מפת הסוגיא — יומא פ״בSugya map — Yoma 82

משנה: אין מצערים את הקטנים במניעת אוכל ביום הכיפורים; אבל מחנכים אותם שנה או שנתיים לפני שיגיעו לגיל המצוות, על ידי צום חלקי של שעות, כדי שיתרגלו לקיים מצוות.

MISHNA: With regard to the children, one does not afflict them by withholding food on Yom Kippur; however, one trains them one year before or two years before they reach majority, by means of a partial fast lasting several hours, so that they will be accustomed to fulfill mitzvot.

גמרא: הגמרא מדקדקת בלשון המשנה — אם כבר אמרה שמחנכים שנתיים לפני, פשיטא שמחנכים שנה לפני, ולשון זו מיותרת. רב חסדא: לא קשיא — ״שנה לפני״ נאמר בילד חלוש (שמחנכים אותו רק שנה), ו״שנתיים לפני״ בילד בריא.

GEMARA: The Gemara asks about the wording of the mishna: Since it is stated that one trains children two years before their maturity, is it necessary to say that one trains them one year before? This expression in the mishna is superfluous. Rav Ḥisda said: This is not difficult. This statement that one trains children one year before their maturity is referring to a feeble child; that statement that one trains children two years before their maturity is referring to a healthy child.

רב הונא: ילד בריא בן ח׳-ט׳ מחנכים לצום שעות; בן י׳-י״א משלימים את כל הצום מדרבנן; בן י״ב משלימים מדאורייתא — בבת, שמתחייבת במצוות בגיל י״ב. רב נחמן: בן ט׳-י׳ לשעות; בן י״א-י״ב מדרבנן; בן י״ג מדאורייתא — בבן. ר׳ יוחנן: אין חיוב השלמה מדרבנן כלל; בן י׳-י״א לשעות, ובן י״ב הבת משלימה מדאורייתא.

Rav Huna said: One trains a healthy child of eight years and nine years to fast for several hours; at ten years and eleven years, they complete the fast by rabbinic law; at twelve years they complete the fast by Torah law. This applies to girls who reach maturity and become obligated in mitzvot at age twelve. And Rav Naḥman said: At nine years and ten years one trains them to fast for several hours; at eleven and twelve years they complete the fast by rabbinic law; at thirteen years they complete the fast by Torah law. This applies to boys. And Rabbi Yoḥanan said: There is no obligation with regard to children completing the fast by rabbinic law. Rather, at ten and eleven years, one trains them to fast for several hours; and at twelve years girls are obligated to complete their fast by Torah law.

למדנו במשנה: אין מענים את התינוקות, אבל מחנכים שנה ושנתיים קודם. ניחא לרב הונא ולרב נחמן, הסוברים שיש חיוב השלמה מדרבנן בשנה־שנתיים שלפני הגיל: ״שנה לפני״ — בחלוש (חייב להשלים שנה אחת מדרבנן), ו״שנתיים לפני״ — בבריא (חייב להשלים שנתיים מדרבנן).

§ We learned in the mishna: With regard to the children, one does not afflict them by withholding food on Yom Kippur; however, one trains them for one year before or two years before they reach maturity. Granted, this makes sense according to the opinion of Rav Huna and Rav Naḥman, who hold that for one or two years before reaching maturity there is a rabbinic law requiring children to complete the fast. The mishna that states one year before or two years before should be understood as follows: A feeble child is obligated to complete the fast on Yom Kippur in the year before reaching maturity by rabbinic law, and a healthy child is obligated to complete the fast on Yom Kippur in the two years before reaching maturity by rabbinic law (Vilna Gaon).

אבל לר׳ יוחנן, שאין השלמה מדרבנן — קשה, מהי החלוקה לשנה ושנתיים? ר׳ יוחנן משיב: ״שנה או שתים״ אינו על שתי שנים שלפני הגיל, אלא על השנה הסמוכה לפירקן (גיל המצוות) בלבד — בריא מחנכים שנתיים, חלוש שנה.

But according to Rabbi Yoḥanan, who holds that there is no rabbinic law to complete the fast, this is difficult. In his opinion, what is the difference between one year before and two years before? Rabbi Yoḥanan could have said to you: What is the meaning of one year or two years? One year is referring not to the year before the year preceding their maturity, i.e. the two years preceding it, but actually to the year preceding their maturity. The phrase: One or two years, indicates that there is a difference between those who are required for one year and those who required for two, which depends on their health: The healthy child is required to fast two years, but one year is sufficient for a feeble child.

בוא ושמע מברייתת רבה בר שמואל: מחנכים שנה (לחלוש) או שתים (לבריא) סמוך לפירקן. ניחא לר׳ יוחנן (״סמוך לפירקן״ כדבריו), אך קשה לרב הונא ולרב נחמן הסוברים שיש שנה נוספת של השלמה מדרבנן! משיבים רבנן: גם ה״חינוך״ שבברייתא היינו השלמה — שזמן ההשלמה מדרבנן לבריא הוא שנתיים לפני פרקו.

Come and hear that which Rabba bar Shmuel taught in a baraita: With regard to children, one does not afflict them by withholding food on Yom Kippur; however, one trains them one year for a feeble child or two years for a healthy child preceding their maturity. Granted, according to the opinion of Rabbi Yoḥanan, this works out well; but according to Rav Huna and Rav Naḥman, who say that there is an additional year that one is required to complete the fast according to rabbinic law, this is difficult. The Rabbis could say to you: What is this training that is also taught there? It is referring to fasting a complete day, which is required by rabbinic law. By rabbinic law, the time of completing the fast for a healthy child is two years before he reaches maturity.

קושיא: וכי קוראים ל״חינוך״ השלמה? והרי חינוך הוא קיום חלק מן המצוה — שנינו בברייתא: איזהו חינוך? היה רגיל לאכול בשעה השנייה — מאכילים אותו בשלישית; בשלישית — מאכילים אותו ברביעית. רבא בר עולא: שני סוגי חינוך הם — חינוך קטנים לדחות מעט את האכילה, וחינוך גדולים שהוא הרגל לצום יום שלם.

The Gemara asks: And is training called completion? Doesn’t training mean that the child performs only part of the mitzva? Wasn’t it taught explicitly in a baraita: What is training? If the child was accustomed to eat every day at the second hour of the day, one feeds him at the third hour, so he will begin to understand the concept of affliction. If he was accustomed to eat at the third hour, one feeds him at the fourth hour. Rava bar Ulla said: This is not difficult; these are two different types of training. There is training of small children to wait slightly longer before eating, and training of older children, in which one habituates them to fasting a full day.

משנה: עוברה שהריחה אוכל ונתאוותה לו — מאכילים אותה עד שתתיישב דעתה, שמא תסתכן. חולה הזקוק לאוכל מפני סכנה — מאכילים אותו על פי רופאים בקיאים שקובעים שהוא צריך; ואם אין שם בקיאים — מאכילים אותו על פי עצמו, עד שיאמר ״די״.

MISHNA: With regard to a pregnant woman who smelled food and was overcome by a craving to eat it, one feeds her until she recovers, as failure to do so could lead to a life-threatening situation. If a person is ill and requires food due to potential danger, one feeds him according to the advice of medical experts who determine that he indeed requires food. And if there are no experts there, one feeds him according to his own instructions, until he says that he has eaten enough and needs no more.

גמרא: שנו חכמים — עוברה שהריחה בשר קודש או בשר חזיר ונתאוותה לו: תוחבים קיסם דק ברוטב של אותו דבר ומניחים על פיה. נתיישבה דעתה — מוטב; ואם לאו — מאכילים אותה את הרוטב עצמו; ואם לאו — את השומן עצמו. שכן אין דבר העומד בפני פיקוח נפש, חוץ מעבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.

GEMARA: The Sages taught in a baraita: With regard to a pregnant woman who smelled consecrated meat or pig meat and craved those specific foods, one inserts a thin reed into the juice of that item and places it on her mouth. If her mind become settled with that, it is well. And if not, one feeds her the gravy itself of that forbidden food. If her mind becomes settled with that, it is well. And if not, one feeds her the fat of the forbidden food itself, as there is no halakha that stands in the way of saving a life except for the prohibitions against idol worship, and forbidden sexual relationships, and bloodshed.

מניין שעבודה זרה דוחה אף פיקוח נפש (יהרג ואל יעבור)? כדתניא: ר׳ אליעזר אומר — אם כבר נאמר ״בכל נפשך״ (שתאהב את ה׳ אף במסירות הנפש), למה נאמר ״בכל מאדך״? ואם נאמר ״בכל מאדך״, למה נאמר ״בכל נפשך״? נראה שאחד מהם מיותר.

The Gemara clarifies: With regard to the halakha that the prohibition against idol worship takes precedence over saving one’s life, from where do we derive this? As it was taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: If it is stated: “And you shall love the Lord your God with all your heart, and with all your soul” (Deuteronomy 6:5), why is it stated in the continuation of the verse: “And with all your might” (Deuteronomy 6:5)? And if it is stated: “With all your might,” why is it stated: “With all your soul”? One of these statements appears to be superfluous.

תירוץ: יש אדם שגופו חביב עליו מממונו — לו נאמר ״בכל נפשך״, שימסור אף את נפשו על קדושת השם; ויש אדם שממונו חביב עליו מגופו — לו נאמר ״בכל מאדך״ (בכל ממונך). מכאן שחייב למסור נפשו ולא לעבוד עבודה זרה.

Rather, it is to teach that if there is a person whose body is more beloved to him than his property, therefore it is stated: “With all your soul.” The verse teaches that one must be willing to sacrifice his life to sanctify God’s name. And if there is a person whose property is more beloved to him than his body, therefore it is stated: “With all your might.” Rabbi Eliezer understands the phrase “with all your might” to mean: With all your possessions. Therefore, one must be prepared to forfeit his life rather than be saved through idol worship.

מניין שגילוי עריות ושפיכות דמים נדחים מפני פיקוח נפש (יהרג ואל יעבור)? כדתניא, רבי אומר: על אונס נערה המאורסה נאמר ״כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה״. ולכאורה: מה ענין למדנו מן הרוצח לנערה המאורסה? הרי דין הנערה ידוע, ומה נתחדש בהיקש לרוצח?

§ With regard to the concept that one must surrender his life rather than have forbidden sexual relations or shed blood through murder, from where do we derive this? As it was taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi says: It is stated about the rape of a betrothed woman: “For as when a man rises against his fellow and slays him, even so is this matter” (Deuteronomy 22:26). One might ask: What idea did we learn about a betrothed woman from a murderer? The halakha of a betrothed woman is clear; what new point is learned by comparing it to the halakha of a murderer?

אלא: הדין על הרוצח, שבא ללמד על הנערה, נמצא גם למֵד ממנה. נלמד לשני הכיוונים: מה בנערה המאורסה ניתן להצילה בנפש האנס (הורגים את הרודף) — אף את הנרצח מצילים בנפש הרוצח; ומה הרוצח ״ייהרג ואל יעבור״ (ימות ולא יהרוג אחר) — אף בנערה המאורסה ייהרג ואל יעבור, וכן בכל העריות.

Rather, this halakha about the murderer, which appears to come to teach about the betrothed woman, is found to actually be the subject of teaching. The inference is as follows: Just as with regard to the betrothed woman, permission is given to save her at the cost of the life of her attacker, so too, the murderer may be saved from committing the crime at the cost of his life, i.e., one may save the victim by killing the attacker. Another teaching is derived in the opposite direction, from the case of murder to the case of rape. Just as the murderer is subject to the halakha of let him be killed, and let him not transgress, i.e., one must even allow himself to be killed rather than take the life of another, so too, a man must surrender his life rather than engage in forbidden sexual relations with a betrothed young woman. By inference, the halakha of let him be killed, and let him not transgress, applies to all forbidden sexual relations.

ומניין שהרוצח עצמו ״ייהרג ואל יעבור״? סברה היא: אדם בא לפני רבא ואמר לו — ראש העיר שלי ציווה עליי ״הרוג את פלוני, ואם לא — אהרוג אותך״, מה אעשה? אמר לו רבא: תיהרג ואל תהרוג. מאי חזית — מה ראית שדמך אדום יותר? שמא דמו של אותו אדם אדום יותר; אין לך רשות להרוג חברך כדי להציל את עצמך.

The Gemara asks: And with regard to the murderer himself, from where do we derive this halakha that he should be killed rather than transgress the prohibition against murder? The Gemara answers: It is derived through reason, as it was told: A certain person came before Rava. He said to Rava: The master of the village where I live said to me: Kill so-and-so, and if you do not do so, I will kill you. What should I do? Rava said to him: Let yourself be killed, and you should not kill. Rava reasoned: What did you see to make you think that your blood is redder and more important than his? Perhaps the blood of that man is redder, and he is more important than you. If so, it is logical that one must not kill another person to save himself.

מעשה בעוברה אחת שהריחה ונתאוותה. באו לפני רבי לשאול כיצד לנהוג. אמר להם: לכו ולחשו לה שהיום יום הכיפורים. לחשו לה — ונתיישבה דעתה (פסקה תאוותה). קרא רבי על העובר: ״בטרם אצרך בבטן ידעתיך וגו׳״. יצא ממנה ר׳ יוחנן.

§ With respect to a pregnant woman who smells food, it is told: A certain pregnant woman smelled a food and craved it. Those involved came before Rabbi Yehuda HaNasi to ask how to proceed. He said to those who were inquiring: Go and whisper to her that today is Yom Kippur. They whispered to her, and this whispering helped; she stopped craving the food. Rabbi Yehuda HaNasi read this verse about the baby she was carrying: “Before I formed you in the belly I knew you, and before you came forth out of the womb I sanctified you” (Jeremiah 1:5), and indeed, the baby who came out of that woman was Rabbi Yoḥanan.

מעשה אחר: עוברה אחרת שהריחה ונתאוותה ביום הכיפורים. באו לפני ר׳ חנינא. אמר להם: לחשו לה שהיום יום הכיפורים. לחשו לה — ולא נתיישבה דעתה (לא פסקה תאוותה). קרא ר׳ חנינא על העובר:

The Gemara relates another story: A certain pregnant woman smelled food and had a craving to eat it on Yom Kippur. Those involved came before Rabbi Ḥanina to ask how to proceed. He said to them: Whisper to her that today is Yom Kippur. They whispered to her, but she did not accept the whisper and continued to crave the food. Rabbi Ḥanina read this verse about the baby:

״זורו רשעים מרחם״ — כלומר, רשעותם ניכרת כבר ברחם אמם. יצא ממנה שבתאי אוגר הפירות, שהיה אוצר תבואה בשנות רעב כדי להפקיע מחירים ולהתעשר על חשבון העניים.

“The wicked are estranged from the womb” (Psalms 58:4), i.e., it is clear they are estranged already in their mother’s womb. Indeed, Shabbetai the hoarder of fruits came out of her. He hoarded fruit during years of famine in order to inflate its price and profit at the expense of poor people.