מפת הסוגיא — יומא ע״אSugya map — Yoma 71

הגמרא מתארת את הפגישה שלמחרת יום הכיפורים בין הכהן הגדול לבין מי ששילח את השעיר לעזאזל: מצאו המשלח בשוק — מקום פומבי — אומר לו דרך כבוד: ״אישי כהן גדול, עשינו שליחותך״. מצאו בביתו, אומר לו: ״מחיה חיים (הקב״ה), עשינו שליחותו״.

§ The Gemara describes the eventual meeting between the High Priest and the one who sends the goat to Azazel: When the one who sends the goat comes on the day following Yom Kippur, if he finds the High Priest in the market, which is a public place, he says to him: My Master, High Priest, we performed your mission, i.e., we fulfilled the mitzva of sending the goat to Azazel. He refers to the sending as the High Priest’s mission as a public display of respect. But if he finds him in his house, he says to him: The One Who grants life to the living, God, we performed His mission.

אגב לשון ״מחיה חיים״, אמר רבה: כשהחכמים נפרדים זה מזה בפומבדיתא, כך הם מברכים: ״מחיה חיים יתן לך חיים ארוכים וטובים ומתוקנים״.

Apropos the phrase: The One Who grants life to the living, Rabba said: When the Sages take leave from one another in Pumbedita, they say as follows: May the One Who grants life to the living grant you a long, good, and established life.

אגב לשון ״החיים״ דורשת הגמרא כתובים. על הפסוק ״אתהלך לפני ה׳ בארצות החיים״ (תהלים קטז) אמר רב יהודה: ״ארצות החיים״ — זה מקום שווקים, מקום שמצוי בו מזון בנקל; דוד שנדד התפלל למצוא תמיד פרנסה מזומנת.

Further apropos the phrase: The One Who grants life to the living, the Gemara explains a verse using a similar phrase and then additional verses. With regard to the verse: “I shall walk before the Lord in the lands of the living” (Psalms 116:9), Rav Yehuda said: This is the place of markets, where food and needs can be readily obtained. King David, who wandered from place to place, prayed to always find ready sustenance.

על הפסוק ״כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך״ (משלי ג) שואלת הגמרא: וכי יש שנים של חיים ושנים שאינן של חיים? אמר ר׳ אלעזר: ״שנות חיים״ הן שנים טובות — שנותיו של אדם המתהפכות עליו מרעה לטובה.

The verse states: “For length of days, and years of life, and peace, will they add to you” (Proverbs 3:2). The Gemara asks: Are there years of life and years that are not of life? The Gemara explains: Rabbi Elazar said: “Years of life” refers to good years. As such, these additional years of life referred to in the verse are the years of a person’s life which are transformed for him from bad to good.

על הפסוק ״אליכם אישים אקרא״ (משלי ח) אמר ר׳ ברכיה: ״אישים״ (כעין ״אישה״) — אלו תלמידי חכמים, שדומים לנשים בחולשתם הגופנית ועם זאת עושים גבורה כאנשים בתלמודם. ועוד אמר: הרוצה לנסך יין על המזבח בזמן הזה — ימלא גרונם של תלמידי חכמים יין, שנאמר ״אליכם אישים אקרא״ (כעין ״אִשֶּׁה״ של המזבח).

The verse states: “To you men [ishim] do I call, and my voice is to the sons of men” (Proverbs 8:4). Rabbi Berekhya said: The word ishim, although it means men, is similar to the term isha, woman. It may therefore be taken to refer to these Torah scholars, who are similar to women in that they are physically weak and are not engaged in many activities that other men are, but nevertheless, they act mightily like men when engaged in Torah study. And Rabbi Berekhya said further about that same verse: Nowadays one who wishes to pour libations of wine over the altar should fill the throats of Torah scholars with wine, as it is stated: “To you men [ishim] do I call.” The use of the phrase ishim, which is similar to isheh, used for the altar’s fire, suggests that scholars may be compared to the fire of the altar.

ועוד אמר ר׳ ברכיה: אם רואה אדם שהתורה פוסקת מזרעו — בניו אינם נעשים תלמידי חכמים כמותו — ישא בת תלמיד חכם, וכך יזכו בניו ממנה לגדול בתורה, שנאמר: ״אם יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו

And Rabbi Berekhya said: If a person sees that Torah is ceasing from his children, and they are not becoming Torah scholars like himself, he should marry the daughter of a Torah scholar. This will ensure that his children from her will be raised with Torah, as it is stated: “Though its root will grow old in the earth, and its trunk will die in the ground,

— ״מריח מים יפריח ועשה קציר כמו נטע״ (איוב יד). אם גזע משפחתו מתייבש מחוסר תורה, ייטע עצמו במקום מים — משפחת חכמים, שהמים משל לתורה — וכך יפריחו בניו לתלמידי חכמים.

from the scent of water it will blossom and put forth branches like a plant” (Job 14:8–9). If the figurative trunk of one’s family is drying up through lack of Torah, he should plant himself in a place of water, i.e., a family of scholars, water being a metaphor for Torah. This will ensure that his children will blossom into Torah scholars.

המשנה אמרה: ״ויום טוב היה עושה לאוהביו״ — שהכהן הגדול היה עושה משתה ביציאתו בשלום מן הקודש. תנו רבנן: מעשה בכהן גדול אחד שיצא מבית המקדש והיו כולם הולכים אחריו. כיוון שראו את שמעיה ואבטליון, ראשי הסנהדרין, הניחו את הכהן הגדול והלכו אחר שמעיה ואבטליון מתוך כבוד לתורתם.

§ It was taught in the mishna: The people escort the High Priest to his house. And he would make a feast for his loved ones. The Sages taught in a baraita: There was an incident involving one High Priest who exited the Holy Temple and everyone followed him. When they saw Shemaya and Avtalyon, the heads of the Sanhedrin, walking along, in deference to them they left the High Priest by himself and walked after Shemaya and Avtalyon.

לבסוף באו שמעיה ואבטליון להיפרד מן הכהן הגדול. אמר להם בקנאה: יבואו בני העממין (הגויים) לשלום — רמז שהם מבני גרים. השיבוהו: יבואו בני העממין לשלום, העושים מעשה אהרן שאהב ורדף שלום; ולא יבוא בן אהרן (הכהן) לשלום, שאינו עושה מעשה אהרן ומדבר בגנות בני גרים.

Eventually, Shemaya and Avtalyon came to take leave of the High Priest before returning to their homes. Envious of the attention they received, he angrily said to them: Let the descendants of the gentile nations come in peace. Shemaya and Avtalyon descended from converts, and he scornfully drew attention to that fact. They said to him: Let the descendants of the gentile nations come in peace, who perform the acts of Aaron, who loved and pursued peace; and let not a descendant of Aaron come in peace, who does not perform the acts of Aaron and who speaks condescendingly to descendants of converts.

משנה (פותחת פרק ״בא לו כהן גדול״): כל השנה הכהן הגדול משמש בשמונה בגדים, וכהן הדיוט בארבעה — כתונת, מכנסיים, מצנפת ואבנט. מוסיף עליהם הכהן הגדול ארבעה: חושן, אפוד, מעיל וציץ. כשהוא לבוש בשמונה, נשאלים בו באורים ותומים; ואין נשאלים אלא למלך, לאב בית דין, ולמי שהציבור צריך בו — ולא ליחיד.

MISHNA: Throughout the year the High Priest serves in eight garments, and the common priest serves in four: In a tunic and trousers and a mitre and a belt. The High Priest adds another four garments beyond those worn by the common priest: A breastplate, and an ephod, and a robe, and a frontplate. When dressed in these eight garments, the High Priest may be consulted for the decision of the Urim VeTummim. And he may be consulted for the decision of the Urim VeTummim only on behalf of the king, or on behalf of the president of the court, or on behalf of one whom the community needs. Individual inquiries are not posed to the Urim VeTummim.

גמרא. תנו רבנן: בגדים שנאמר בהם ״שש״ — חוטם כפול שישה (כל חוט שזור משישה חוטים דקים, ש״שש״ כשישה). ״משזר״ — שמונה. מעיל — שנים עשר. פרוכת — עשרים וארבעה. חושן ואפוד — עשרים ושמונה.

GEMARA: The Sages taught in a baraita: With regard to those items of the priestly vestments about which it is stated they must be made with linen [shesh], their threads are spun six-fold, as suggested by the use of the term shesh, which also means six. When the Torah states that certain items are twined, it means their threads are spun eight-fold. Threads used to weave the robe were spun from twelve strands. The threads of the curtain were spun from twenty-four strands. The threads used to weave the breastplate and ephod were spun from twenty-eight strands.

מניין שחוטם כפול שישה? שנאמר ״ויעשו את הכתנות שש … ואת המצנפת שש ואת פארי המגבעות שש ואת מכנסי הבד שש משזר״ (שמות לט). חמישה אזכורי ״שש/בד״ נכתבו: אחד לגופו — שיהיו של פשתן; אחד — שיהא חוטם כפול שישה; אחד — שיהיו שזורים; אחד — לרבות שאר בגדים שלא נאמר בהם ״שש״; ואחד — לעכב (שאם לא עשאם כן, פסולים).

The Gemara asks: That the threads made from shesh are spun six-fold, from where do we derive this? The verse states: “And they made the tunics of linen [shesh] of woven work for Aaron and for his sons. And the mitre of linen, and the adorning mitres of linen, and the linen [bad] trousers of twined linen” (Exodus 39:27–28). Five mentions of the word linen are written; four times as “shesh” and an additional instance of “bad,” both meaning linen. One mention is stated for that halakha itself, to teach that they should be made of linen. And one mention is written to teach that the threads should be spun six-fold, shesh being interpreted as six. And one mention teaches that the six strands should be spun together into one. And one mention teaches that this also applies to the other garments, even though the term shesh is not stated with regard to them. And one mention teaches that this requirement is indispensable and that garments not made this way are invalid.

קושיא: מניין ש״שש״ הוא פשתן? אמר ר׳ יוסי בר׳ חנינא: הכתוב קורא לו גם ״בד״ — דבר העולה מן הקרקע ״בד בד״, כל גבעול לעצמו, כפשתן (לא כצמר גפן שסיביו משולבים). ואימא צמר, שכל שערה צומחת לבדה! צמר מתפצל — כל שערה לכמה — ואינו ״בד בד״. והרי גם פשתן מתפצל! פשתן מתפצל רק אגב כתישתו ולקותו, ולא מאליו.

The Gemara asks: From where may it be inferred that this term shesh means linen? Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: As the verse also states: “Bad,” and uses it interchangeably with shesh. And bad refers to something which sprouts from the ground stalk by stalk [bad bad], each one by itself. This is a fitting description of flax, the plant used to produce linen, as opposed to other plants, such as cotton, whose fibers grow meshed together. The Gemara asks: And say that it refers to wool, since when it grows from the animal, each hair grows separately. The Gemara answers: Wool splits, with each hair dividing into several hairs, so it does not fully fit the description of sprouting stalk by stalk. The Gemara asks: But flax also splits into individual hairs. The Gemara answers: Flax, unlike wool, splits only when beaten.

ראיה אחרת: רבינא אמר שהוכחת ״שש = פשתן״ באה מכאן — ״פארי פשתים יהיו על ראשם ומכנסי פשתים יהיו על מתניהם״ (יחזקאל מד); הרי ש״פשתים״ במפורש, ומכאן ש״שש״ ו״בד״ שבתורה לאותם בגדים אף הם פשתן.

Ravina said: We have a proof for the matter from here: The verse states: “They shall have linen [pishtim] mitres upon their heads, and linen trousers upon their loins” (Ezekiel 44:18). The term pishtim used in Ezekiel certainly refers to linen; therefore, it is clear that the terms shesh and bad, used in the Torah for the same garments, also refer to linen.

הקשה רב אשי: והרי קודם שבא יחזקאל מי אמר הלכה זו? כיצד נדע ש״שש״ פשתן מן התורה? והשיב רבינא: ולטעמך, אף מה שאמר רב חסדא ש״ערל לב וערל בשר אינו עובד״ למדנו מיחזקאל (״כל בן נכר ערל לב וערל בשר לא יבוא אל מקדשי״) — קודם יחזקאל מי אמרה? אלא: הלכה למשה מסיני נמסרה, ובא יחזקאל וסמכה על הכתוב; אף כאן כן.

Rav Ashi said to him: But before Ezekiel came, who said this halakha? How was it known? Ravina retorted: And according to your reasoning, the same question could be asked with regard to that which Rav Ḥisda said concerning the disqualification of an uncircumcised priest from serving in the Temple: This matter we did not learn from the Torah of Moses our teacher, as it is not written explicitly in the Torah; rather, we learned it from the words of Ezekiel ben Buzi, as the verse states: “No foreigner, uncircumcised of heart or uncircumcised of flesh, shall enter into My sanctuary” (Ezekiel 44:9). One could ask here as well: Before Ezekiel came, who said this halakha? Rather, perforce, they learned it as a tradition and then Ezekiel came and supported it with a verse. Here, too, they learned it as a tradition and then Ezekiel came and supported it with a verse.

״משזר״ שמונה — מניין? שנאמר ״ויעשו על שולי המעיל רמוני תכלת וארגמן ותולעת שני משזר״ (שמות לט). ולומדים גזירה שווה ״משזר״־״משזר״ מן הפרוכת: מה שם עשרים וארבעה — אף כאן עשרים וארבעה בסך הכול; וכיוון שהרימון משלושה צבעים, כל אחד מהם משמונה חוטים.

The Gemara continues to explain the baraita. That the use of the term twined implies that the thread should be spun from eight strands, from where do we derive this? As it is written: “And they made upon the skirts of the robe pomegranates of sky-blue, and purple, and scarlet, twined” (Exodus 39:24); and derive a verbal analogy from the term “twined” used in this verse and the term “twined” from the verse about the curtain: Just as there, with regard to the curtain, there are twenty-four strands, as will be explained, so too here, there are twenty-four strands in total. And since each pomegranate is made of three colors, sky-blue, purple, and scarlet, it must be that each one of them was spun from eight strands.

קושיא: ונלמד מספר החוטים מן החושן והאפוד — מה שם עשרים ושמונה, אף ברימונים עשרים ושמונה! תירוץ: דנים דבר שלא נאמר בו זהב (רימונים) מדבר שלא נאמר בו זהב (פרוכת), להוציא חושן ואפוד שנאמר בהם זהב. קושיא נגדית: אדרבה, דנים בגד מבגד (מעיל מחושן ואפוד), להוציא פרוכת שהיא אוהל ולא בגד!

The Gemara challenges this derivation: Let us derive the number of strands instead from the breastplate and ephod and say: Just as there, with regard to the breastplate and ephod, there are twenty-eight strands, so too, here there are twenty-eight strands. The Gemara answers: It is preferable to derive the halakhot of an item, i.e., the pomegranates, with regard to which the use of gold threads is not stated, from the halakhot of an item, i.e., the curtain, with regard to which the use of gold threads is also not stated. This would come to exclude the possibility of deriving them from the breastplate and ephod, with regard to which the use of gold threads is stated. The Gemara asks: On the contrary, it should be preferable to derive the halakhot of one garment from another garment, i.e., the halakhot of the robe from the halakhot of the breastplate and ephod. This would come to exclude the possibility of deriving them from the curtain, which is a tent, i.e., part of the Temple building, and not a garment. The Gemara accepts that the derivation is flawed.

אלא: לומדים את ספירת השמונה מן האבנט (שעשרים וארבעה חוטיו), שהוא בגד ולא נאמר בו זהב; ולומדים ״בגד ודבר שלא נאמר בו זהב״ (רימונים ומעיל) מ״בגד ודבר שלא נאמר בו זהב״ (אבנט) — ואין לומדים דבר שאין בו זהב מדבר שיש בו זהב (חושן ואפוד).

Rather, the need for thread of eight strands is derived from the belt, which had twenty-four threads in total, and a garment and an item with regard to which the use of gold thread is not stated, i.e., the pomegranates, are derived from a garment and an item with regard to which the use of gold thread is not stated. And an item with no gold, such as the pomegranates and robe, is not derived from an item that has gold in it, such as the breastplate and ephod.

רב מרי נתן טעם אחר שלא ללמוד מספר חוטי הרימונים מחושן ואפוד: נאמר בחושן ״תעשנו״ (שמות כח) — ״תעשנו״ דווקא לזה (לחושן, בעשרים ושמונה), ולא לאחר.

Rav Mari said another reason not to derive the number of strands in a pomegranate from the breastplate and ephod: “Like the work of the ephod you shall make it” (Exodus 28:15) is written with regard to the breastplate to indicate that you shall make it, i.e., the breastplate, like the ephod, which indicates that for this, i.e., the breastplate, you shall use thread of twenty-eight strands, and not for anything else.

רב אשי נתן טעם נוסף שאי אפשר שיהיו ברימון עשרים ושמונה חוטים: נאמר ״ועשית״ — שיהיו כל חוטיו שווים, כל צבע ממספר חוטים שווה. וכיצד נחלק עשרים ושמונה לשלושה צבעים? עשרה עשרה — הרי שלושים, יותר מדי; שניים של תשעה ואחד של עשרה — הרי אינם שווים, וכתוב ״ועשית… שווות״. על כורחך מספר החוטים מתחלק לשלושה, כפרוכת.

Rav Ashi said another reason that there could not be twenty-eight strands in a pomegranate: “And you shall make pomegranates of sky-blue, and of purple, and of scarlet” (Exodus 28:33) is written to indicate that all the makings of it must be equal, i.e., that each color thread should be made from the same number of strands. However, if there are twenty-eight strands in total, the three threads, each of a different color, cannot be made with an equal number of strands, as how should we do it? Let us make three colored threads of ten strands each; then they are thirty strands in total, which is too many. Let us make two colored threads of nine strands and one of ten; but the verse states: “And you shall make,” to indicate that all the makings of it must be equal. Perforce, the threads used for the pomegranates and the robe must be derived from an item woven from threads of a number of strands divisible by three, such as the curtain.

מעיל שנים עשר — מניין? שנאמר ״ועשית את מעיל האפוד

The Gemara continues to explain the baraita: That the robe must be woven from threads spun from twelve strands, from where do we derive this? As it is written: “And you shall make the robe of the ephod

— כליל תכלת״ (שמות כח). ולומדים גזירה שווה ״תכלת״־״תכלת״ מן הפרוכת: מה שם שישה חוטים, אף כאן שישה; וכיוון שאף המעיל שזור (כל חוט כפול), הרי שנים עשר.

spun of sky-blue” (Exodus 28:31). And derive a verbal analogy from the term “sky-blue” used here and the same term “sky-blue” from the verse about the curtain: Just as there, with regard to the curtain, there are six strands, so too here, there are six strands. Then, since the Torah also says the threads are spun, i.e., each strand is made of two thinner strands spun together, each thread must contain twelve strands.

קושיא: ונלמד מספר חוטי המעיל משוליו ורימוניו — מה שם שמונה, אף כאן שמונה! תירוץ: דנים כלי (מעיל) מכלי (פרוכת), ואין דנים כלי מתכשיט שלו (הרימונים שהם קישוט המעיל).

The Gemara suggests: Let us derive the number of strands in the robe from its hem and pomegranates: Just as there, each thread is spun from eight strands, so too here, the threads should be spun from eight strands. The Gemara rejects this: It is preferable to derive the halakhot of a utensil, i.e., the robe, from the halakhot of another utensil, i.e., the curtain, and one should not derive the halakhot of a utensil from the halakhot of something that is merely an ornament of a utensil, i.e., the pomegranates of the robe.

קושיא נגדית: אדרבה, דנים גופו של דבר מגופו (מעיל מרימוניו) ולא מדבר חיצוני! ומתרצת הגמרא: זהו שאמרנו לעיל — אחד מחמשת אזכורי ״שש״ בא לרבות שאר בגדים שלא נאמר בהם ״שש״, ובכללם המעיל; הילכך לומדים מפרוכת.

The Gemara asks: On the contrary, it is preferable to derive the halakhot of an object from that object itself, i.e., to assume that the halakhot of the robe and its pomegranates are similar; and one should not derive the halakhot of an object from elsewhere. The Gemara explains: This is precisely what we said in the baraita: One of the five mentions of shesh in the verse is to teach that the requirement that threads be made from six strands applies also to other garments about which shesh is not explicitly stated, such as the robe.

פרוכת עשרים וארבעה — ארבעה צבעים (לבן, ארגמן, תולעת שני, תכלת), כל אחד שישה חוטים, הרי עשרים וארבעה; ״לא דינא ולא דיינא״ — דבר פשוט שאין בו ספק כלל.

The baraita further states: Each thread of the curtain was made of twenty-four strands. The Gemara explains: With regard to each thread being composed of four colored threads: White, purple, scarlet, and sky-blue, and each one of them being composed of six strands, there is neither judgment nor judge, i.e., it is absolutely clear that this is how the threads of the curtain are produced.

חושן ואפוד עשרים ושמונה — מניין? שנאמר ״ועשית חשן משפט … זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר״ (שמות כח). ארבעה צבעים, כל אחד שישה — עשרים וארבעה; וזהב — ארבעה (כפי שיתבאר); הרי עשרים ושמונה.

The baraita further states: Each thread of the breastplate and ephod was made of twenty-eight strands. From where do we derive this? As it is written: “And you shall make a breastplate of judgment, the work of the skilled craftsman; like the work of the ephod you shall make it: Of gold, sky-blue, and purple, and scarlet, and fine twined linen” (Exodus 28:15). There are four colored threads, each composed of six strands, which makes twenty-four. In addition, gold is spun together with each of the four colors, giving the total of twenty-eight.

קושיא: ואימא שגם הזהב יהיה שישה חוטים, כשאר הצבעים? אמר רב אחא בר יעקב: נאמר ״וקצץ פתילים״ (שמות לט) — ״פתיל״ משמע חוט כפול, ו״פתילים״ בלשון רבים שניים; הרי כאן ארבעה חוטי זהב, ולא שישה.

But couldn’t one say the gold should be made as a thread of six strands, like the other colors? Rav Aḥa bar Ya’akov said that the verse states: “And they beat the gold into thin plates, and cut it into cords, to work it into the sky-blue, and into the purple, and into the scarlet, and into the fine linen, the work of a skilled craftsman” (Exodus 39:3). “Cord” implies a strand that is doubled over and can be twisted into a cord; “cords” is in the plural, meaning at least two of these. Accordingly, there are four strands here.

רב אשי אמר: נלמד שהזהב מצטרף לשאר הצבעים מן הפסוק ״לעשות בתוך התכלת ובתוך הארגמן״ (שמות לט). וכיצד נחלק את הזהב? ארבעה חוטים של שניים שניים — הרי שמונה, יותר מדי; שניים של שניים ושניים של אחד — אינם שווים, וכתוב ״ועשית… שווות״. על כורחך חוט זהב אחד לכל צבע, הרי עשרים ושמונה בסך הכול.

Rav Ashi said: This can be seen from that fact that the verse states with regard to the gold strands: “To work it into the sky-blue, and into the purple” (Exodus 39:3), indicating that the gold strands should be combined with the other colors. What should we do? If we make four gold threads of two strands each and combine each one with each of the colors, then there would be eight. If we make two gold threads of two strands each, and two gold threads of one strand each, it says: “And you shall make,” indicating that all its makings should be the same. Perforce, one strand of gold should be combined with each of the colors, producing a total of twenty-eight strands.