מפת הסוגיא — חולין מ״טSugya map — Chullin 49

אמר ר׳ יוחנן: למה נקראת ״ריאה״ — לפי שהיא מאירה את העיניים של האוכלהּ. הסתפקו: האם זה דווקא כשאוכלים אותה כמות שהיא, או רק על ידי טיפול בסמים ותערובות?

§ The Gemara returns to its discussion of the lung: Rabbi Yoḥanan says: Why is the lung called rei’a in Hebrew? Because it lights up [me’ira] the eyes of one who eats it. A dilemma was raised before the Sages: Is Rabbi Yoḥanan referring to a lung eaten as is, or is he referring to a lung eaten only through its treatment with certain substances?

בוא ושמע ראיה: אמר רב הונא בר יהודה — אווז נמכר בזוז, וריאתו לבדה בארבעה זוזים. ואם תאמר שהריאה ״מאירה״ באכילה כמות שהיא — היה לו לקנות אווז שלם בזוז ולאכול גם את ריאתו! אלא ודאי שמעלתה רק על ידי סמנין.

The Gemara suggests: Come and hear a resolution from that which Rav Huna bar Yehuda says: A goose may be purchased for a dinar, but its lung may be purchased for four dinars. And if it should enter your mind that Rabbi Yoḥanan is referring to eating the lung without treating it, one has no incentive to buy a lung separately for more money. Let him buy the whole goose for a dinar and eat the lung that comes included. Rather, it must be that the lung gains special properties only through treatment with certain substances, and this treatment is the reason for the higher price.

נמצאת הריאה נקובה במקום שיד הטבח ממשמשת בו לאחר השחיטה — האם תולים את הנקב במשמוש (ומכשירים), או לא? רב אדא בר נתן: תולים; מר זוטרא בריה דרב מרי: אין תולים; וההלכה — תולים.

§ The Gemara asks: If the lung is perforated where the hand of the butcher handles it after slaughter, do we attribute the perforation to the butcher’s handling, or do we not attribute the perforation to the handling, in which case the animal is a tereifa? Rav Adda bar Natan says: We attribute it to the butcher’s handling, while Mar Zutra, son of Rav Mari, says: We do not attribute it to the handling. And the halakha is that we attribute it to the handling.

אמר רב שמואל בריה דר׳ אבהו: אבי היה מראשי כלת הלימוד של רפרם, ואמר — תולים. אמרו לפניו את דברי מר זוטרא בריה דרב מרי (שאין תולים), ולא קיבל אותם.

Rav Shmuel, son of Rabbi Abbahu, said: My father was one of the heads of the kalla lectures of Rafram, and he said: We attribute it to the handling. They said this halakha of Mar Zutra, son of Rav Mari, who held the opposite, before Rav Shmuel, and he did not accept it.

אמר רב משרשיא: מסתבר כדעת אביו של אבא (רב אדא בר נתן, שתולים), שהרי מצאנו שתולים אף בזאב — בשר שניטל מפי זאב ונמצא בו נקב, תולים שהזאב עשאו.

Rav Mesharshiyya said: It stands to reason that the halakha is in accordance with the opinion of Grandfather, i.e., Rav Adda bar Natan, as we attribute perforations to a wolf. If slaughtered meat is recovered from a wolf and found to have a perforation that would have rendered the animal a tereifa, one may attribute the perforation to the wolf and presume that it did not exist beforehand.

נקב שנעשה על ידי תולעת (מורנא): נחלקו בו רב יוסף בר דוסאי והרבנן — אחד אומר שהתולעת יצאה ונקבה לפני השחיטה (וטריפה), ואחד אומר שיצאה לאחר השחיטה (וכשרה); וההלכה — לאחר שחיטה יצאה.

Furthermore, if a perforation was caused by a worm [murana], Rav Yosef bar Dosai and the Rabbis disagree. One says that the worm emerged from the lung and perforated it before the slaughter, and the animal is a tereifa, and one says that it emerged after the slaughter, and the animal is kosher. And the halakha is that one presumes that it emerged after the slaughter.

המשנה: ר׳ שמעון אומר — אין הריאה טריפה עד שתינקב. אמר רבה בר תחליפא בשם רב ירמיה בר אבא: כוונתו עד שתינקב אל הסמפון הגדול (קנה הנשימה הראשי שממנו מתפצלים הסמפונות הקטנים).

§ The mishna states: Rabbi Shimon says: An animal with a perforated lung is not a tereifa until it is perforated through to the bronchi. With regard to this, Rabba bar Taḥlifa says that Rav Yirmeya bar Abba says: Rabbi Shimon meant specifically that it is not a tereifa unless it is perforated through to the large bronchus, from which the smaller bronchi branch out.

ישב רב אחא בר אבא לפני רב הונא ואמר: ר׳ מלוך אמר בשם ר׳ יהושע בן לוי — הלכה כר׳ שמעון. אמר לו רב הונא: על מלוך הערבי אתה מדבר? הוא אמר ההיפך — אין הלכה כר׳ שמעון!

The Gemara relates that Rav Aḥa bar Abba sat before Rav Huna, and he was sitting and saying: Rabbi Malokh says that Rabbi Yehoshua ben Levi says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon. Rav Huna said to him: Are you saying this in the name of Malokh the Arab? He says that the halakha is not in accordance with Rabbi Shimon.

כשעלה ר׳ זירא לארץ ישראל מצא את רב ביבי יושב ואומר: ר׳ מלוך אמר בשם ריב״ל — הלכה כר׳ שמעון. אמר לו ר׳ זירא: חיי המר! אני ור׳ חייא בר אבא ורב אסי הזדמנו למקומו של ר׳ מלוך ושאלנוהו: האם אמרת הלכה כר׳ שמעון? ואמר לנו: ״אין הלכה כר׳ שמעון״ אמרתי. ושאל רב ביבי: ומה יש בידך? אמר לו: כך אמר ר׳ יצחק בר אמי בשם ריב״ל — הלכה כר׳ שמעון.

The Gemara continues: When Rabbi Zeira went up to Eretz Yisrael, he found Rav Beivai, who was sitting and saying: Rabbi Malokh says that Rabbi Yehoshua ben Levi says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon. Rabbi Zeira said to him: On the Master’s life, I and Rabbi Ḥiyya bar Abba and Rav Asi visited the place of residence of Rabbi Malokh, and we said to him: Did the Master say that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon? And he said to us: I said that the halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Shimon. Rav Beivai asked Rabbi Zeira: And you, what more do you have in your possession on this matter? Rabbi Zeira said to him: This is what Rabbi Yitzḥak bar Ami says that Rabbi Yehoshua ben Levi says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon.

ולמסקנה: אין הלכה כר׳ שמעון — כל נקב בקרומי הריאה מטריף את הבהמה.

The Gemara rules: And the halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Shimon. Any perforation of the membranes of the lung renders the animal a tereifa.

המשנה אמרה: ניקבה הקיבה — טריפה. אמר ר׳ יצחק בר נחמני בשם ר׳ אושעיא: החלב שעל גבי הקיבה — הכוהנים נהגו בו היתר ואכלוהו עם הקיבה שניתנה להם ממתנות כהונה, כדעת ר׳ ישמעאל שאמר משום אבותיו (שהוא חלב מותר). וסימנך לזכור את הדעה המקילה: ״ישמעאל הכהן מסייע לכוהנים״.

§ The mishna states: If the abomasum was perforated, the animal is a tereifa. Concerning this, Rabbi Yitzḥak bar Naḥmani says that Rabbi Oshaya says: With regard to fat that is on the abomasum, the priests accustomed themselves to consider it permitted, and they would eat it along with the rest of the abomasum, which was given to them from non-sacred animals as one of the gifts of the priesthood. This is in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael that he says in the name of his forefathers. And since there is a disagreement between the Sages with regard to this issue, your mnemonic to remember the lenient opinion is the idiom: Yishmael the priest generally helps the priests.

היכן ר׳ ישמעאל ״מסייע לכוהנים״? כדתניא על הפסוק ״כה תברכו את בני ישראל״ — ר׳ ישמעאל אומר: למדנו שיש ברכה לישראל מפי הכוהנים, אך ברכה לכוהנים עצמם לא למדנו; וכשהוא אומר ״ואני אברכם״ — הוי אומר: הכוהנים מברכים את ישראל, והקב״ה מברך את הכוהנים.

The Gemara clarifies: What is this, i.e., where does Rabbi Yishmael help the priests? As it is taught in a baraita: The verse states with regard to the priestly benediction: “So you shall bless the children of Israel” (Numbers 6:23). Rabbi Yishmael says: We learn from this verse about a blessing for Israel from the mouth of the priests, but we have not learned about a blessing for the priests themselves. When it says afterward with regard to the priests: “And they shall put My name upon the children of Israel, and I will bless them” (Numbers 6:27), you must say: The priests bless Israel, and the Holy One, Blessed be He, blesses the priests.

ר׳ עקיבא אומר אחרת: למדנו ברכה לישראל מפי הכוהנים, אך ברכה לישראל מפי הגבורה (מפי הקב״ה ישירות) לא למדנו; וכשהוא אומר ״ואני אברכם״ — הוי אומר: הכוהנים מברכים את ישראל, והקב״ה מסכים על ידם. כלומר ״אברכם״ מוסב על ישראל.

Rabbi Akiva says a different interpretation: We learned from the verse about a blessing for Israel from the mouth of the priests, but we have not learned about a blessing for Israel from the mouth of the Almighty. When it says afterward: “And they shall put My name upon the children of Israel, and I will bless them,” you must say: The priests bless Israel, and the Holy One, Blessed be He, affirms their blessing. The word “them” is referring to Israel.

ואם כן, לדעת ר׳ עקיבא — מניין שיש ברכה לכוהנים עצמם? אמר רב נחמן בר יצחק: מן הפסוק שנאמר לאברהם ״ואברכה מברכיך״ — כל המברך את ישראל מתברך.

The Gemara asks: But then from where does Rabbi Akiva learn about a blessing for the priests? Rav Naḥman bar Yitzḥak said: He learns it from God’s promise to Abraham: “And I will bless them that bless you” (Genesis 12:3). All who bless the Jewish people are blessed themselves.

ואם גם ר׳ עקיבא מודה שיש ברכה לכוהנים — במה דווקא ר׳ ישמעאל ״מסייע לכוהנים״? בכך שהוא מעמיד את ברכת הכוהנים באותו מקום (אותו פסוק) של ברכת ישראל — ללמד שמקבלים את אותה ברכה.

The Gemara asks: And in what sense does only Rabbi Yishmael help the priests, given that Rabbi Akiva concedes that the priests are also blessed? The Gemara responds: He helps the priests in the sense that he establishes the blessing for the priests in the same place, the same verse, that one finds the blessing of Israel, indicating that they receive the same blessing.

הדעה של ר׳ ישמעאל שאמר משום אבותיו — מהי? כדתניא בברייתא על הפסוק ״את כל החלב אשר על הקרב…״:

It was stated that the priests accustomed themselves to permit the fat on the abomasum, in accordance with the statement of Rabbi Yishmael that he says in the name of his forefathers. The Gemara clarifies: What is this statement? As it is taught in a baraita that when the verse states with regard to forbidden fats mentioned in the Torah: “All the fat that is upon the innards” (Leviticus 3:3),

תיבת ״כל״ באה לרבות את החלב שעל הדקין (המעיים הדקים) לאיסור — דברי ר׳ ישמעאל; ר׳ עקיבא אומר: ״כל״ בא לרבות את החלב שעל הקיבה. לפי ר׳ ישמעאל בברייתא זו חלב הקיבה מותר.

the word “all” serves to include the fat that is on the small intestines; this is the statement of Rabbi Yishmael. Rabbi Akiva says: The word “all” serves to include the fat that is on the abomasum. According to Rabbi Yishmael, the fat of the abomasum is permitted.

ומקשים סתירה מברייתא אחרת על הפסוק ״את החלב אשר על הקרב״: ר׳ שמעון (הוא ר׳ ישמעאל) אומר — מה חלב המכסה את הקרב הוא קרום ונקלף, אף כל חלב שהוא קרום ונקלף אסור (ובכלל זה חלב הקיבה). ר׳ עקיבא אומר — מה חלב המכסה את הקרב פרוש (״תותב״) וקרום ונקלף, אף כל הפרוש וקרום ונקלף אסור (כגון חלב הדקין), אך חלב הקיבה מהודק ומותר. נמצא ששתי הברייתות סותרות זו את זו.

And the Gemara raises a contradiction from another baraita: The verse states: “The fat that covers the innards, and all the fat that is upon the innards” (Leviticus 3:3). Rabbi Shimon, i.e., Rabbi Yishmael, says: Just as the fat that covers the innards possesses a membrane, and that membrane is easily peeled off, so too, all fat possessing a membrane and whose membrane is easily peeled is forbidden, including the fat on the abomasum. Rabbi Akiva says: Just as the fat that covers the innards is spread out loosely over them, and it possesses a membrane, and the membrane is easily peeled off, so too, all fat that is spread out loosely, and possesses a membrane, and whose membrane is easily peeled, e.g., the fat on the intestines, is forbidden. The fat on the abomasum is fixed tightly and is therefore permitted. It would seem from this baraita that Rabbi Akiva and Rabbi Yishmael contradict themselves.

שלח רבין בשם ר׳ יוחנן: כך היא ההצעה (הנוסח) הנכונה של הברייתא — הברייתא השנייה מדויקת, ויש להפוך את ייחוס הדעות בברייתא הראשונה. נמצא שר׳ עקיבא אוסר חלב הדקין, ור׳ ישמעאל אוסר אף חלב הקיבה.

Ravin sent an answer in the name of Rabbi Yoḥanan: Such is the proper layout of the mishna, i.e., the baraita. The latter attribution of the opinions is correct, and one must reverse the attribution of opinions in the first baraita. Accordingly, Rabbi Akiva deems the fat on the intestines prohibited, while Rabbi Yishmael deems the fat on the abomasum prohibited as well.

מה ראית להפוך דווקא את הברייתא הראשונה? הפוך את השנייה! ומשיבים: שונה כאן — כיוון שהברייתא השנייה שונה בלשון ״מה … אף״ ונותנת טעם מדויק לכל דעה, ודאי שהיא מדויקת גם בייחוס השמות, ולכן הראשונה היא שנהפכת.

The Gemara asks: What did you see that led you to reverse the first baraita? Why not reverse the second baraita instead? The Gemara responds: The second baraita here is different, since it teaches using the formula: Just as. Because it takes care to specifically provide the textual justifications for the opinions, it is presumably accurate about the attributions as well.

אם כן, כיצד אמר ר׳ אושעיא שהכוהנים נהגו היתר כר׳ ישמעאל? הרי לפי האיפוך ר׳ ישמעאל אוסר, וההיתר הוא דעת ר׳ עקיבא! אמר רב נחמן בר יצחק: ר׳ אושעיא התכוון רק שר׳ ישמעאל מסר את ההיתר בשם אבותיו, אך הוא עצמו אינו סובר כך אלא אוסר את חלב הקיבה.

The Gemara asks: If so, how can Rabbi Oshaya claim above that the priests acted in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael? It was actually in accordance with the opinion of Rabbi Akiva. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Rabbi Oshaya meant only that Rabbi Yishmael says the lenient opinion in the name of his forefathers, but Rabbi Yishmael himself does not hold accordingly, and he considers the fat of the abomasum forbidden.

אמר רב: חלב טהור (מותר באכילה) — סותם נקב שבקיבה ומכשיר; חלב טמא (אסור) — אינו סותם, והבהמה טריפה. ורב ששת אומר: אחד זה ואחד זה — שניהם סותמים.

§ The Gemara discusses a connection between the issue of fats and that of tereifot: Rav says: Kosher fat effectively seals a perforation that it covers, and the animal is not rendered a tereifa. Non-kosher fat does not effectively seal a perforation, and the animal is a tereifa. And Rav Sheshet says: Both this and that fat effectively seal a perforation.

הסתפק ר׳ זירא: חלב של חיה — שכולו מותר באכילה — מהו? האם רב נקט ״חלב טהור סותם״ בדווקא, וגם זה טהור וסותם; או שמא הטעם הוא משום שחלב הקיבה מהודק וצמוד, וחלב החיה אינו מהודק — ולכן אינו סותם?

Rabbi Zeira raises a dilemma: With regard to the fat of an undomesticated animal, all of which is permitted for consumption, what is the halakha? Shall one say that Rav specifically said that kosher fat seals a perforation, and since this too, i.e., all the fat of an undomesticated animal, is kosher, it is all considered an effective seal? Or perhaps Rav specified that permitted fat of a domesticated animal seals a perforation only because it is firmly attached. But this, the fat on the innards of an undomesticated animal, is not firmly attached, and it is not an effective seal, even though it is permitted for consumption.

אמר אביי: מה הספק לר׳ זירא? אף שחלב החיה מותר באכילה — הרי הוא אינו מהודק, ופשוט שאינו סותם.

Abaye said: Why does Rabbi Zeira raise this dilemma? Granted that the fat of the innards is permitted for consumption, but still, it is not firmly attached and clearly does not form an effective seal.

מעשה בנקב בקיבה שנסתם בחלב טמא, ובא לפני רבא. אמר רבא: מה יש לחשוש? אחת — שהרי רב ששת אמר שאף חלב טמא סותם; ועוד — התורה חסה על ממונם של ישראל ויש להקל. אמר לו רב פפא לרבא: הרי יש את דעת רב (שחלב טמא אינו סותם), והדבר איסור דאורייתא — ואיך תאמר ״התורה חסה על ממונם״ להקל בכך?!

The Gemara relates: There was a certain perforation that was sealed by non-kosher fat that came before Rava. Rava said: With regard to what need we be concerned? First, doesn’t Rav Sheshet say: Non-kosher fat also effectively seals a perforation? And furthermore, in general, the Torah spares the money of the Jewish people, and it is appropriate to rule leniently in this regard. Rav Pappa said to Rava: But there is also the opinion of Rav that non-kosher fat does not seal a perforation, and this dispute concerns a prohibition by Torah law, and yet you say that the Torah spares the money of the Jewish people? One cannot rely on this principle to rule in accordance with the lenient opinion with regard to such matters.

מעשה במניומין יצרן הכדים, שנתגלתה לו חבית דבש (שהיתה מגולה, וחשש שמא שתה ממנה נחש), ובא לפני רבא. אמר רבא: מה יש לחשוש? אחת — שלמדנו שרק שלושה משקים אסורים משום גילוי: יין, מים וחלב, ושאר המשקים (ובכללם דבש) מותרים; ועוד — התורה חסה על ממונם של ישראל. אמר לו רב נחמן בר יצחק לרבא: הרי יש את דעת ר׳ שמעון (שדבש מגולה אסור), והדבר סכנת נפשות — ואיך תאמר ״התורה חסה על ממונם״?

The Gemara relates a similar episode: Manyumin the jug maker had a jug [bisteka] full of honey that was left uncovered, and he was concerned it might have been contaminated by snake venom. He came before Rava to inquire as to the halakha. Rava said: With regard to what need we be concerned? First, as we learned in a mishna (Terumot 8:4): Three liquids are prohibited due to exposure: Wine, water, and milk; and all other liquids are permitted. Honey, therefore, is permitted. And furthermore, the Torah spares the money of the Jewish people. Rav Naḥman bar Yitzḥak said to Rava: But there is also the opinion of Rabbi Shimon that exposed honey is prohibited, and this dispute concerns a matter of mortal danger, and yet you say that the Torah spares the money of the Jewish people?

מהי דעת ר׳ שמעון? כדתניא: חמישה משקים אין בהם דין גילוי (שאין נחש שותה מהם): ציר, חומץ, שמן, דבש ומורייס. ר׳ שמעון אומר: אף הם יש בהם משום גילוי. ואמר ר׳ שמעון: אני ראיתי נחש ששתה ציר בצידן. אמרו לו חכמים: נחש שוטה היה, ואין מביאין ראיה מן השוטים.

The Gemara clarifies: What is this opinion of Rabbi Shimon? As it is taught in a baraita: Five liquids are not subject to the prohibition of exposure, since snakes do not drink from them: Fish brine, vinegar, oil, honey, and fish gravy [morayes] made from fish brine mixed with oil and salt. Rabbi Shimon says: Even they are subject to prohibition due to exposure. And Rabbi Shimon said: I once saw a snake that drank fish brine in Tzaidan. The Rabbis said to him: That snake was strange, i.e., it behaved differently than other snakes, and one does not bring a proof from strange creatures.

אמר לו רבא לרנב״י: הודה לי לפחות בציר שאין בו דין גילוי, שהרי רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע והרבנן, כשהיה להם משקה מגולה, היו זורקים אותו לתוך ציר (שחריפותו מבטלת את ארס הנחש) — משמע שהציר עצמו אינו אסור. אמר לו רנב״י: הודה לי לפחות בדבש שאסור משום גילוי, שהרי ר׳ שמעון בן אלעזר עומד כדעת ר׳ שמעון, כדתניא: וכן היה ר׳ שמעון בן אלעזר אוסר בדבש.

Rava said to Rav Naḥman bar Yitzḥak: Concede to me, at least, with regard to fish brine that it is not prohibited by exposure, as when Rav Pappa and Rav Huna, son of Rabbi Yehoshua, and the Sages would have a case of exposure of some liquid, they would cast it into fish brine. The sharpness of the brine neutralizes the snake venom. Accordingly, just as the halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Shimon with regard to fish brine, so too it is not in accordance with his opinion with regard to honey. Rav Naḥman bar Yitzḥak said to him: Concede to me, at least, with regard to honey that it is prohibited by exposure, as Rabbi Shimon ben Elazar held in accordance with the opinion of Rabbi Shimon. As it is taught in a baraita: And likewise, Rabbi Shimon ben Elazar would deem exposed honey prohibited.

חוזרים לעניין החלב הסותם. אמר רב נחמן: חלב העשוי כמין כובע (מורם ואינו צמוד) אינו סותם נקב, אף שהוא מותר באכילה. והיכן הוא? יש אומרים: גרגירי החלב שעל פי הטבעת (כרכשא), שאם ניקבו טריפה; ויש אומרים: הקרום שסביב הלב (טרפש הלב), שאם ניקב לחללו טריפה.

The Gemara returns to the initial discussion with regard to fats and perforations: Rav Naḥman says: Permitted fat that is made like a hat does not effectively seal a perforation, even though it is permitted for consumption. The Gemara clarifies: Where is this fat? Some say it is the grains of fat found on the rectum, which, if perforated, renders the animal a tereifa. And some say that it is the membrane surrounding the heart, which, if perforated to the chambers, renders the animal a tereifa.

אמר רבא: שמעתי מרב נחמן שני חלבים שעל הקיבה — ״חימצא״ ו״בר חימצא״ (בנה של חימצא) — אחד סותם נקב ואחד אינו סותם, ואיני יודע איזה מהם. רב הונא בר חיננא ורב הונא בריה דרב נחמן אמרו: בר חימצא סותם, חימצא אינו סותם. אמר רב טבות: וסימנך — יפה כוח הבן מכוח האב (הבן — בר חימצא — חזק יותר).

§ Rava said: I heard from Rav Naḥman about two fats found on the abomasum, in different places. One is called the ḥimtza and one the bar ḥimtza, meaning: Son of ḥimtza. One effectively seals a perforation of the abomasum, and one does not effectively seal a perforation of the abomasum. But I do not know which of them is which. Rav Huna bar Ḥinnana and Rav Huna, son of Rav Naḥman, said: The bar ḥimtza seals; the ḥimtza does not seal. Rav Tavot said: And your mnemonic is: The power of the son is greater than the power of the father.

ומבררים: איזה הוא ה״חימצא״ ואיזה ה״בר חימצא״? בוא ושמע ממה שאמר רב נחמן (על אחד מהחלבים): הם — בני ארץ ישראל — אוכלים אותו, ומחשיבים אותו מותר באכילה,

The Gemara asks: Which is the ḥimtza and which is the bar ḥimtza? The Gemara suggests: Come and hear proof from that which Rav Naḥman says with regard to one of the fats on the abomasum. Can it be that they, the residents of Eretz Yisrael, eat it, considering it permitted for consumption,

ולנו — בני בבל — לא רק שאסור באכילה, אלא אף אינו סותם נקב? לא ייתכן שחלב זה אסור מן התורה אם בני ארץ ישראל אוכלים אותו; ואף שאנו מחמירים באכילתו, עדיין ייתכן שהוא סותם את הנקב.

and to us, the residents of Babylonia, not only is it forbidden but it also does not seal a perforation? It cannot be that this fat is forbidden by Torah law if they permit it for consumption. Even though we are stringent with regard to its consumption, we may still maintain that it effectively seals a perforation.

הקיבה עשויה כמין קשת: הצד החיצוני מעוקל כקשת (״אקשתא״), והצד הפנימי ישר כמיתר (״אייתרא״). החלב שעל הקשת — לכל הדעות, אף בני ארץ ישראל, אסור באכילה, וזהו ה״חימצא״ שאינו סותם. כי נחלקו — בחלב שעל המיתר: בני ארץ ישראל מתירים ובני בבל אוסרים, ובו אמר רב נחמן שאף בני בבל יודו שסותם, וזהו ה״בר חימצא״.

The Gemara explains: The abomasum is shaped like a bow. The side facing outward is curved like the bow itself, while the side facing inward is flat and straight like the bowstring. With regard to the fat that is on the bow, everyone agrees, even the residents of Eretz Yisrael, that it is forbidden for consumption. This fat, then, is the ḥimtza, which does not seal a perforation according to Rav Naḥman. When they disagree, it is with regard to the fat that is on the bowstring. The residents of Eretz Yisrael permit it for consumption, while those of Babylonia prohibit it. According to Rav Naḥman, the residents of Babylonia should concede that it is nevertheless an effective seal. This, then, is the bar ḥimtza.

יש אומרים בהיפך: החלב שעל המיתר (״אייתרא״) — לכל הדעות מותר, וזהו ה״בר חימצא״ הסותם. כי נחלקו — בחלב שעל הקשת (״אקשתא״): בני ארץ ישראל מתירים ובני בבל אוסרים, וזהו ה״חימצא״.

There are those who say that with regard to the fat that is on the bowstring, everyone agrees that it is permitted. This, then, is the bar ḥimtza. When they disagree, it is with regard to the fat that is on the bow. The residents of Eretz Yisrael permit it, but the residents of Babylonia prohibit it. This, then, is the ḥimtza.

וזה שאמרנו שבני ארץ ישראל מתירים את החלב שעל המיתר — באופן זה: כדברי רב אויא בשם ר׳ אמי — ״מקמצין״, כלומר קומצים ונוטלים את שכבת החלב העליונה (שהיא האסורה מן הפסוק ״כל החלב אשר על הקרב״), והשאר מותר. וכן אמר ר׳ ינאי משום זקן אחד: מקמצין. אמר רב אויא: עמדתי לפני ר׳ אמי, קמצו את החלב ונתנו לו את השאר, ואכל.

The Gemara adds: When it was stated that only the residents of Eretz Yisrael permit the fat on the bowstring for consumption, this means that they would eat it in a manner like that which Rav Avya says that Rabbi Ami says: One takes a handful of the fat that lies above the fat on the bowstring, since this is the fat prohibited by the verse: “And all the fat that is upon the innards” (Leviticus 3:3), and the rest is permitted for consumption. And so says Rabbi Yannai, also a resident of Eretz Yisrael, in the name of a certain elder: One takes a handful. Rav Avya said: I was standing before Rabbi Ami. The people there took a handful of the fat on the bowstring and gave him the remaining fat, and he ate from it.

משמשו של ר׳ חנינא (מארץ ישראל) עמד לפניו, ואמר לו ר׳ חנינא: קמוץ ותן לי לאכול. ראה ר׳ חנינא שהמשמש מהסס (כי כבבלי החמיר באותו חלב), אמר לו: בבלי אתה ורגיל לאסור את כל החלב הזה — אם כן חתוך והשלך את הכול.

The Gemara relates: The attendant of Rabbi Ḥanina was standing before Rabbi Ḥanina, a resident of Eretz Yisrael. Rabbi Ḥanina said to him: Take off a handful from that fat on the bowstring and give me the rest so that I will eat from it. Rabbi Ḥanina saw that the attendant was hesitating, so he said to him: You are a Babylonian and usually consider all of this fat forbidden. If so, cut off all the fat and throw it away.