מפת הסוגיא — מגילה ב׳Sugya map — Megillah 2

משנה: המגילה נקראת באחד מחמישה ימים — י״א, י״ב, י״ג, י״ד או ט״ו באדר, לא לפני ולא אחרי. כרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון קוראים בט״ו; כפרים ועיירות גדולות (שאינן מוקפות) קוראים בי״ד; אלא שהכפרים רשאים להקדים ליום הכניסה (שני או חמישי, שבהם בית הדין יושב והעם מתאסף בעיר).

MISHNA: The Megilla is read on the eleventh, on the twelfth, on the thirteenth, on the fourteenth, or on the fifteenth of the month of Adar, not earlier and not later. The mishna explains the circumstances when the Megilla is read on each of these days. Cities [kerakin] that have been surrounded by a wall since the days of Joshua, son of Nun, read the Megilla on the fifteenth of Adar, whereas villages and large towns that have not been walled since the days of Joshua, son of Nun, read it on the fourteenth. However, the Sages instituted that the villages may advance their reading to the day of assembly, i.e., Monday or Thursday, when the rabbinical courts are in session and the Torah is read publicly, and the villagers therefore come to the larger towns.

כיצד מתחלקים הימים: חל י״ד בשני — כפרים ועיירות גדולות קוראים בו ביום, ומוקפות חומה למחר (ט״ו). חל י״ד בשלישי או ברביעי — כפרים מקדימים ליום הכניסה (שני), עיירות גדולות קוראות בו ביום (י״ד), ומוקפות חומה למחר (ט״ו).

How so? If the fourteenth of Adar occurs on Monday, the villages and large towns read it on that day, and the walled cities read it on the next day, the fifteenth. If the fourteenth occurs on Tuesday or Wednesday, the villages advance their reading to the day of assembly, i.e., Monday, the twelfth or thirteenth of Adar; the large towns read it on that day, i.e., the fourteenth of Adar, and the walled cities read it on the next day, the fifteenth.

חל י״ד בחמישי — כפרים ועיירות גדולות קוראים בו ביום, ומוקפות חומה למחר (ט״ו). חל י״ד בערב שבת — כפרים מקדימים ליום הכניסה (חמישי), ועיירות גדולות ומוקפות חומה קוראות בו ביום (י״ד), שאין קוראים בשבת.

If the fourteenth occurs on Thursday, the villages and large towns read it on that day, the fourteenth, and the walled cities read it on the next day, the fifteenth. If the fourteenth occurs on Shabbat eve, the villages advance their reading to the day of assembly, i.e., Thursday, the thirteenth of Adar; and the large towns and the walled cities read it on that day, i.e., the fourteenth of Adar. Even the walled cities read the Megilla on the fourteenth rather than on the fifteenth, as they do not read it on Shabbat.

חל י״ד בשבת — כפרים ועיירות גדולות מקדימים וקוראים ליום הכניסה (חמישי, י״ב), ומוקפות חומה למחר (ט״ו, אחרי פורים). חל י״ד באחד בשבת — כפרים מקדימים ליום הכניסה (חמישי, י״א), עיירות גדולות קוראות בו ביום (י״ד), ומוקפות חומה למחר (ט״ו).

If the fourteenth occurs on Shabbat, both the villages and large towns advance their reading to the day of assembly, i.e., Thursday, the twelfth of Adar; and the walled cities read it on the day after Purim, the fifteenth. If the fourteenth occurs on Sunday, the villages advance their reading to the day of assembly, i.e., Thursday, the eleventh of Adar; and the large towns read it on that day, i.e., the fourteenth of Adar; and the walled cities read it on the next day, the fifteenth.

גמרא: ״המגילה נקראת באחד עשר״ — מניין לנו? הגמרא תמהה: מה כאן לשאול? הרי כפי שיתבאר להלן, חכמים הקילו על הכפרים להקדים ליום הכניסה, כדי שיהיו פנויים לספק מים ומזון לאחיהם שבכרכים ביום פורים — ולכן י״א הוא תקנת חכמים.

GEMARA: We learned in the mishna: The Megilla is read on the eleventh of Adar. The Gemara asks: From where do we derive this halakha? The Gemara expresses surprise at the question: What room is there to ask: From where do we derive this halakha? The reason is as we intend to say further on: The Sages were lenient with the villages and allowed them to advance their reading of the Megilla to the day of assembly, so that they would be free to supply water and food to their brethren in the cities on the day of Purim. Accordingly, the Megilla is read on the eleventh due to a rabbinic enactment.

כך כוונת השאלה: הרי כל הזמנים נתקנו בידי אנשי כנסת הגדולה. שאם תאמר שאנשי כנסת הגדולה תיקנו רק י״ד וט״ו, וכי באו חכמים שאחריהם ועקרו תקנתם? והרי שנינו: אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין אחר אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמניין — ואין בית דין שגדול מאנשי כנסת הגדולה.

The Gemara explains: This is what we said, i.e., this is what we meant when we asked the question: Now, all of these days when the Megilla may be read were enacted by the members of the Great Assembly when they established the holiday of Purim itself. As, if it enters your mind to say that the members of the Great Assembly enacted only the fourteenth and fifteenth as days for reading the Megilla, is it possible that the later Sages came and uprooted an ordinance that was enacted by the members of the Great Assembly? Didn’t we learn in a mishna (Eduyyot 1:5) that a rabbinical court cannot rescind the statements of another rabbinical court, unless it is superior to it in wisdom and in number? No subsequent court was ever greater than the members of the Great Assembly, so it would be impossible for another court to rescind the enactments of the members of the Great Assembly.

אלא פשוט שכל חמשת הזמנים נתקנו בידי אנשי כנסת הגדולה. ועתה השאלה האמיתית: היכן רמוזים זמנים אלו בכתוב? — שהרי במגילה עצמה נזכרו רק י״ד וט״ו.

Rather, it is obvious that all these days were enacted by the members of the Great Assembly, and the question is: Where is the allusion to this in the Bible? The Megilla itself, which was approved by the members of the Great Assembly, mentions only the fourteenth and fifteenth of Adar.

רב שמן בר אבא בשם ר׳ יוחנן: הרמז בפסוק ״לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם״ (אסתר ט). לשון ״זמניהם״ (רבים) מלמדת שתיקנו להם זמנים הרבה — לא רק שני ימים.

Rav Shemen bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: It is alluded to when the verse states: “To confirm these days of Purim in their times” (Esther 9:31). The phrase “in their times” indicates that they enacted many times for them and not only two days.

קושיא: הפסוק נצרך לעצמו — ללמד שיש לקיים את הפורים בזמנם הקבוע! תירוץ: אם כך, היה לו לומר ״זמן״; מדוע נאמר ״זמניהם״? — ללמד שזמנים הרבה.

The Gemara objects: This verse is necessary for its own purpose, to teach that the days of Purim must be observed at the proper times. The Gemara responds: If so, let the verse say: To confirm these days of Purim in its time. What is the significance of the term “their times,” in the plural? It indicates that many times were established for the reading of the Megilla.

קושיא נוספת: עדיין נצרך הריבוי ללמד שזמנו של מקום זה (מוקף) אינו כזמנו של מקום אחר (פרזי)! תירוץ: אם כך, היה לו לומר ״זמנם״; ומדוע ״זמניהם״? — שמע מינה את כל חמשת הזמנים.

The Gemara objects: But still, the plural term is necessary to indicate that the time of this walled city is not the same as the time of that unwalled town, i.e., Purim is celebrated on different days in different places. The Gemara answers: If so, let the verse say: Their time, indicating that each place celebrates Purim on its respective day. What is the significance of the compound plural “their times”? Learn from this term that although the verse (Esther 9:21) specifies only two days, the Megilla may, at times, be read on all of the days enumerated in the mishna.

קושיא: ואם הריבוי מלמד זמנים, אמור שיש זמנים הרבה (אף מוקדם מי״א)! תירוץ: ״זמניהם״ דומה ל״זמנם״ — כשם ש״זמנם״ מלמד שני זמנים, אף ״זמניהם״ מוסיף רק שני זמנים.

The Gemara asks: If so, say that the plural term indicates many times, and the Megilla may be read even earlier than the eleventh of Adar. The Gemara rejects this argument: The compound plural “their times,” should be understood as similar to the simple plural term, their time. Just as the term their time can be understood to refer to two days, indicating that each location reads the Megilla in its respective time on the fourteenth or the fifteenth of Adar, so too, “their times” should be understood as referring to only two additional days when the Megilla may be read.

קושיא: ואמור ששני הזמנים הנוספים הם י״ב וי״ג (ומניין שאף י״א)? תירוץ: כדברי רב שמואל בר יצחק — י״ג הוא יום הקהילה לכל (שבו נאספו להילחם והיה עיקר הנס), ואינו צריך ריבוי מיוחד; ממילא הריבוי בא לי״א ולי״ב.

The Gemara asks: Say that these two added days are the twelfth and the thirteenth of Adar. How is it derived that the Megilla may be read on the eleventh as well? The Gemara answers: It is as Rav Shmuel bar Yitzḥak said in a different context: The thirteenth of Adar is a time of assembly for all, as it was on that day that the Jews assembled to fight their enemies, and the main miracle was performed on that day. Consequently, there is no need for a special derivation to include it as a day that is fit for reading the Megilla. Here too, since the thirteenth of Adar is a time of assembly for all, there is no need for a special derivation to include it among the days when the Megilla may be read.

קושיא: ואמור ששני הימים הנוספים הם ט״ז וי״ז (מאוחר)! תירוץ: ״ולא יעבור״ כתיב (אסתר ט) — אין דוחים את פורים לאחר זמנו.

The Gemara objects: And say that the two additional days are the sixteenth and the seventeenth of Adar. The Gemara responds: It is written: “And it shall not pass” (Esther 9:27), indicating that the celebration of Purim is not delayed until a later date.

דרשה חלופית. ר׳ שמואל בר נחמני: הרמז בפסוק ״כימים אשר נחו בהם היהודים״ (אסתר ט). ״ימים״ — שני הימים המפורשים (י״ד וט״ו); ״כימים״ — לרבות שני ימים נוספים: י״א וי״ב.

Having cited and discussed the opinion of Rav Shemen bar Abba, the Gemara cites another answer to the question of where the verses allude to the permissibility of reading the Megilla on the days enumerated in the mishna. And Rabbi Shmuel bar Naḥmani said: These dates are alluded to when the verse states: “As the days on which the Jews rested from their enemies” (Esther 9:22). The term “days” is referring to the two days that are explicitly mentioned in the previous verse, i.e., the fourteenth and the fifteenth. The term “as the days” comes to include two additional days, i.e., the eleventh and twelfth of Adar.

אותן שאלות גם על דרשת ר׳ שמואל בר נחמני: ואמור י״ב וי״ג? — י״ג זמן קהילה ואינו צריך ריבוי, ממילא הריבוי לי״א. ואמור ט״ז וי״ז? — ״ולא יעבור״ כתיב.

The Gemara asks: And say that the two additional days are the twelfth and thirteenth of Adar. How is it derived that the Megilla may be read on the eleventh as well? In answer to this question, Rav Shmuel bar Yitzḥak said: The thirteenth of Adar is a time of assembly for all, and there is no need for a special derivation to include it as a day fit for reading. The Gemara objects: Say that these additional days are the sixteenth and seventeenth of Adar. This suggestion is rejected: It is written: “And it shall not pass.”

הואיל ושתי דרשות נאמרו לאותו דבר, שואלת הגמרא: מדוע ר׳ שמואל בר נחמני לא דרש מ״בזמניהם״ כרב שמן? — משום שאינו לומד מן ההבדל בין ״זמן״, ״זמנם״ ו״זמניהם״.

Since two derivations were offered for the same matter, the Gemara asks: What is the reason that Rabbi Shmuel bar Naḥmani did not state that the days enumerated in the mishna are fit for reading the Megilla based upon the term “in their times,” in accordance with the opinion of Rav Shemen bar Abba? The Gemara answers: He does not learn anything from the distinction between the terms time, their time, and their times. Therefore, the verse indicates only that there are two days when the Megilla may be read.

ומדוע רב שמן בר אבא לא דרש מ״כימים״ כר׳ שמואל בר נחמני? — אומר לך: אותו פסוק נכתב לדורות (שכשם שנחו אז, כך ינוחו ויחגגו לדורות), ואינו פנוי לרבות זמנים.

The Gemara asks: And what is the reason that Rav Shemen bar Abba did not state that the days enumerated in the mishna are fit for reading the Megilla based upon the term “as the days,” in accordance with the opinion of Rabbi Shmuel bar Naḥmani? The Gemara answers: He could have said to you: That verse is written as a reference to future generations, and it indicates that just as the Jews rested on these days at that time, they shall rest and celebrate on these days for all generations.

על תקנת הקדמת הכפרים ליום הכניסה, אמר רבה בר בר חנה בשם ר׳ יוחנן: משנה זו היא דברי ר׳ עקיבא הסתום (שרוב סתם משניות כמותו), הדורש ״זמן״ ״זמנם״ ״זמניהם״; אבל חכמים אומרים: אין קוראים את המגילה אלא בזמנה (י״ד).

§ With regard to the mishna’s ruling that the Megilla may be read on the day of assembly, Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: This is the statement of Rabbi Akiva the unattributed. Most unattributed statements of tanna’im were formulated by Rabbi Akiva’s students and reflect his opinions. As, he derives halakhot based on the distinction that he draws between the terms time, their time, and their times. However, the Sages say: One may read the Megilla only in its designated time, i.e., the fourteenth of Adar.

מקשים מברייתא. אמר ר׳ יהודה: אימתי מותר להקדים (י״א–ט״ו)? בזמן שהשנים מעוברות כסדרן וישראל יושבים על אדמתם. אבל בזמן הזה, הואיל ומסתכלים בקריאת המגילה לחשב מתי פסח — אין קוראים אלא בזמנה.

The Gemara raises an objection based upon the following baraita. Rabbi Yehuda said: When is one permitted to read the Megilla from the eleventh to the fifteenth of Adar? One may read on these dates at a time when the years are established properly and the Jewish people dwell securely in their own land. However, nowadays, since people look to the reading of the Megilla and use it to calculate when Passover begins, one may read the Megilla only in its designated time, so as not to cause confusion with regard to the date of Passover, which is exactly one month from the day after Purim.

ניתוח הברייתא: לפי מי אמר ר׳ יהודה את דבריו? אם תאמר אליבא דר׳ עקיבא — קשה, שהרי ר׳ עקיבא סובר שאף בזמן הזה תקנת ההקדמה קיימת, ולא צמצם אותה לזמן שישראל על אדמתם.

The Gemara analyzes this baraita: In accordance with whose opinion did Rabbi Yehuda issue his ruling? If we say that it is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, whose opinion is expressed in the mishna, there is a difficulty, as Rabbi Akiva holds that even nowadays this ordinance applies. According to Rabbi Akiva, it is permitted for residents of villages to read the Megilla on the day of assembly even nowadays, as he did not limit his ruling to times when the Jewish people dwell securely in their land.

אלא בהכרח שר׳ יהודה אמרה אליבא דרבנן (חכמים) — ובכל זאת בזמן שהשנים כתיקנן וישראל על אדמתם קוראים אף מוקדם; שחכמים חולקים רק לגבי ימינו. ומכאן תיובתא לר׳ יוחנן שאמר שלעולם אין קוראים לפני י״ד — תיובתא.

Rather, is it not in accordance with the opinion of the Sages, who disagreed with Rabbi Akiva? And, nevertheless, at least when the years are established properly and the Jewish people dwell securely in their land, the Megilla is read even prior to the fourteenth, as the Sages disagree only about the halakha nowadays. This contradicts the statement of Rabbi Yoḥanan, who holds that the Megilla could never be read earlier than the fourteenth of Adar. The Gemara concludes: The refutation of the opinion of Rabbi Yoḥanan is indeed a conclusive refutation.

לשון אחרת (איכא דאמרי): אמר רבה בר בר חנה בשם ר׳ יוחנן — משנה זו דברי ר׳ עקיבא הסתום, אבל חכמים אמרו: בזמן הזה, הואיל ומסתכלים בה, אין קוראים אלא בזמנה. לפי גרסה זו ר׳ יוחנן עצמו מודה שבזמן המקדש קוראים מוקדם.

There are those who say a different version of the previous passage. Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: This is the statement of Rabbi Akiva, the unattributed. However, the Sages said: Nowadays, since people look to the reading of the Megilla and use it to calculate when Passover begins, one may read the Megilla only in its designated time.

תניא נמי הכי (ברייתא המסייעת ללשון השנייה): אמר ר׳ יהודה — אימתי קוראים מוקדם? בזמן שהשנים כתיקנן וישראל על אדמתם, אבל בזמן הזה, הואיל ומסתכלים בה, אין קוראים אלא בזמנה — ומשמע שדברי ר׳ יהודה כחכמים שהביא ר׳ יוחנן.

The Gemara comments: This is also taught in a baraita: Rabbi Yehuda said: When is one permitted to read the Megilla from the eleventh to the fifteenth of Adar? At a time when the years are established properly and the Jewish people dwell securely in their own land. However, nowadays, since people look to the reading of the Megilla and use it to calculate when Passover begins, one may read the Megilla only in its designated time. According to this version, Rabbi Yehuda’s statement is consistent with the opinion of the Sages, as cited by Rabbi Yoḥanan.

רב אשי הקשה סתירה בדברי ר׳ יהודה עצמו — בין הברייתא כאן לבין משנה שנאמרה בשם ר׳ יהודה (להלן ה.).

The Gemara adds: Rav Ashi poses a difficulty based on an apparent contradiction between the opinion of Rabbi Yehuda in the aforementioned baraita and a ruling cited in a mishna in the name of Rabbi Yehuda,

— ומחמת הסתירה העמיד רב אשי את הברייתא כדעת ר׳ יוסי בר יהודה (בנו) ולא כר׳ יהודה.

and he establishes the baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yosei bar Yehuda, rather than Rabbi Yehuda.

פירוט הסתירה: וכי ר׳ יהודה אמר שבזמן הזה אין קוראים אלא בזמנה? והרי שנינו (משנה ה.): אמר ר׳ יהודה — אימתי מקדימים? במקום שהכפרים נכנסים לעיר בשני ובחמישי; אבל מקום שאין נכנסים — אין קוראים אלא בזמנה. הרי שהתלות במנהג המקום ולא בזמן המקדש.

The Gemara explains the apparent contradiction: And did Rabbi Yehuda actually say that nowadays, since people look to the reading of the Megilla and use it to calculate when Passover begins, one may read the Megilla only in its designated time? The Gemara raises a contradiction from a mishna (5a): Rabbi Yehuda said: When is one permitted to read the Megilla from the eleventh of Adar? In a place where the villagers generally enter town on Monday and Thursday. However, in a place where they do not generally enter town on Monday and Thursday, one may read the Megilla only in its designated time, the fourteenth of Adar.

המשנה מלמדת שלפחות במקום שנכנסים בשני ובחמישי קוראים מוקדם אף בזמן הזה — בניגוד לברייתא! ומחמת סתירה זו העמיד רב אשי את הברייתא כר׳ יוסי בר יהודה.

The mishna indicates that, at least in a place where the villagers enter town on Monday and Thursday, one may read the Megilla from the eleventh of Adar even nowadays. And due to this contradiction, Rav Ashi establishes the baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yosei bar Yehuda.

תמיהה: וכי משום שהוקשה לרב אשי סתירה בין דברי ר׳ יהודה לדברי ר׳ יהודה, יעקור את הברייתא ויעמידה כר׳ יוסי בר יהודה? כיצד שינה את הגרסה רק מפני קושיא?

The Gemara expresses surprise: Because Rav Ashi poses a difficulty due to the apparent contradiction between the opinion of Rabbi Yehuda in the baraita and the opinion cited in a mishna in the name of Rabbi Yehuda, he establishes the baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yosei bar Yehuda? How could he have emended the text just because he had a difficulty that he did not know how to resolve?

תירוץ: רב אשי שמע שהיו ששנו את הברייתא בשם ר׳ יהודה ויש ששנו בשם ר׳ יוסי בר יהודה; ומאחר שהוקשה לו סתירה בר׳ יהודה, הכריע: מי ששנה בשם ר׳ יהודה — אינו מדויק, ומי ששנה בשם ר׳ יוסי בר יהודה — מדויק, ובכך נפתרה הסתירה.

The Gemara explains: Rav Ashi heard that there were those who taught the baraita in the name of Rabbi Yehuda, and there were those who taught it in the name of Rabbi Yosei bar Yehuda. And since he had a difficulty with the apparent contradiction between one ruling of Rabbi Yehuda and another ruling of Rabbi Yehuda, he said: The one who taught it in the name of Rabbi Yehuda is not precise, whereas the one who taught it in the name of Rabbi Yosei bar Yehuda is precise, and in this way he eliminated the contradiction.

מן המשנה: ״כרכים המוקפים חומה מימות יהושע קוראים בט״ו״. מניין דין זה (שאינו מפורש במגילה)? אמר רבא: שנאמר ״על כן היהודים הפרזים … בערי הפרזות״ (אסתר ט). מכך שהפרזים (עיירות פתוחות) קוראים בי״ד, נלמד שהמוקפים קוראים בט״ו.

§ We learned in the mishna: Cities that have been surrounded by a wall since the days of Joshua, son of Nun, read the Megilla on the fifteenth of Adar. The Gemara asks: From where are these matters derived, as they are not stated explicitly in the Megilla? Rava said: It is as the verse states: “Therefore the Jews of the villages, who dwell in the unwalled towns, make the fourteenth day of the month of Adar a day of gladness and feasting” (Esther 9:19). From the fact that the unwalled towns celebrate Purim on the fourteenth, it may be derived that the walled cities celebrate Purim on the fifteenth.

דחייה: אמור שהפרזים קוראים בי״ד (כפסוק), והמוקפים אינם קוראים כלל! מתמיהה הגמרא: וכי אינם ישראל? ועוד, ״מהודו ועד כוש״ כתיב — בכל מלכותו קיבלו את הפורים, וגם המוקפים בכלל.

The Gemara challenges this answer: Say that the unwalled towns celebrate Purim on the fourteenth, as indicated in the verse, and the walled cities do not celebrate it at all. The Gemara expresses astonishment: And are they not Jews? And furthermore: It is written that the kingdom of Ahasuerus was “from Hodu until Cush” (Esther 1:1), and the celebration of Purim was accepted in all of the countries of his kingdom (Esther 9:20–23).

דחייה נוספת: אמור שהפרזים קוראים בי״ד, והמוקפים קוראים בשני הימים — בי״ד ובט״ו, שנאמר ״להיות עושים את יום ארבעה עשר … ואת יום חמשה עשר … בכל שנה״, ומשמע שיש מקום שעושים בשניהם.

Rather, the following challenge may be raised: Say that the unwalled towns celebrate Purim on the fourteenth and the walled cities celebrate it on the fourteenth and on the fifteenth, as it is written: “That they should keep the fourteenth day of the month of Adar and the fifteenth day of the same, in every year” (Esther 9:21). This verse can be understood to mean that there are places where Purim is celebrated on both days.

תירוץ: אילו נכתב ״את יום י״ד וט״ו״ (בלא ׳את׳ שני), היה כדבריך — שאותם אנשים עושים בשניהם. עכשיו שכתוב ״את יום י״ד ואת יום ט״ו״ — בא ה״את״ השני והפסיק וחילק: אלו (פרזים) בי״ד, ואלו (מוקפים) בט״ו.

The Gemara rejects this argument: If it had been written in the verse: The fourteenth day and [ve] the fifteenth, it would be as you originally said. However, now that it is written: The fourteenth day and [ve’et] the fifteenth day, the particle et used here to denote the accusative comes and interrupts, indicating that the two days are distinct. Therefore, residents of these locations celebrate Purim on the fourteenth, and residents of those locations celebrate it on the fifteenth.

דחייה: אמור שהפרזים בי״ד, והמוקפים — אם רצו בי״ד אם רצו בט״ו (בחירה)! תירוץ: אמר הכתוב ״בזמניהם״ — זמנו של זה אינו זמנו של זה; לכל מקום זמן קבוע משלו, ואין בחירה.

The Gemara suggests: Say that residents of unwalled towns celebrate Purim on the fourteenth, as stated in the verse, and with regard to residents of walled cities, if they wish they may celebrate it on the fourteenth, and if they wish they may celebrate it on the fifteenth. The Gemara responds: The verse states: “In their times” (Esther 9:31), indicating that the time when the residents of this place celebrate Purim is not the time when the residents of that place celebrate Purim.

דחייה: ואמור שהמוקפים יקראו בי״ג ולא בט״ו! תירוץ: מסתבר שהמוקפים (שאינם קוראים בי״ד) דינם כשושן — ובשושן מפורש שעשו בט״ו.

The Gemara raises another challenge: Say that the walled cities should celebrate Purim on the thirteenth of Adar and not on the fifteenth. The Gemara answers: It stands to reason that the residents of walled cities, who do not celebrate Purim on the fourteenth, celebrate it as it is celebrated in Shushan, and it is explicitly stated that Purim was celebrated in Shushan on the fifteenth.

מצאנו מקור ל״עשייה״ (חגיגת פורים) בי״ד ובט״ו; מניין ש״זכירה״ (קריאת המגילה) באותם ימים? אמר הכתוב ״והימים האלה נזכרים ונעשים״ — הוקשה זכירה לעשייה, ובאותם ימים שעושים אף קוראים.

The Gemara comments: We found a source for observing the holiday of Purim on the fourteenth of Adar in unwalled towns and on the fifteenth of Adar in walled cities; from where do we derive that remembering the story of Purim through the reading of the Megilla takes place on these days? The Gemara explains that the verse states: “That these days should be remembered and observed” (Esther 9:28), from which it is derived that remembering is compared to observing.

משנתנו (התולה את ט״ו בחומה מימות יהושע) אינה כדעת תנא זה. שכן שנינו בתוספתא: ר׳ יהושע בן קרחה אומר — כרכים המוקפים חומה מימות אחשורוש (ולא יהושע) קוראים בט״ו.

§ The Gemara notes that the mishna is not in accordance with the opinion of this tanna, as it is taught in the Tosefta (1:1) that Rabbi Yehoshua ben Korḥa says: Cities that have been surrounded by a wall since the days of Ahasuerus read the Megilla on the fifteenth. According to the Tosefta, the status of walled cities is determined based upon whether they were walled in the time of Ahasuerus rather than the time of Joshua.

מהו טעמו של ר׳ יהושע בן קרחה? למד את הכל משושן: מה שושן מוקפת חומה מימות אחשורוש וקוראים בה בט״ו — אף כל עיר המוקפת חומה מימות אחשורוש קוראת בט״ו.

The Gemara asks: What is the reason for the opinion of Rabbi Yehoshua ben Korḥa? The Gemara explains that the Megilla is read on the fifteenth in cities that are like Shushan: Just as Shushan is a city that was surrounded by a wall since the days of Ahasuerus, and one reads the Megilla there on the fifteenth, so too every city that was walled since the days of Ahasuerus reads the Megilla on the fifteenth.

ומהו טעם תנא משנתנו? לומד בגזרה שווה ״פרזי״ ״פרזי״: כתוב כאן ״על כן היהודים הפרזים״, וכתוב שם (דברים ג, על ימי יהושע) ״לבד מערי הפרזי הרבה מאד״. מה שם החומה מימות יהושע בן נון, אף כאן מימות יהושע בן נון.

The Gemara asks: What is the reason for the opinion of the tanna of our mishna? The Gemara explains: It is derived through a verbal analogy between one instance of the word unwalled and another instance of the word unwalled. It is written here: “Therefore the Jews of the villages, who dwell in the unwalled towns” (Esther 9:19), and it is written there, in Moses’ statement to Joshua before the Jewish people entered Eretz Yisrael: “All these cities were fortified with high walls, gates and bars; besides unwalled towns, a great many” (Deuteronomy 3:5). Just as there, in Deuteronomy, the reference is to a city that was surrounded by a wall from the days of Joshua, son of Nun, so too here it is referring to a city that was surrounded by a wall from the days of Joshua, son of Nun.

בשלמא ר׳ יהושע בן קרחה לא אמר כתנא משנתנו — שאינו דורש את גזרת השווה ״פרזי״ ״פרזי״. אבל תנא משנתנו, מדוע לא אמר כר׳ יהושע בן קרחה (ללמוד משושן)?

The Gemara continues: Granted that Rabbi Yehoshua ben Korḥa did not state his explanation in accordance with the opinion of the tanna of our mishna because he did not hold that a verbal analogy can be established between one verse that employs the word unwalled and the other verse that employs the word unwalled. However, what is the reason that the tanna of our mishna did not state his explanation in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua ben Korḥa?

תמיהה: מה השאלה? הרי טעמו פשוט — שיש לו גזרה שווה ״פרזי״ ״פרזי״! אלא כך הקשה: לפי תנא משנתנו, שושן עושה כמי? אינה כפרזים (שהרי קוראת בט״ו) ואינה כמוקפין מימות יהושע (שהרי לא הוקפה אז)!

The Gemara expresses astonishment: What is the reason? Isn’t it because he holds that it is derived from the verbal analogy between one usage of the word unwalled and the other usage of the word unwalled? The Gemara explains: This is what he said, i.e., this was the question: According to the tanna of our mishna, in accordance with whom does Shushan observe Purim? Shushan is not like the unwalled towns and not like the walled cities, as residents of Shushan celebrate Purim on the fifteenth, but the city was not surrounded by a wall since the days of Joshua.

תירוץ. אמר רבא, ויש אומרים שנאמר בלא בעל שם: שאני שושן — מאחר שנעשה בה הנס בט״ו, קוראים בה בט״ו; אבל שאר ערים קוראות בט״ו רק אם הוקפו מימות יהושע.

Rava said, and some say it unattributed to any particular Sage: Shushan is different since the miracle occurred in it on the fifteenth of Adar, and therefore Purim is celebrated on that day. However, other cities are only considered walled cities and read the Megilla on the fifteenth of Adar if they were walled since the days of Joshua.

בשלמא לתנא משנתנו מובן ייתור הכתוב ״מדינה ומדינה ועיר ועיר״ (אסתר ט): ״מדינה ומדינה״ בא לחלק בין מוקפין חומה מימות יהושע (הקוראים בט״ו) לבין מוקפת חומה מימות אחשורוש (הקוראת בי״ד).

The Gemara asks: Granted, according to the tanna of our mishna, this is the meaning of what is written: “And these days should be remembered and observed throughout every generation, every family, every province, and every city” (Esther 9:28). The phrase “every province [medina]” is expressed in the verse using repetition, so that it reads literally: Every province and province, and therefore contains a superfluous usage of the word province, is meant to distinguish between cities that were surrounded by a wall since the days of Joshua, son of Nun, where the Megilla is read on the fifteenth, and a city that was surrounded by a wall since the days of Ahasuerus, where the Megilla is read on the fourteenth.

״עיר ועיר״ אף הוא בא לחלק בין שושן לשאר עיירות. אלא לר׳ יהושע בן קרחה: בשלמא ״מדינה ומדינה״ — לחלק בין שושן לשאר עיירות, אך ״עיר ועיר״ למה בא? (שהרי לדידו אין חילוק יהושע/אחשורוש).

The phrase “every city,” which is similarly expressed through repetition and contains a superfluous usage of the word city, also serves to distinguish between Shushan and other cities, as Purim is celebrated in Shushan on the fifteenth despite the fact that it was not walled since the time of Joshua. However, according to Rabbi Yehoshua ben Korḥa, granted that the phrase “every province” comes to distinguish between Shushan and other cities that were not walled since the days of Ahasuerus; but what does the phrase “every city” come to teach?

משיב ר׳ יהושע בן קרחה: וכי לתנא משנתנו ניחא? הרי כיון שיש לו גזרה שווה ״פרזי״ ״פרזי״, ״מדינה ומדינה״ למה לי? אלא הפסוק בא לדרשה — כדברי ר׳ יהושע בן לוי שאמר: כרך, וכל הסמוך לו, וכל הנראה עמו — נידון ככרך (וקוראים בט״ו).

The Gemara explains that Rabbi Yehoshua ben Korḥa could have said to you: According to the tanna of our mishna, does it work out well? Since he holds that it is derived from the verbal analogy between one verse that employs the word unwalled and the other verse that employs the word unwalled, why do I need the phrase “every province”? Rather, the verse comes for a midrashic exposition, and it comes to indicate that the halakha is in accordance with the ruling issued by Rabbi Yehoshua ben Levi. As Rabbi Yehoshua ben Levi said: A walled city, and all settlements adjacent to it, and all settlements that can be seen with it, i.e., that can be seen from the walled city, are considered like the walled city, and the Megilla is read there on the fifteenth.

עד כמה ״סמוך ונראה״? אמר ר׳ ירמיה ויש אומרים ר׳ חייא בר אבא: כמרחק מחמתן לטבריא — מיל. ולמה לא אמר ׳מיל׳ סתם? להשמיענו גם כמה הוא שיעור מיל — כמרחק שמחמתן לטבריא.

The Gemara asks: Up to what distance is considered adjacent? Rabbi Yirmeya said, and some say that it was Rabbi Ḥiyya bar Abba who said: The limit is like the distance from the town of Ḥamtan to Tiberias, a mil. The Gemara asks: Let him say simply that the limit is a mil; why did he have to mention these places? The Gemara answers that the formulation of the answer teaches us this: How much distance comprises the measure of a mil? It is like the distance from Ḥamtan to Tiberias.

אגב מימרת ר׳ ירמיה הקודמת, מביאה הגמרא מימרה נוספת שלו (ויש אומרים ר׳ חייא בר אבא): אותיות מנצפ״ך — כלומר הצורות הסופיות של מ׳ נ׳ צ׳ פ׳ כ׳ — צופים (הנביאים) אמרום ותיקנום.

§ Having cited a statement of Rabbi Yirmeya, which some attribute to Rabbi Ḥiyya bar Abba, the Gemara cites other statements attributed to these Sages. Rabbi Yirmeya said, and some say that it was Rabbi Ḥiyya bar Abba who said: The Seers, i.e., the prophets, were the ones who said that the letters mem, nun, tzadi, peh, and kaf [mantzepakh], have a different form when they appear at the end of a word.

וכי כך תסבור? והרי כתיב ״אלה המצות״ (ויקרא כז) — שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה; כיצד יחדשו הנביאים צורות אותיות? ועוד, הרי אמר רב חסדא: מ׳ וס׳ שבלוחות (שצורתן סגורה לגמרי) —

The Gemara asks: And how can you understand it that way? Isn’t it written: “These are the commandments that the Lord commanded Moses for the children of Israel in Mount Sinai” (Leviticus 27:34), which indicates that a prophet is not permitted to initiate or change any matter of halakha from now on? Consequently, how could the prophets establish new forms for the letters? And furthermore, didn’t Rav Ḥisda say: The letters mem and samekh in the tablets of the covenant given at Sinai

— בנס היו עומדים! שכן צורת המ׳ הסתומה והס׳ עגולה לגמרי, ואין החלק האמצעי יכול לעמוד מאליו אלא בנס. משמע שצורות סופיות סתומות כבר היו בלוחות מסיני — בניגוד למימרה שצופים חידשון.

stood by way of a miracle?

תירוץ: אכן, שתי הצורות (הפתוחה והסתומה) כבר היו קיימות מסיני; אלא שלא ידעו איזו צורה לאמצע תיבה ואיזו לסוף תיבה. ובאו הצופים ותיקנו: הפתוחות באמצע התיבה והסתומות בסוף התיבה.

The Gemara answers: Yes, two forms of these letters did exist at that time, but the people did not know which one of them was to be used in the middle of the word and which at the end of the word, and the Seers came and established that the open forms are to used be in the middle of the word and the closed forms at the end of the word.

קושיא: סוף סוף עדיין ״אלה המצות״ — שאין נביא עתיד לחדש דבר מעתה, ואף קביעת מקום הצורות חידוש הוא! אלא יש לומר: הצורות הסופיות היו מסיני, נשכחו במשך הזמן, וחזרו הנביאים ויסדום מחדש (אין זה חידוש אלא שחזור).

The Gemara asks: Ultimately, however, doesn’t the phrase “these are the commandments” (Leviticus 27:34) indicate that a prophet is not permitted to initiate any matter of halakha from now on? Rather, it may be suggested that the final letters already existed at the time of the giving of the Torah, but over the course of time the people forgot them, and the prophets then came and reestablished them.