מפת הסוגיא — חולין מ״גSugya map — Chullin 43

אמר עולא: שמונה מיני טרפות נאמרו למשה בסיני, וכל הטרפות נכללות בהם: נקובה, פסוקה, נטולה, חסרה, קרועה, דרוסה, נפולה ושבורה. והרשימה באה למעט ״לקותא״ — איבר שלקה — שהזכיר רכיש בר פפא, שאינה טריפה לדעת עולא.

§ Ulla says: Eight types of tereifot were stated to Moses at Sinai, and all the cases mentioned in the Mishna and elsewhere fall into these categories: An animal whose organ was perforated or severed, removed or missing a piece, one that was torn or clawed by wild animals, or that fell or was broken. The Gemara notes: This list is compiled to the exclusion of a diseased organ, which Rakhish bar Pappa mentioned with regard to a kidney. Ulla does not deem this a tereifa.

אמר חייא בר רבא: שמונה טרפות יש בקטגוריית ״נקובה״. ואם תאמר תשע — שהרי נשנתה גם מרה שניקבה — דין המרה שנוי רק בשיטת ר׳ יוסי בר׳ יהודה, דעת יחיד; דתניא: ניקבה הקיבה או ניקבו הדקין — טריפה; ר׳ יוסי בר׳ יהודה אומר: אף ניקבה המרה.

Ḥiyya bar Rava says: There are eight tereifot in the category of a perforated organ: A perforated gullet, brain membrane, heart, lung, abomasum, intestine, inner rumen, and reticulum or omasum that was perforated to the outside. If you say that there are nine, because a perforated gallbladder is also mentioned in the mishna, one can say that with regard to the gallbladder, only Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, teaches it, and it is the opinion of an individual. As it is taught in a baraita: If the abomasum was perforated, or the intestines were perforated, it is a tereifa. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: Even if the gallbladder was perforated it is a tereifa.

(הלכות, חבר, כזית, מרה, קורקבן — סימן לזכירת מימרותיו של ר׳ יצחק בר׳ יוסף שלהלן.)

§ The Gemara provides a mnemonic for the following statements of Rabbi Yitzḥak, son of Rabbi Yosef: Halakhot, friend, olive-bulk, gallbladder, and gizzard.

אמר ר׳ יצחק בר׳ יוסף בשם ר׳ יוחנן: הלכה כר׳ יוסי בר׳ יהודה — שמרה שניקבה טריפה.

Rabbi Yitzḥak, son of Rabbi Yosef, says that Rabbi Yoḥanan disagrees with the statement of Ḥiyya bar Rava and says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, that a perforated gallbladder renders the animal a tereifa.

ועוד אמר ר׳ יצחק בר׳ יוסף בשם ר׳ יוחנן: מה השיבו חבריו לר׳ יוסי בר׳ יהודה? מהפסוק באיוב ״ישפוך לארץ מררתי״ — ואיוב עדיין חי; משמע שאפשר לחיות במרה שניקבה! אמר להם: אין מזכירין מעשה ניסים; שאם לא תאמר כך — ״יפלח כליותי ולא יחמול״, וכי מי שנפלחו כליותיו חי? אלא הנס שונה, שנאמר לשטן ״רק את נפשו שמור״. אף כאן — נס שונה, ואין מביאים ממנו ראיה.

And Rabbi Yitzḥak, son of Rabbi Yosef, says that Rabbi Yoḥanan says: What did the friends of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, respond to him? They responded that Job said: “He pours out my gall upon the ground” (Job 16:13), and yet Job was still alive. Evidently, one with a perforated gallbladder can live. Rabbi Yosei said to them: Job was kept alive by a miracle, and one does not mention miraculous acts as proof for a general ruling. As, if you do not say so, then the other phrase in the verse: “He cleaves my kidneys asunder, and does not spare,” is problematic. Does one with cleaved kidneys live? Rather, a miracle is different, as it is written that God said to Satan with regard to Job: “Only spare his life” (Job 2:6). Under natural circumstances, Job should have died from his injuries, but in this case he was kept alive by a miracle. Here too, with regard to the gallbladder, one must say that a miracle is different, and one cannot bring proof from it.

ועוד אמר ר׳ יצחק בר׳ יוסף בשם ר׳ יוחנן: הלכה כדברי האומר שאם ניטל הכבד ונשתייר ממנו כזית — כשרה.

And Rabbi Yitzḥak, son of Rabbi Yosef, says that Rabbi Yoḥanan says: The halakha is in accordance with the statement of the one who says that if the liver of an animal was removed but one olive-bulk of it remains, it is kosher.

ושואלים: וכי אמר ר׳ יוחנן כך? והרי אמר רבה בר בר חנה בשם ר׳ יוחנן: הלכה כסתם משנה, ושנינו: ״ניטלה הכבד ולא נשתייר הימנה כלום״ — הא נשתייר משהו, כשרה, אף על פי שאין בו כזית! ומשיבים: אמוראים הם, ונחלקו אליבא דר׳ יוחנן — אם אמר שהלכה לעולם כסתם משנה.

The Gemara asks: And does Rabbi Yoḥanan really say this? But doesn’t Rabba bar bar Ḥana say that Rabbi Yoḥanan says: The halakha is always in accordance with an unattributed mishna; and we learned in the mishna: If the liver was removed and nothing remained of it, the animal is a tereifa? One can infer that if any of it remained, the animal is kosher even if what remains does not constitute an olive-bulk. The Gemara responds: They are amora’im, and they disagree with regard to the opinion of Rabbi Yoḥanan as to whether he holds that the halakha is always in accordance with an unattributed mishna.

שאמר ר׳ יצחק בר׳ יוסף בשם ר׳ יוחנן: מרה שניקבה במקום חיבורה לכבד, והכבד סותם את נקבה — כשרה.

The Gemara brings another statement that Rabbi Yitzḥak, son of Rabbi Yosef, says that Rabbi Yoḥanan says: If the gallbladder was perforated in a place where it was adjacent to the liver, and the liver seals the hole, the animal is kosher, even though a perforated gallbladder normally renders the animal a tereifa according to Rabbi Yoḥanan.

ועוד אמר ר׳ יצחק בר׳ יוסף בשם ר׳ יוחנן: ניקב הקורקבן (בשרו) וכיסו — קרומו הפנימי — קיים, כשר.

And Rabbi Yitzḥak, son of Rabbi Yosef, says that Rabbi Yoḥanan says: Even though the mishna on 56a teaches that if a bird’s gizzard was perforated it is a tereifa, if the gizzard was perforated but its inner lining is intact, the bird is kosher.

נשאלה שאלה: ניקב הכיס והקורקבן קיים — מהו? בוא ושמע ממה שאמר רב נחמן: ניקב זה בלא זה — כשר. וכן אמר רבא: שני עורות יש לו לוושט — החיצון אדום והפנימי לבן; ניקב זה בלא זה — כשר. ולמה הוצרך רבא לומר ״חיצון אדום ופנימי לבן״? ללמד שאם נתחלפו הצבעים — טריפה.

A dilemma was raised before the Sages: If the inner lining of the gizzard was perforated, but the flesh of the gizzard is intact, what is the halakha? The Gemara suggests: Come and hear a proof from that which Rav Naḥman said with regard to a perforated gullet: If both its outer and inner lining were perforated, the animal is a tereifa, but if this lining was perforated without that lining being perforated, it is kosher. Similarly, Rava says: The gullet has two linings, the outer red, and the inner white. If this lining was perforated without that lining being perforated, the animal is kosher. The Gemara asks: Why do I need for Rava to state that the outer one is red and the inner one is white? Isn’t this self-evident? The Gemara responds: This teaches that if the two were switched, i.e., the outer lining turned white and the inner red, the animal is a tereifa.

נשאלה שאלה: ניקבו שני העורות זה שלא כנגד זה — מהו? אמר מר זוטרא משמו של רב פפא: בוושט — כשר, בקורקבן — פסול. מתקיף רב אשי: אדרבה, להפך! הוושט, שהבהמה אוכלת בו ופועה בו, מתרחב — מתכווץ ונמתח — ופעמים שהנקבים מזדמנים זה כנגד זה; הקורקבן נח במקומו — כמות שעמד הוא עומד, והנקבים לעולם לא ייפגשו! אמר לו רב אחא בריה דרב יוסף לרב אשי: כך אומרים אנו משמו של מר זוטרא, שאמר משמו של רב פפא — כדבריך.

A dilemma was raised before the Sages: If both linings were perforated, but not adjacent to one another, what is the halakha? Mar Zutra says in the name of Rav Pappa: If this occurred in the gullet, the animal is kosher; but if it occurred in the gizzard, it is unfit for consumption. Rav Ashi objects to this: On the contrary, the gullet, with which the animal eats and calls, is spacious and flexible, and the animal constricts it and stretches it. Since the two linings are not connected to each other, there are times in the course of their movement that the two holes align [demihandezin] with one another, creating a fully aligned perforation. But the gizzard, which is always at rest in place, stands as it always stands. Accordingly, two such perforations will never align. Rav Aḥa, son of Rav Yosef, said to Rav Ashi: So we say in the name of Mar Zutra, that he in fact said in the name of Rav Pappa in accordance with your objection.

ואמר רבה: קרום שעלה מחמת מכה בוושט — אינו קרום, ואינו סותם את הנקב. ועוד אמר רבה: הוושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים, שהעור החיצון אדום ואין אודם של מכה ניכר בו. ושואלים: למאי נפקא מינה — באיזה מקרה נדרשת הבדיקה מבפנים?

§ And Rabba says: A membrane that appeared due to a wound in the gullet, i.e., a scab that covered a perforation, is not considered a membrane that prevents the animal from being rendered a tereifa. And Rabba says: The gullet cannot be inspected from outside to determine whether the animal is a tereifa, since the outer lining itself is red, and therefore reddening due to injury cannot be discerned in it. Rather, it must be inspected from inside, where the lining is white. The Gemara asks: What difference is there as a result of this statement, i.e., in what case must the gullet be checked from the inside?

לבהמה שספק אם נדרסה בציפורני חיה טורפת: אם נדרסה — מאדים הוושט, ולכן יש לבודקו מבפנים, במקום שהוא לבן.

The Gemara responds: The halakha is necessary for a case in which it was uncertain whether an animal was clawed by a predator. If the animal was in fact clawed, the gullet would have become red. Since the outer lining is always red, the gullet must be checked on the inside to ascertain whether it is still white.

מעשה בספק דרוסה שבאה לפני רבה, והיה רבה בודק את הוושט מבחוץ. אמר לו אביי: והרי מר הוא שאמר — אין לוושט בדיקה אלא מבפנים! הפך רבה את הוושט ובדקו, ונמצאו עליו שתי טיפות דם — וטרפהּ. ומעירים: רבה לא שכח את דינו — לחדד את אביי נתכוון.

The Gemara recounts the case of a certain animal concerning which it was uncertain whether it was clawed by a predator, which came before Rabba. Rabba was checking its gullet from the outside. Abaye said to him: But isn’t it you, Master, who says: The gullet may be inspected only from the inside? Rabba turned over the gullet and checked it from the inside, and found on it two drops of blood, and deemed it a tereifa due to clawing. The Gemara notes: And Rabba as well desired only to sharpen Abaye by inducing him to ask. He did not forget his own statement.

אמר עולא: ישב לו קוץ בוושט (ולא ניקב העור החיצון) — אין חוששין שמא ניקב קודם והבריא (העלה קרום), והבהמה כשרה.

Ulla says: If a thorn sat in the animal’s gullet but did not perforate the outer lining, one need not be concerned that perhaps it perforated the outer lining beforehand and the perforation healed and a scab formed over it, in which case the animal would be a tereifa, as stated above. Rather, one assumes that the thorn never perforated the outer lining and the animal is kosher.

(דרס, חתיכות, בסכין, טמאה — סימן לארבע הקושיות שלהלן על דברי עולא.)

The Gemara provides a mnemonic for the following questions with regard to Ulla’s statement: Clawed, pieces, with a knife, ritually impure.

ושואלים: ולעולא — במה שונה הדבר מספק דרוסה, שחוששים לה ובודקים? ומשיבים: עולא לשיטתו — סובר שאין חוששין לספק דרוסה.

The Gemara asks: But according to Ulla, given that this is a case of uncertainty, in what way is it different from a case of uncertainty as to whether an animal was clawed, where the animal must be checked and cannot be presumed kosher? The Gemara responds: Ulla holds that one need not be concerned with regard to an uncertainty as to whether the animal was clawed.

ושואלים: ובמה שונה משתי חתיכות, אחת של חֵלב (אסור) ואחת של שומן (מותר), שאכל אחת מהן ואינו יודע איזו — שמביא אשם תלוי? ומשיבים: התם איתחזק איסורא — שם הוחזק איסור, שאחת מהן ודאי אסורה; כאן אין חזקת איסור.

The Gemara asks: And in what way is this case different from a case where there were two pieces of fat before a person, one of forbidden fat and one of permitted fat, and the person ate one piece but does not know which one, where the halakha is that one must bring a provisional guilt offering due to the possibility that he consumed forbidden fat? Evidently, one may not presume that an item is permitted in a case of uncertainty. The Gemara responds: There, one finds a presumption of prohibition, since one of the pieces is certainly prohibited. Here, with regard to the thorn, there is no presumption of prohibition.

ושואלים: ובמה שונה מהשוחט בסכין בדוקה ונמצאת פגומה לאחר השחיטה — שהבהמה אסורה, אף שספק אם נפגמה קודם השחיטה? ומשיבים: התם נולדה ריעותא בסכין עצמה, וחוששים שנפגמה כבר קודם; כאן דופן הוושט שלם לפנינו.

The Gemara asks: And in what way is the case of the thorn different from the case of one who slaughters with a knife that was previously checked for flaws but was then found to be notched after the slaughter? In that case, it is uncertain whether the notch existed at the time of slaughter, yet the animal is prohibited. The Gemara responds: There, a deficiency was born in the knife. Accordingly, one must be concerned that it was notched beforehand as well. By contrast, the wall of the gullet is currently intact, and one may therefore presume that it was intact beforehand as well.

ושואלים: ובמה שונה מספק טומאה ברשות היחיד, שספקו טמא? ומשיבים: ולטעמיך — נדמה אותו לספק טומאה ברשות הרבים, שספקו טהור! אלא התם הלכה למדוה מסוטה, ואין למדים ממנה למקומות אחרים.

The Gemara asks: And in what way is this case different from an uncertainty with regard to ritual impurity in a private domain, whose uncertainty is presumed impure? The Gemara responds: But according to your reasoning, let us compare it instead to uncertainty with regard to impurity in a public domain, whose uncertainty is presumed pure. Rather, there, with regard to the presumption of impurity in a private domain and purity in a public domain, the Sages learned this halakha through tradition from the halakha of a woman suspected by her husband of having been unfaithful [sota]. Therefore, one cannot extend it to other cases.

ישב אחד מן החכמים לפני רב כהנא ואמר: ״נמצאת״ נאמר — קוץ שנמצא רפוי בוושט הוא שאין חוששין לו, אבל ״ישב״ — ננעץ בדופן — חוששים. אמר להם רב כהנא: אל תשמעו לו; ״ישב״ נאמר — ואף בו אין חוששין; אבל ״נמצאת״ — לא הוצרך עולא לאומרו כלל, שכל חיות הבר אוכלות קוצים ומצויים הם בוושט בלא חשש.

The Gemara relates that one of the Sages was sitting before Rav Kahana, and he was sitting and saying: It was stated that one need not be concerned that the thorn perforated the linings of the gullet only if it was found loose inside the gullet. But if it sat embedded in the gullet wall, we must be concerned that the outer lining was perforated and later healed, rendering the animal a tereifa. Rav Kahana said to the other Sages: Do not listen to him. Rather, it was stated that one need not be concerned about a possible perforation if the thorn sat embedded in the gullet wall. But in a case where it was simply found there loose, it was not necessary for Ulla to say that the animal is kosher, since all animals that live outside eat thorns, and it is reasonable to expect to find them in the gullet without presuming injury.

נאמר: תורבץ הוושט (כניסת הוושט מבית הבליעה) שניקב — רב אמר: במשהו, ושמואל אמר: ברובו. רב אמר במשהו — לפי שמקום שחיטה הוא ודינו כוושט; ושמואל אמר ברובו — לפי שאינו מקום שחיטה ואינו כוושט.

§ The mishna teaches that if the gullet was perforated, the animal is a tereifa. It was stated: In a case where the entrance [turbatz] of the gullet from the pharynx was perforated, Rav says: The animal is a tereifa if any part of the gullet was perforated. And Shmuel says: It is a tereifa only if its majority was perforated. Rav says: If any part was perforated, because he holds that the entrance of the gullet is a location fit for slaughter and is therefore considered part of the gullet. And Shmuel says: If its majority was perforated, because he holds that it is not a location fit for slaughter and is not considered part of the gullet.

ומבררים: איזהו תורבץ הוושט? אמר מרי בר מר עוקבא בשם שמואל: כל שחותכו ומתרחב — זהו תורבץ הוושט; חותכו ועומד במקומו — זהו הוושט עצמו. אמר להם רב פפי: מר — והוא רב ביבי בר אביי — לא אמר כך, אלא: כל שחותכו ועומד במקומו — זהו תורבץ הוושט; ואיזהו הוושט עצמו? כל שחותכו ומתכווץ. יונה אמר בשם ר׳ זירא: התורבץ הוא המבלעתא (בית הבליעה הסמוך לוושט). וכמה שיעורו? אמר רב אויא: פחות מאורך שעורה ויותר מאורך חיטה.

The Gemara clarifies: Which area is the entrance of the gullet? Mari bar Mar Ukva said that Shmuel said: All of the area that widens outward when cut along its width, this is the entrance of the gullet; all the area that remains in place when cut, this is the gullet itself. Rav Pappi said to them: Master did not say so. And who is that Master? It is Rav Beivai bar Abaye. Rather, he said that all of the area that remains in place when cut, this is the entrance of the gullet. But which area, then, is the gullet itself? It is all of the area that constricts when cut and closes inward. The Sage Yona says in the name of Rabbi Zeira: The entrance of the gullet is only the area of the throat immediately bordering the gullet. And how much of the throat qualifies as the entrance of the gullet? Rav Avya said: Less than the length of a barley kernel and more than the length of a wheat kernel.

מעשה בשור של בני רב עוקבא, שהתחילה בו השחיטה בתורבץ הוושט ונגמרה בוושט. אמר רבא: מטיל אני עליו את חומרות רב ואת חומרות שמואל — וטורפו אני.

The Gemara relates an incident involving a certain bull that belonged to the sons of Rav Ukva, where its slaughter began with a small incision in the entrance of the gullet and concluded in its majority in the gullet. Rava said: I impose upon it the stringencies of Rav and the stringencies of Shmuel, and deem it a tereifa.

כיצד? חומרת רב — שאמר במשהו, ותחילת החתך בתורבץ פוסלת. והרי רב אמר שמקום שחיטה הוא, ותהא זו תחילת שחיטה כשרה! — בזה כשמואל, שאמר לאו מקום שחיטה הוא. ואם כשמואל — הרי אמר ברובו! — בזה כרב, שאמר במשהו.

I impose the stringencies of Rav, as Rav said: The animal is a tereifa if any part of the entrance of the gullet was perforated before slaughter. Such is the case here, since the incision began in the entrance of the gullet. Perhaps one will ask: But doesn’t Rav say that the entrance of the gullet is a location fit for slaughter, in which case the initial incision should be considered the beginning of the act of slaughter? To this I will respond: I hold in accordance with the opinion of Shmuel, who says that it is not a location fit for slaughter. If one asks: If I hold in accordance with the opinion of Shmuel, doesn’t he say: It is a tereifa only if it was perforated in its majority? To this I will respond: I hold in accordance with the opinion of Rav, who says: If any part was perforated. Consequently, I deem the animal a tereifa.

נתגלגל הדבר והגיע לפני ר׳ אבא. אמר להם: השור — בין לרב בין לשמואל מותר; לכו אמרו לבנו של רב יוסף בר חמא (הוא רבא) שישלם את דמי השור לבעליו, שהטריפו שלא כדין.

The Gemara relates that the matter circulated, and it came before Rabbi Abba, who said to his students: This bull is permitted for consumption, both according to Rav, who holds that the entrance of the gullet is a location fit for slaughter, and according to Shmuel, who holds that it is not a tereifa unless it is perforated in its majority. Therefore, go tell the son of Rav Yosef bar Ḥama, i.e., Rava, that he is to pay the value of the bull to its owner, since he improperly deemed it a tereifa.

אמר מר בריה דרבינא: מקשה אני קושיה ניצחת כלפי ״שונאו של רבא״ (לשון נקייה — רבא עצמו) מברייתא: לעולם הלכה כדברי בית הלל; והרוצה לעשות כדברי בית שמאי — עושה, כדברי בית הלל — עושה. הנוהג מקולי בית שמאי ומקולי בית הלל — רשע;

Mar, son of Ravina, said: I offer a conclusive refutation to the enemies of Rava, a euphemism for Rava himself, from a baraita: The halakha is always in accordance with the statement of Beit Hillel, but one who wishes to act in accordance with the statement of Beit Shammai may do so, and one who wishes to act in accordance with the statement of Beit Hillel may do so. But if one wishes to adopt both the leniencies of Beit Shammai and also the leniencies of Beit Hillel, he is a wicked person.

והנוהג מחומרי בית שמאי ומחומרי בית הלל — עליו הכתוב אומר ״הכסיל בחושך הולך״. אלא או כבית שמאי — כקוליהם וכחומריהם, או כבית הלל — כקוליהם וכחומריהם.

And one who wishes to adopt both the stringencies of Beit Shammai and the stringencies of Beit Hillel, with regard to him the verse states: “The fool walks in darkness” (Ecclesiastes 2:14). Rather, one should act either in accordance with Beit Shammai, following both their leniencies and their stringencies, or in accordance with Beit Hillel, following both their leniencies and their stringencies.

ומקשים על הברייתא עצמה: גופה קשיא — אמרת ״לעולם הלכה כדברי בית הלל״, וחזר ושנה ״והרוצה לעשות כדברי בית שמאי יעשה״!

The Gemara objects to the wording of the baraita: This baraita itself is difficult. First you say that the halakha is always in accordance with the statement of Beit Hillel, and then you teach that one who wishes to act in accordance with the statement of Beit Shammai may do so.

ומתרצים: לא קשיא — כאן, שהרוצה יעשה, קודם שיצאה בת קול והכריזה שהלכה כבית הלל; כאן — לאחר בת קול.

The Gemara responds: This is not difficult. Here, the statement that a person may act as he wishes was made before the Divine Voice emerged and announced that the halakha is always in accordance with Beit Hillel. There, the statement that the halakha is always in accordance with Beit Hillel was made after the Divine Voice issued this ruling.

ואם תרצה אמור: אף לאחר בת קול, והברייתא כר׳ יהושע, שאמר: אין משגיחין בבת קול — ולדבריו עדיין לא הוכרעה מחלוקת בית שמאי ובית הלל.

And if you wish, say instead that even the statement that a person may act as he wishes was made after the Divine Voice announced that the halakha is in accordance with Beit Hillel, and this statement is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua, who says: One disregards a Divine Voice that attempts to intervene in matters of halakha. According to him, the dispute between Beit Shammai and Beit Hillel has not yet been decided.

ומסכמים: מכל מקום קשיא — על רבא, שצירף שתי חומרות סותרות.

The Gemara notes: In any case, Rava’s ruling is difficult. How could he rule in accordance with two contradictory stringencies in order to deem the animal a tereifa?

אמר רב טבות: רבא — כולה כרב עשאה. שכאשר בא רמי בר יחזקאל אמר: אל תשמעו לכללים הללו שכלל יהודה אחי משמו של רב! כך אמר רב: וושט — נתנו בו חכמים שיעור לשחיטה; מכלל שתורבץ הוושט לאו מקום שחיטה הוא — ואף על פי כן אמר שנטרף במשהו. נמצא שאין בדברי רבא צירוף סותר כלל.

Rav Tavut said: Rava acted entirely in accordance with the opinion of Rav. As when Rami bar Yeḥezkel came, he said: Do not listen to those principles that Rav Yehuda, my brother, formulated in the name of Rav. Although Rav holds that a perforation of any part of the entrance of the gullet renders an animal a tereifa, this is not because it is a location fit for slaughter. Rather, this is what Rav said: The Sages gave a measure defining the portion of the gullet that is valid for slaughter. By inference, one learns that the entrance of the gullet is not a location fit for slaughter. And nevertheless, he says that a perforation in any amount renders the animal a tereifa.

אגב השיעור שנתנו חכמים שואלים: למעלה — עד היכן מקום השחיטה בוושט? אמר רב נחמן: עד כדי תפיסת יד — שיישאר מקום אחיזה ביד. למטה עד כמה? אמר רב נחמן בשם רבה בר אבוה: עד כדי שישעיר — עד המקום שבו נעשה הוושט שעיר, סמוך לכרס.

Since it was mentioned that the Sages gave a measure defining the portion of the gullet that is valid for slaughter, the Gemara asks: How far up the gullet is the upper boundary for valid slaughter? Rav Naḥman said: It is until the point that there remains only sufficient space for a hand to grip the gullet. The Gemara asks: How far down is the lower boundary? Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said: Until the gullet becomes hairy, i.e., until the opening of the rumen, whose lining is hairy.

ותוהים: איני?! והרי אמר רבינא בשם גניבא משמו של רב: טפח בוושט הסמוך לכרס — זהו ״הכרס הפנימי״. ואם כן אמאי מותר לשחוט עד שישעיר? כששוחט בטפח התחתון — בכרס הוא שוחט, ושחיטתו פסולה!

The Gemara asks: Is that so? But doesn’t Ravina say that Geneiva says in the name of Rav: The lowermost handbreadth in the gullet, adjacent to the rumen, this is the inner rumen? If so, why does Rav Naḥman permit slaughter until the opening of the rumen? When one slaughters within the bottom handbreadth, he is slaughtering in the rumen, and his slaughter should be invalid.

ומשיבים: אמור כך — טפח בכרס הסמוך לוושט, זהו הכרס הפנימי; אבל סוף הוושט עצמו מקום שחיטה הוא. ואם תרצה אמור: כשאמר רב — בשור אמר, שמשעיר יותר, ושערות מצויות אף בטפח התחתון של הוושט עצמו; אבל בשאר בהמות כל הוושט התחתון מקום שחיטה.

Rather, say that Rav’s statement should be amended, as follows: The uppermost handbreadth in the rumen, adjacent to the gullet, this is the inner rumen, which is not a valid location for slaughter. By contrast, the lowermost handbreadth of the gullet is a valid location for slaughter. And if you wish, say instead that when Rav says that the lowermost handbreadth of the gullet is considered the rumen, he is referring specifically to a bull, which is especially hairy, and hairs appear even within the lowermost handbreadth of the gullet itself. By contrast, in other animals, the entire lower gullet is a valid location for slaughter.