מפת הסוגיא — חולין ס״בSugya map — Chullin 62

רב יהודה: ״עוף המסרט״ (המשרט בציפורניו) כשר לטהרת מצורע — שרק עוף טהור כשר לכך; והוא הסנונית הלבנה שנחלקו בה ר׳ אליעזר וחכמים בברייתא.

§ Rav Yehuda says: The bird known as the scratching bird is fit for use in the purification of a leper, i.e., it is kosher. Only kosher birds are fit for this rite, as the verse states: “Then shall the priest command to take for him that is to be purified two living pure birds” (Leviticus 14:4). And this is the white senunit about which Rabbi Eliezer and the Rabbis disagreed in the baraita.

אמימר: יש שני מיני סנונית לבנה. בלבנת־הכרס — הכל מודים שמותרת. מחלוקתם בצהובת־הכרס: ר׳ אליעזר אוסר וחכמים מתירים, והלכה כר׳ אליעזר (לאיסור).

Ameimar said: There are two kinds of white senunit. With regard to the senunit with a white belly, everyone agrees that it is permitted for consumption. They disagree when discussing the kind with a yellow belly. Rabbi Eliezer prohibits it, and the Rabbis permit it. And the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer.

מר זוטרא שונה להפך: בצהובת־הכרס הכל מודים שאסורה; מחלוקתם בלבנת־הכרס — ר׳ אליעזר אוסר וחכמים מתירים, והלכה כחכמים (להיתר).

Mar Zutra teaches the statement of Ameimar in this manner: With regard to the senunit with a yellow belly, everyone agrees that it is prohibited. They disagree when discussing the kind with a white belly. Rabbi Eliezer deems it prohibited, and the Rabbis deem it permitted. And the halakha is in accordance with the opinion of the Rabbis, who deem it permitted.

קושיא: למר זוטרא, שמחלוקתם בלבנת־הכרס, מובן לשון ״זו היא סנונית לבנה״. אבל לאמימר, שמחלוקתם בצהובה — מהו ״זו היא סנונית לבנה״? תירוץ: ״לבנה״ נאמר רק להוציא את סנונית הבית, שהיא שחורה.

The Gemara asks: Granted, according to the one who says that they disagree with regard to the kind with a white belly, this explanation is consistent with that which Rav Yehuda teaches: This is the white senunit about which Rabbi Eliezer and the Rabbis disagreed. But according to the one who says that they disagree with regard to the kind with a yellow belly, what is the meaning of the phrase: This is the white senunit? The Gemara responds: The phrase: White senunit, is used only to exclude the house senunit, which is black.

רחבה בשם ר׳ יהודה: התסיל פסול להקרבה כ״תור״ (הכשר רק כשבוגר) אך כשר כ״בן יונה״ (הכשר רק כשצעיר) — נמצא שהוא ממין יונה. ולעומתו הדאציפי ותורי רחבה כשרים כתורים ופסולים כבני יונה. רב דניאל בר רב קטינא הקשה ממשנה: ״כל העופות…״

§ Raḥava says that Rabbi Yehuda says: A young tasil, which is similar to a dove, is unfit for sacrifice as a dove, which is fit only when mature, but it is fit for sacrifice as a pigeon, which is fit only when immature. In other words, the tasil is considered a type of pigeon, not a dove. A mature datzifi bird, and mature doves of Reḥava, are fit as doves, but are unfit as pigeons, since they are types of doves. Rav Daniel bar Rav Ketina raises an objection from a mishna (Para 9:3): All birds

— כל העופות פוסלים מי חטאת (כשהם שותים, מקצת המים חוזרים ופוסלים), חוץ מן היונה שמוצצת ואינה מחזירה. ואם התסיל ממין יונה, היה למשנה לשנות ״חוץ מיונה ותסיל״! ר׳ זירא: התסיל מוצץ ומקיא (ולכן פוסל), והיונה מוצצת ואינה מקיאה.

disqualify the water of purification, i.e., water in which ashes of the red heifer have been placed, by drinking from it. The water that entered the bird’s mouth is disqualified, and some of it drips back into the container, disqualifying the rest. This applies to all birds except for the pigeon, because it sips the water from the container and none falls back in from its mouth. But if it is so that the tasil is a type of pigeon, let the mishna teach: Except for the pigeon and the tasil. Rabbi Zeira said: Although the tasil is a type of pigeon and sips the water as well, this, the tasil, sips the water and spits part of it back, and therefore disqualifies the water of purification, and that, the pigeon, sips but does not spit.

רב יהודה: יונים מסוג ״צוצייני״ כשרות למזבח, והן הן ״תורי רחבה״. מיתיבי מברייתא: התורה דרשה ״אזוב״ — ולא אזוב יוֹן, כוֹחֳלי, רומי, מדברי, ולא כל אזוב שיש לו שם לוואי; ומכאן שאף ה״צוצייני״ פסולות, שיש להן שם לוואי.

Rav Yehuda says: The tzutzeyanei doves are fit for sacrifice on the altar, and they are the doves of Reḥava mentioned earlier. The Gemara raises an objection from a mishna (Nega’im 14:6): The Torah requires hyssop for the purification of a leper. It must be standard hyssop, and neither a hyssop of Greece, nor stibium hyssop, nor Roman hyssop, nor desert hyssop, nor any other kind of hyssop whose name is accompanied by a modifier. Likewise, tzutzeyanei doves should be unfit for sacrifice, because they have a modifier in their name.

אביי: רק דבר ששמו השתנה כבר קודם מתן תורה, והתורה הקפידה עליו — אם יש לו שם לוואי הוא פסול; אבל שם הצוצייני לא נשתנה קודם מתן תורה, ולכן כשרות. רבא: באמת במקומן קוראים להן ״צוצייני״ סתם, בלי שם לוואי.

Abaye said: Any item whose name was modified before the giving of the Torah, and concerning which the Torah was particular when naming it, is unfit if its name is accompanied by a modifier, since the language of the Torah was formulated to exclude it. But the name of these tzutzeyanei doves was not modified, i.e., the modifier tzutzeyanei was not applied to them, before the giving of the Torah. Even though it was applied to them later, they are still fit for sacrifice. Alternatively, Rava said: The tzutzeyanei doves are called simply doves in their place of habitation.

רב יהודה: ה״כרזי״ של בית חילפי (שיחים) מותרים, ושל בית כרבי (כרוב) אסורים. רבינא: ומלקים את האוכלם משום ״שרץ העוף״. ועוד רב יהודה: ה״צרדא״ מותר, ה״ברדא״ אסור, וסימנך ״בַּר (=חוץ) מינֵיהּ״; וה״מרדא״ — ספק.

Similarly, Rav Yehuda says: These grasshoppers found among the shrubs are kosher and permitted for consumption. And those found among the cabbages are forbidden. Ravina said: And we flog those who eat them on their account, due to the prohibition: “And all winged swarming things are impure unto you” (Deuteronomy 14:19). And Rav Yehuda says: The bird called tzarda is permitted for consumption, and the barda is prohibited. And your mnemonic to remember which is which is this: Eat any bird except [bar] for it. As for the marda, it is uncertain whether it is kosher.

רב אסי: שמונה עופות הם ספק: חובא, חוגא, סוגא, הרנוגא, תושלמי, מרדא, כוחילנא, ובר נפחא. ומהו ספקם? סימן טהרה הוא שהקורקבן נקלף ביד; של טמאים אינו נקלף; ואצל אלו הוא נקלף רק בסכין — ומכאן הספק.

Rav Asi says: There are eight uncertain cases: The ḥuva, ḥuga, suga, and harnuga, tushelemi, and marda, kuḥilna, and bar nappaḥa. The Gemara explains: What is their uncertainty? The gizzard of kosher birds can be peeled, as mentioned in the mishna, and the gizzard of non-kosher birds cannot be peeled, but the gizzard of these birds can be peeled only with a knife.

קושיא: והרי אווז של מר שמואל שלא נקלף קורקבנו, ולאחר שהניחוהו בשמש ורופף — נקלף, וכשר! תירוץ: שם משרופף נקלף ביד; אבל כאן, אף לאחר שרופף, אינו נקלף אלא בסכין — ולכן נשאר ספק.

The Gemara asks: But why should these not be kosher? Wasn’t there a certain duck in the house of Mar Shmuel whose gizzard could not be peeled, and they set the gizzard in the sun, and once it softened it could be peeled? The Gemara responds: There, when it softened it could be peeled by hand. Here, in these eight cases, even when it softened it could be peeled only with a knife.

אביי: ״תרנגול הביצה״ (תרנגולא דאגמא) הוא אחד משמונה הספקות, והוא ה״מרדו״. רב פפא: התרנגול אסור והתרנגולת מותרת, וסימנך ״עמוני ולא עמונית״. מרימר דרש: אף התרנגולת אסורה, שראו אותה דורסת בציפורניה ואוכלת — והיא ה״גירותא״ הטמאה.

Abaye says: The swamp rooster is one of the eight uncertain cases, and this is the mardu, i.e., the marda mentioned earlier. Rav Pappa says: The swamp rooster is forbidden, but the swamphen is permitted. And your mnemonic to remember this is the statement of the Sages with regard to the verse: “An Ammonite or a Moabite shall not enter into the assembly of the Lord” (Deuteronomy 23:4), that an Ammonite man is unfit to enter the assembly, but not an Ammonite woman. Mareimar taught: The swamphen is forbidden, because the Sages saw that it claws its prey and eats it. And this is the giruta, a non-kosher bird (see 109b).

רב: ה״שבור אנדרפטא״ מותר, וה״פירוז אנדרפטא״ אסור, וסימנך ״פירוז הרשע״ (שם אדם רע). רב הונא: ה״בוניא״ מותר, ה״פרוא״ אסור, וסימנך ״פרואה המכשף״.

Rav says: The bird called the shavor anderafta is permitted, but the piruz anderafta is forbidden. And your mnemonic to remember this is the known personality Piruz the Evil. Rav Huna says: The bird called the bunya is permitted. The parva is forbidden. And your mnemonic to remember this is the known personality Parva’a the Sorcerer.

רב פפא: ה״מרדו״ המטה ראשו (זגיד) ואוכל — מותר, והמשתחווה (סגיד) ואוכל — אסור, וסימנך ״לא תשתחוה לאל אחר״. שמואל: ״שותה־יין״ אסורה, וסימנך ״שתויי יין פסולין לעבודה״. ועוד שמואל: ״מוזגת־יין״ אסורה,

Rav Pappa says: The bird known as the reclining and eating mardu is permitted, while the bowing and eating mardu is forbidden. And your mnemonic to remember this is the verse: “You shall bow down to no other god” (Exodus 34:14). Shmuel says: The bird called the wine drinker is forbidden. And your mnemonic to remember this is the halakha: Those who drank wine are unfit for service in the Temple. And Shmuel says: The bird called the wine pourer is forbidden.

— אבל ״בת־מוזגת־יין״ (הקטנה) מותרת, וסימנך ״יפה כח הבן מכח האב״: הגדולה אסורה והקטנה מותרת.

But the bird called the little wine pourer is permitted. And your mnemonic to remember this is the idiom of the Sages: The power of the son is greater than the power of the father, i.e., the larger is forbidden while the smaller is permitted.

רב יהודה: מיני ה״שקיטנא״ — ארוכי־השוקיים והאדומים מותרים, וסימנך עוף ה״מורזמא״ (הדומה להם וכשר). הנמוכים האדומים אסורים, וסימנך ״ננס פסול״ (לעבודה). וארוכי־השוקיים הירוקים אסורים, וסימנך ״ירוקין פסולין״.

Rav Yehuda says: There are several types of shekitena. The long-shanked red ones are permitted. And your mnemonic to remember this is the murzema bird, which is similar in appearance and known to be kosher. The little red ones are forbidden, and your mnemonic for this is the halakha that a dwarf priest is unfit for Temple service. The long-shanked green, i.e., yellow, ones are forbidden, and your mnemonic for this is the mishna (56a): Innards that have turned green render an animal a tereifa and unfit for consumption.

רב יהודה: ״שָׁלָך״ (עוף טמא) — הוא העוף השולה (מוציא) דגים מן הים. ״דוכיפת״ — שכרבולתו (הודו) כפותה ועבה. וכך אף בברייתא: דוכיפת שהודו כפות, והוא שהביא את ה״שמיר״ לבניין המקדש.

Rav Yehuda says: As for the shalakh, listed as a non-kosher bird (see Leviticus 11:17), this is the bird that scoops [sholeh] fish out of the sea. The dukhifat (see Leviticus 11:19) is the bird whose comb seems bent [hodo kafut] due to its thickness. The Gemara notes: This is also taught in a baraita: The dukhifat is the bird whose comb seems bent, and this is the bird that brought the shamir to the Temple. As recounted in tractate Gittin (68b), King Solomon required a unique worm called the shamir to carve stones of the Temple, as the verse states: “There was neither hammer nor ax nor any tool of iron heard in the house, while it was in building” (I Kings 6:7).

ר׳ יוחנן, כשהיה רואה ״שלך״ (התופס דגים מן התהום) אומר ״משפטיך תהום רבה״ — שה׳ נפרע אף מן הדגים. וכשהיה רואה נמלה אומר ״צדקתך כהררי אל״ — שה׳ מפרנס אף את הקטן שבברואים.

The Gemara recounts: When Rabbi Yoḥanan would see a shalakh, he would say: “Your judgments are like the great deep” (Psalms 36:7), as God exacts retribution even upon the fish in the sea. When he would see an ant, he would say the first half of the same verse: “Your righteousness is like the mighty mountains,” as God provides sustenance for the tiny ant just as He does for the largest creatures.

אמימר: ה״לקני״ וה״בטני״ מותרים. ה״שקנאי״ וה״בטנאי״ — מקום שנהגו לאוכלם אוכלים, ומקום שנהגו שלא לאכול אין אוכלים. וכי במנהג תלוי הדבר? כן, ואין קושי: במקום שמצויים פרס ועזנייה (טמאים הדומים להם) — נמנעים מחשש בלבול; ובמקום שאינם מצויים — מותרים.

Ameimar says: The laknei and batnei birds are permitted. As for the sakna’ei and batna’ei birds, in any place that it is customary to eat them, one may eat them; in any place that it is customary not to eat them, one may not eat them. The Gemara asks: Is that to say that the matter of whether it is permitted depends on custom? The Gemara responds: Yes, but it is not difficult: This place where they are forbidden is a place where the peres and ozniyya are found. Since they are similar to these birds, one must be concerned that people will confuse them, even though the sakna’ei and batna’ei are themselves kosher. That place where they are permitted is a place where the peres and ozniyya are not found.

אביי: ה״קואי״ וה״קקואי״ אסורים, וה״קקואתא״ מותרת; ובכל זאת בארץ ישראל מלקים את אוכלהּ, וקוראים לה ״תחווָתא״.

Abaye says: The birds called kevai and kakvai are forbidden, but the kakvata is permitted. Still, in the West, Eretz Yisrael, they flog one who eats it on its account, and they call it taḥveta.

ברייתא: ה״תנשמת״ שבפסוקי העופות היא ה״באוָת״. שמא היא ה״באוָת״ שבשרצים? אמרת: למד מן הכלל ״דבר הלמד מעניינו״ (אחת מי״ג מידות): הואיל והכתוב שלידה מדבר בעופות, אף ה״תנשמת״ כאן בעוף.

The Sages taught in a baraita: The tinshemet, listed in the Torah as non-kosher (see Leviticus 11:18), is the ba’ut among birds. One might ask: Do you say that it is the ba’ut among birds, or is it only the ba’ut among creeping animals? The tinshemet is also listed among the creeping animals (see Leviticus 11:30). Say: Go out and learn from the thirteen hermeneutical principles, of which one is: A matter derived from its context. What are the adjacent verses speaking about? They are speaking about birds. So too here, the word tinshemet is referring to birds.

וכך אף בברייתא בשרצים: ה״תנשמת״ שבפסוקי השרצים היא ה״באוָת״ שבשרצים. שמא שבעופות? אמרת: ״דבר הלמד מעניינו״ — הכתוב שלידה בשרצים, אף ה״תנשמת״ כאן בשרץ.

The Gemara notes: It is also taught in a baraita in this way with regard to the tinshemet listed among the creeping animals: The tinshemet here is the ba’ut among creeping animals. One might ask: Do you say that it is the ba’ut among creeping animals, or it is only the ba’ut among birds? Say: Go out and learn from the thirteen hermeneutical principles, of which one is: A matter derived from its context. What are the adjacent verses speaking about? They are speaking about creeping animals. So too here, the word tinshemet is referring to creeping animals.

אביי: ה״באוָת״ שבעופות היא ה״קיפוף״, וה״באוָת״ שבשרצים היא ה״קורפדאי״. רב יהודה: ה״קאת״ — היא ה״קוק״, וה״רחם״ — היא ה״שרקרק״.

Abaye says: The ba’ut among birds is commonly called the kifof. The ba’ut among creeping animals is commonly called the kurpedai. Rav Yehuda says: As for the ka’at listed in the Torah as non-kosher (see Leviticus 11:18), this is the bird called a kuk. As for the raḥam, this is the sherakrak.

ר׳ יוחנן: למה נקרא ״רחם״? שכשבא הרחם באו רחמים לעולם (בתחילת עונת הגשמים). רב ביבי בר אביי: ודווקא כשהוא יושב על דבר ומשמיע ״שרקרק״; ומסורת בידנו, שאם ישב על הארץ ושרק — בא משיח, שנאמר ״אשרקה להם ואקבצם״.

Rabbi Yoḥanan says: Why is it called the raḥam? Because when the raḥam comes to Eretz Yisrael, mercy [raḥamim] comes to the world, as it appears at the beginning of the rainy season. Rav Beivai bar Abaye said: And it is a sign of rain only when it sits on something and makes a sherakrak sound. And it is learned as a tradition that if it sits on the ground and hisses [veshareik], this is a sign that the Messiah is coming, as it is stated: “I will hiss [eshreka] for them, and gather them” (Zechariah 10:8).

רב אדא בר שימי למר בר רב אידאי: והרי רחם אחד שישב בשדה חרושה ושרק, ובא גלל (אבן) ושיבר את מוחו — ולא בא משיח! ענה לו: אותו רחם שקרן היה (נביא שקר), ונענש.

Rav Adda bar Shimi said to Mar bar Rav Idai: But wasn’t there a certain raḥam that sat on a plowed field and hissed, and a stone came and broke its head? Mar bar Rav Idai said to him: That raḥam was a liar and was punished for prophesying falsely.

ברייתא על ״עורב למינו״: ״עורב״ — זה העורב המוכר; ״את כל עורב״ — לרבות עורב העמקי; ״למינו״ — לרבות עורב הבא בראשי יונים (שראשו דומה ליונה).

With regard to the verse: “Every orev after its kinds” (Leviticus 11:15), the Sages taught in a baraita: As for the orev, this is the crow. When the verse states: “Every orev,” this serves to include the valley crow as non-kosher. And the verse states: “After its kinds,” to include the crow that comes at the heads of pigeons.

דיוק בברייתא: ״עורב — זה עורב״ — וכי עומד לפנינו שנדע מיהו? אלא ״עורב״ הוא העורב השחור, שנאמר ״קווצותיו… שחורות כעורב״. ו״עורב העמקי״ — הוא לבן, שנאמר על נגע ״ומראהו עמוק מן העור״ — כמראה חמה העמוקה מן הצל; הרי ש״עמוק״ קשור ללובן.

The Gemara explains: The Master said: As for the orev, this is the crow. Is that to say that the particular crow stands before us, such that one immediately knows which one it is? Rather, say: As for the orev, this is the black crow, and so the verse states: “His locks are curled, and black as a crow” (Song of Songs 5:11). The Gemara continues to explain the baraita: The valley crow [ha’amaki] is the white crow. And so the verse states with regard to leprosy: “If the appearance thereof be deeper [amok] than the skin” (Leviticus 13:30), and the Sages explained: As the appearance of an area lit by the sun, which seems deeper than the shade, which appears to cover it. There is therefore an association between a valley and the color white.

״עורב הבא בראשי יונים״ — רב פפא: אל תאמר שהוא בא ושוכן בראש היונים, אלא שראשו דומה לראש יונה.

And with regard to the crow that comes at the heads of pigeons, Rav Pappa said: Do not say that the baraita means that it comes at the head of pigeons, i.e., it dwells with them; rather, it means that this crow’s head resembles that of a pigeon.

ברייתא על ״הנץ למינהו״: ״הנץ״ — זה הנץ המוכר; ״למינהו״ — לרבות את ה״בר חיריא״. ומהו בר חיריא? אביי: ה״שורינקא״.

With regard to the verse: “And the netz after its kinds” (Leviticus 11:16), the Sages taught: As for the netz, this is the hawk. The verse states: “After its kinds,” to include the bird called bar ḥireya. The Gemara asks: What is the bar ḥireya? Abaye said: It is the bird commonly called the shurineka.

רב יהודה: ה״חסידה״ — זו ה״דיה הלבנה״; ולמה נקראת חסידה? שעושה חסד עם חברותיה (מאכילתן). ה״אנפה״ — זו ה״דיה הרגזנית״; ולמה נקראת אנפה? שמתקוטטת (מנאפת) עם חברותיה.

With regard to the verse: “And the ḥasida, and the anafa after its kinds” (Leviticus 11:19), Rav Yehuda says: As for the ḥasida, this is the white dayya. And why is it called ḥasida? Since it performs charity [ḥasidut] for its fellows, giving them from its own food. As for the anafa, this is the irritable dayya. And why is it called anafa? Since it quarrels [mena’efet] with its fellows.