rabbi Shimon ben Yehuda of Ikos in the name of Rabbi Shimon: Whether the hide of the hooves, or the hide of the head of a young calf, or the hide beneath the tail, or any hide that the Sages listed with regard to ritual impurity under the heading: These are the entities whose hide is like their flesh in terms of halakhic status,

— להביא אף את עור בית הבושת (הרחם): השוחט להקטיר כזית ממנו חוץ למקומו — פסול ואין בו כרת, חוץ לזמנו — פיגול וחייבים עליו כרת. הרי שלדעת רבי שמעון עורות אלו כבשר, ולחכמים אינם — וכדברי רבי יוחנן.

including the hide of the vulva, the halakha is the same: If one performs the sacrificial rites with intent to burn one of them outside its designated area, the offering is unfit, but there is no liability for karet for one who partakes of the offering. If he had intent to burn it beyond its designated time, this renders it piggul, and one is liable to receive karet for eating it. This baraita indicates that only Rabbi Shimon holds that the hide of the hooves is treated like its flesh, and that the Sages disagree, as Rabbi Yoḥanan stated.